בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

יממה אחרי הירי במינכן, הגרמנים כבר לא מרגישים מוגנים

מאות תושבים הגיעו למרכז הקניות אולימפיה כדי להזדהות עם הפצועים ומשפחות תשעת ההרוגים. אבל יחד עם העצב, הגרמנים תוהים אם כמו הצרפתים, גם הם צריכים להתרגל למציאות חדשה

38תגובות
שלט שהוצב באנדרטה המאולתרת ליד מרכז הקניות במינכן ועליו נכתב: "למה?"
Jens Meyer/אי־פי

היום (שבת) בשעות הבוקר המוקדמות היו הרחובות סביב מרכז הקניות אולימפיה במינכן סגורים. ערב קודם לכן ירה אזרח גרמני ממוצא איראני בתשעה בני אדם למוות בתוך הקניון. הכניסה החסומה לתחנת הרכבת התחתית שמחוץ לקניון החלה להתמלא בנרות, פרחים ובובות.

מזג אוויר קיצי בדרך כלל מוציא את הגרמנים מבתיהם אל הרחובות בסופי השבוע, אבל בשבת הזו לקח לתושבים יותר זמן למלא את הרחובות והצומת העמוס בדרך כלל נותר סגור, בתחילה גם להולכי רגל ולבסוף רק למכוניות. לצד מכתבי תמיכה במשפחות הנפגעים שהונחו באנדרטה המאולתרת בפינת הרחוב, בלט שלט שבו נכתב "למה?" – שאלה שטרם קיבלה כאן מענה.

מתייחדים עם הקורבנות במינכן, היום
CHRISTOF STACHE/אי־אף־פי
ילדה מניחה זרים בפתח מרכז הקניות אולימפיה
Sebastian Widmann/אי־פי

"מעולם לא דמיינתי שדבר כזה יכול לקרות בגרמניה, במינכן. זה היה נראה לי כמו המקום הבטוח ביותר, ועכשיו, במרווח של ימים בודדים, ההתקפות האלה קרו (בווירצבורג ובמינכן – ד"ר)", אומר האנק וולף, תושב העיר בן 18, שהיה באזור מרכז הקניות בשעת הירי ומצא מקלט אצל אחד מחבריו. "היינו בהלם. אנחנו עדיין צעירים, רק בני 18, אבל היורה היה בגיל שלי. זה היה יכול להיות אפילו מישהו שאני מכיר".

מאחורי וולף המשיכו להתאסף מאות תושבים שביקשו להביע הזדהות עם הקורבנות, אבל הוא נותר לשבת על המדרכה, מסרב להוריד את משקפי השמש ומדבר בקול קטוע. "אנחנו יכולים להמשיך ללכת למסיבות או למועדונים? להתנהל כרגיל? בכל רגע נתון דבר כזה עלול לקרות, אז אני לא בטוח מה להרגיש. לא בטוח אם לפחד. עכשיו אני פשוט עצוב".

היורה עלי דאוד סונבולי אמנם נהרג והחשש ששיתק את מינכן לחלוטין הוסר, אבל החיים בעיר השלישית בגודלה בגרמניה רחוקים מלחזור למסלולם. מעבר לתחושת העצב וחוסר האונים, נשמעים גם קולות רבים של תסכול. העורך הראשי של העיתון המקומי "אבנדצייטונג", מיכאל שילינג, סיכם את התחושה הכללית בעיר: "הנה, זה הגיע גם אלינו". בציוץ: תמונתו של היורה עלי דאוד סונבולי

"כל כך הרבה דברים רעים קרו כל כך מהר וכל כך קרוב אחד לשני: איסטנבול, ניס, וירצבורג - זה פשוט מפחיד", אומרת נאדין צוויינגר, פיזיותרפיסטית ותושבת מינכן בת 41, שהייתה במרכז הקניות דקות ספורות לפני שנשמעו היריות. "אני גרה ברחוב הזה ממש", היא מספרת, "הייתי עם הבת שלי בקניון ויצאנו משם בערך עשר דקות לפני שהירי התחיל. חזרנו הביתה ושיחקנו בחוץ עם הילדים ופתאום ראינו אנשים רצים. הבת שלי בת 8 ופחדה מאוד. כשהבנו מה קורה ניסינו להסביר לה, עד כמה שניתן, אבל האמת היא שאף אחד מאיתנו לא היה שקט. ב-1:30 בלילה ראינו בטלוויזיה שהיורה נהרג וזה הרגיע אותנו קצת. עדיין, זה היה לילה קשה מאוד".

משטרת מינכן והכוחות המיוחדים הורו לתושבים להישאר בליל שבת בבתיהם וקוויי התחבורה הציבורית הושבתו למשך שעות. רק היום בשעות הצהריים החלו הכבישים מסביב לקניון להיפתח ועיתונאים הורשו להיכנס למתחם. "הייתה איזושהי תחושת ביטחון כי ראינו שמשטרה פעלה מהר וברוגע", מציינת צוויינגר, "השוטרים נראו כאילו הם שומרים את העניינים תחת שליטה, אבל זה עדיין בלתי נתפש מבחינתי".

הורים רבים התאספו עם ילדיהם בצומת הרחובות שמחוץ לקניון. חלקם ניסו להסביר להם מה בדיוק התרחש שם בליל אמש ומדוע. כשילדה קטנה שאלה את אמה "מה קרה לאיש הרע בסוף?", האם הסתפקה בהכרזה שקטה: "הוא כבר לא כאן". "אנחנו מנסים לצייר במונחים כלליים מה קרה", אומרת צוויינגר בנוגע לאופן שבו היא ובן זוגה תיארו לבנותיהם את המקרה. "אנחנו אומרים להן שיש לנו משטרה טובה מאוד כאן בגרמניה, ושהשוטרים עושים כמיטב יכולתם כדי לשמור על מינכן בטוחה. אנחנו מסבירים להן שהחיים חייבים להימשך כרגיל. זה משהו שבסופו של דבר גם אנחנו כהורים הבנו".

"עכשיו אני מרגיש מאושר ואסיר תודה כי אני בסדר ולא נפגעתי", אומר ינס מאייר, עובד ברשת מוצרי חשמל במינכן בן 28. "טיפסתי על גדר כשניסיתי לברוח מהיורה ואז נפצעתי ביד. משפחה שראתה אותי בורח הכניסה אותי לביתה ושם ביליתי את הלילה". בתשובה לשאלה אם הוא מפחד ואם משהו ישתנה לדעתו בשגרת יומו, הוא מוסיף: "אני לא יודע אם החיים שלי יהיו שונים עכשיו, אני מקווה שלא. אבל מי יודע. אולי עכשיו אני לא אעלה על רכבת בלי תרסיס פלפל. אני בהחלט רוצה לחיות את החיים שלי כמו קודם".

וולף, לעומת זאת, נשמע פחות אופטימי: "המשטרה עשתה עבודה טובה מאוד, ואנחנו בטח לא הראשונים בעולם לחוות אירועים כאלה, אבל אם חושבים על האירוע הזה, על הירי באורלנדו או על מקרי ירי נוספים, מבינים שזה יכול לקרות גם כאן כל רגע - ובקלות".

שוטרים מחוץ למרכז הקניות אולימפיה, הבוקר
Sebastian Widmann/אי־פי
הנחת זרי פרחים סמוך למרכז הקניות אולימפיה במינכן, היום
ARND WIEGMANN/רויטרס


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו