בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

פרשנות

הדו"ח על מעורבות בריטניה במלחמה בעיראק חושף את יומרנות הממסד בלונדון

דו"ח צ'ילקוט, שפורסם בתום שבע שנות חקירה, מאשש את תחושות אזרחי בריטניה שמדינתם נגררה למלחמת ברירה. תחושות אלה היו גורם מכריע בהחלטת 52% מהם על ברקזיט

14תגובות
אומן מציג כרזה נגד בלייר (עטוף בדגל ארה"ב) בהפגנה נגדו בלונדון, היום
Matt Dunham/אי־פי

שבע שנים נדרשו לוועדה בראשות ג׳ון צ׳ילקוט לפרסם את הדו״ח על תהליך קבלת ההחלטות וההכנות בבריטניה לקראת הפלישה לעיראק. לתקשורת הבריטית יידרשו שבועות ארוכים לעבור על הדו״ח המלא, שאורכו 2.6 מיליון מלים. אבל מהדברים שאמר צ׳ילקוט הבוקר (רביעי), כשהגיש את הדו״ח בלונדון, נראה שמשפט המפתח נמצא במכתב ששלח ראש ממשלת בריטניה דאז, טוני בלייר, לעמיתו נשיא ארה״ב ג׳ורג׳ וו. בוש, ביולי 2002, שמונה חודשים לפני שארה״ב ובריטניה פלשו יחד לעיראק, בו הבטיח לו ״אהיה לצדך בכל מקרה״. בהבטחה האישית הזאת, כרך בלייר את גורלה של בריטניה בתוכניותיו של ממשל בוש, שהיה נחוש להביא לסופו של משטר סדאם חוסיין.

מעולם לא נערך דין וחשבון פורנזי כל כך של התהליכים שקדמו ליציאתה של מדינה למלחמה. המסקנות הן חד-משמעיות – בלייר הצטרף לבוש במלחמת ברירה, לפני שמוצו כל ההליכים הדיפלומטיים לפירוקה של עיראק מנשק להשמדה המונית, על בסיס הערכות מודיעין מוגזמות ומוטעות לגבי יכולות אלה, ללא קבלת גיבוי בינלאומי משמעותי למהלך, ללא הכנה מסודרת של הצבא הבריטי ללחימה המדברית וכמעט ללא תוכניות כלשהן לניהולה של עיראק ביום שאחרי הפלתו של סדאם חוסיין.

נתוני המלחמה בעיראק:
6 שנים שנהו הכוחות הבריטים בעיראק
כ-10 מיליארד פאונד הוציאה בריטניה על המלחמה
179 מאנשי כוחות הביטחון הבריטים נהרגו במלחמה
18,000 מספר החיילים הבריטים בעיראק ב-2003
20 במארס 2003 מועד הפלישה לעיראק

אם בלייר לא היה פורש מתפקידו לפני תשע שנים, לאחר עשור כראש ממשלת בריטניה, אין ספק שדו״ח כזה היה מחייב את התפטרותו המידית. מכיוון שהוא מתייחס לאירועים שהתרחשו לפני יותר מ-14 שנים ואיש מבין המעורבים כבר לא נמצא בתפקידו, החשיבות של הדו״ח טמונה בשורה ארוכה של אזהרות שהוא מעלה לגבי הדרך בה מדינות דמוקרטיות יוצאת למלחמה והיא מדגישה את הירידה בכוחה של בריטניה להשפיע על מהלכים גלובליים.

אין כמעט ספק שגם אם בלייר היה מחליט להשאיר את בריטניה מחוץ למערכה, כפי שעשו מדינות מערביות מרכזיות אחרות כמו צרפת וגרמניה, ממשל בוש היה פולש לעיראק. בריטניה אמנם תרמה יותר מכל בעלת ברית אחרת ל״קואליציה״, אבל האמריקאים היו מסתדרים גם בלעדיה. בלייר אולי האמין להערכות המודיעין שעיראק מחזיקה בנשק להשמדה המונית שמסוגל לפגוע ״תוך 45 דקות״ אבל אין ספק שיותר מכל חשש לאבד את המעמד המיוחד של בריטניה כבעלת הברית מס׳ 1 של המעצמה האמריקאית – מעמד שבנה קודמו ווינסטון צ׳רצ׳יל במלחמת העולם השנייה. האירוניה היא שההשפעה המזערית שלו על הנשיא בוש הדגישה עד כמה המעמד הזה חלול.

