בעקבות הפיגוע, הקהילה המוסלמית בריביירה הצרפתית עורכת חשבון נפש

ההתקפה בניס הפנתה את הזרקורים לשני העולמות שחיים במקביל בעיר היוקרתית בריביירה: היא נמצאת במרחק יריקה מהחופים הנוצצים של המפורסמים ויש בה שיכוני מהגרים מוסלמים, שרוב צעיריהם מובטלים

אליסה רובין, ניו יורק טיימס
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים2
אליסה רובין, ניו יורק טיימס

לצד העיר הצרובה בדמיוננו כפנינת קיט יוקרתית בריביירה הצרפתית, השופעת עצי דקל ובתי קפה ובוהקת באור שקסם במשך מאות שנים לאמנים, קיימת גם ניס אחרת. זו שמתחילה להתגלות במרחק קצר מ"טיילת האנגלים", השדרות הנאות שבהן נדרסו למוות 84 בני אדם מתחת לגלגלי משאית הנהוגה בידי . ניס האחרת היא ביתם של מהגרים מוסלמים רבים מצפון אפריקה, בהם בני מעמד בינוני חילוני, שחיים לצד לא מוסלמים; אבל להערכת השלטונות, היא גם ביתם של כמאה צעירים שיצאו להילחם לצד הג'יהאדיסטים בסוריה.

"שני העולמות האלה כמעט לא נפגשים, למעט בעתות של חג או של שותפות גורל כמו המפגש שהיה בשבת", אומרת פייזה בן מוחמד מארגון "מוסלמים מהדרום" הנלחם בהקצנה איסלאמית, בהתייחסה לגילוי האבל הציבורי המשותף על ההרוגים בהתקפה. "רק אתמול הייתי בטיילת, ועיתונאי שאל אותי אם באתי להתנצל בשם המוסלמים. עניתי: לא, באתי לבכות על המתים, כמו כולם".

אישה יושבת על ספסל מול ים
אישה יושבת על ספסל בריביירה הצרפתית בעיר ניסצילום: VALERY HACHE/אי־אף־פי

ניס מורכבת משכבות רבות. מחד, היא אחד מייעדי התיירות הפופולריים ביותר בצרפת, במרחק יריקה מהחופים הנוצצים של המפורסמים והעשירים, מאידך מתגוררת בה אחת הקהילות הגדולות ביותר של תושבים ממוצא תוניסאי. גם הקהילה המוסלמית של ניס מורכבת משכבות רבות. יש בה קבוצה של צפון אפריקאים משכילים שהתערו היטב בחברה; אבל גם אוכלוסייה שמתגוררת בשיכונים אפורים בפאתי העיר, ש–40% מצעיריה היו מובטלים ב–2013. המגייסים למאבק האיסלאם הקיצוני בסוריה פועלים בשכונות כאלה, שיש בהן כעס עז על הפער בינם לבין תושבי הרובע הנוצץ בשפת הים.

"הפער בין הקהילות הולך וגדל", אומר סמיח עביד, עו"ד ותושב ניס. עביד לובש בגדים מערביים ואינו מזוהה כמוסלמי, רק כשאנשים מתוודעים לשמו הם מבינים שהוא ממוצא ערבי. "אני רואה שהמבט שלהם משתנה", הוא אומר, "הבעיה שלי היא שיש פה אפליה רכה, אבל אני חושש שהיא תעשה קשה עכשיו". לדבריו, אחרי מרחץ הדמים ביום חמישי, הוא שמע אנשים ברחוב מדברים בגנות המוסלמים שהתפללו ליד אתרי זיכרון המאולתרים בטיילת. "הם אמרו: 'תראו, הם מתפללים פה, שיתביישו'", הוא נזכר. מוסלמים רבים לא הצביעו בבחירות כי אין להם אזרחות, או משום שלא היו מאורגנים פוליטית. זה הקל על הממשל להתעלם מענייניהם, הוא מוסיף.

ראש העיר ניס, פיליפ פראדל, ניסה לפוגג את חששות כל הצדדים. הוא אמר שהמוסלמים צריכים להפגין יותר את נכונותם להיות חלק מהקהילה הרחבה של העיר, וכלל האוכלוסייה צריכה להבין שערכי האיסלאם והרפובליקה יכולים להשלים זה את זה. "אבל המשאית הדורסת ב–14 ביולי לא הבחינה בין מוסלמים ללא מוסלמים", הוסיף. בובאקר בקרי, אימאם מניס שגינה את ההקצנה האיסלאמית, הסכים גם הוא שהמוסלמים יכולים לעשות יותר כדי למנוע אפליה. "עלינו להראות שאנחנו מהווים גוש אחד ושאנחנו כאן כדי להגן על ארצנו" אמר, "עלינו למנוע מהאנשים האלה שזוממים מעשים ממרחק של מיליון קילומטרים להוציא לפועל את תוכניותיהם, ועלינו לעשות את זה עכשיו. גם אם הקהילה המוסלמית שתקה בעבר, עכשיו היא חייבת לדבר".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