לא רק בלייר וחברי הקבינט שלו עזבו כבר מזמן את הספסל הקדמי בפרלמנט הבריטי. גם ראש הממשלה הנוכחי ומנהיג המפלגה היריבה דייוויד קמרון כבר אורז את חפציו ברחוב דאונינג 10 ומתכוון להתפנות ברגע שהשמרנים יבחרו לעצמם מנהיג חדש. ממולו יושב בפרלמנט גם מנהיג אופוזיציה שימיו ככל הנראה ספורים – מנהיג הלייבור ג׳רמי קורבין. דו״ח צ׳ילקוט רק מאשר את התחושה שמרגישים אזרחי בריטניה זה יותר מעשור, שמדינתם נגררה למלחמת עיראק בתואנות שווא ושלא ניתן לסמוך על ״הממסד״.

בלייר במסיבת עיתונאים בלונדון, היום
STEFAN ROUSSEAU/אי־אף־פי

התחושות האלה העניקו לקורבין, איש השמאל הרדיקלי, את נצחונו המפתיע בקרב חברי הלייבור בשנה שעברה והיו גורם מכריע בכך ש-52% מהבריטים הצביעו בחודש שעבר לעזוב את האיחוד האירופי ואילצו את קמרון, תומך ההישארות, להודיע על התפטרותו.

חוסר האמון בממסד שהלך למלחמה יחד עם ארה"ב הוביל בסופו של דבר גם לחוסר אמון בממסד שקרא להישאר באירופה. בלייר, וקמרון, שכחבר באופוזיציה הצביע ב-2003 בעד יציאה למלחמה, הם נציגיו המובהקים של הממסד הזה. ממסד שניסה נואשות לשמר את מעמדה של בריטניה כמעצמה עולמית וכעת מתגלה במערומיו. יש כאן הצטברות של תהליכי עומק שמתקיימים לא רק בבריטניה, אלא באים לידי ביטוי גם בעלייתו של דונלד טראמפ כמועמד הרפובליקאי לנשיאות בארה״ב, התחזקות מפלגות קיצוניות מימין ומשמאל באירופה ורפיון כללי של המערב להתערב באזורי לחימה כמו בסוריה, ולעמוד אל מול מהלכיו של נשיא רוסיה ולדימיר פוטין שם ובאוקראינה.

יש לכך השלכות גם על מקומה של ישראל בחזית המערבית. ב-12 הכרכים של הדו״ח, ישראל משחקת תפקיד מאוד משני ומוזכרת רק בדרך אגב. מעניין לציין שבמסמכי המודיעין הסודיים שהותרו לפרסום בדו״ח, יש הערכה ברורה כי במקרה של פלישה לעיראק ״סדאם מוכן להורות על שיגור טילים אל עבר ישראל, עם ראשי קרב כימיים או ביולוגיים, כדי להרחיב את המלחמה״.

ההערכה המוטעית הזאת היתה דומה מאוד להערכה של שרותי המודיעין הישראליים. הדו״ח שחובר ב-2004 על ידי ועדה מיוחדת שהקים יו״ר דאז של ועדת החוץ וביטחון, יובל שטייניץ, קבע ששירותי המודיעין המערביים כשלו כולם באיסוף מודיעין עדכני ומדויק לגבי היכולות ״השיוריות״ של עיראק, וכתוצאה מכך חיזקו בעלות הברית זה את זה בהערכות המוטעות.

הישראלים כמובן מורגלים בוועדות חקירה המוקמות בעקבות כישלונות צבאיים. על פי רוב, מסקנות הוועדות מאוחרות מדי ואינן נחרצות מספיק כדי להוביל לשינויים מעמיקים באופן בו ממשלות קובעות ומבצעות את מדיניותן. אבל הן מבטאות, גם אם באיחור, הלך רוח ציבורי עמוק יותר ואת כשלי היסוד של הממשלות לדורותיהן. בריטניה וארה״ב יצאו למלחמה על בסיס קונספציה מוטעית לגבי האיום שהיווה סדאם חוסיין לעולם. אבל הקונספציה הגדולה וההרסנית יותר הייתה של פוליטיקאים שהאמינו שביכולתם לחבור יחד ולתקן את העולם על פי תפיסת עולמם.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו