בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מבחינת הצרפתים, אפשר להפוך כנסייה למגרש חניה, העיקר שלא ייבנה שם מסגד

גם הנוצרים וגם המוסלמים בצרפת מאמינים פחות ופחות באלוהים, אך אפילו מסגד סלפי קטן יכול לפעול כמרכז השפעה של דאעש. הפתרון של לה-פן - להרוס אותם, הפתרון של השמאל - פשוט לחכות

61תגובות
מסגד בנורמנדי, ביולי. רק 40% מתוך 5.2 מיליון המוסלמים בצרפת מבקרים במסגד יותר מפעם בשנה
CHARLY TRIBALLEAU/אי־אף־פ

כנסיית סנט ריטה השוכנת ברובע ה–15 בפריז היא כנסייה גדולה למדי, בגובה בניין בן שש קומות, ברובע הבורגני ביותר והלבן ביותר בפריז. ביום רביעי השבוע פינתה המשטרה בכוח עשרות מפגינים קתולים שניסו להתנגד לצו ההריסה נגד הכנסייה, שעל המגרש שלה צפוי לקום פרויקט נדל"ן. פחות ופחות צרפתים מאמינים באלוהים, והכנסיות ריקות. בשנתיים האחרונות מכרו עמותות נוצריות קרוב ל–40 כנסיות ברחבי צרפת, במחירים הנעים בין 100 אלף ל–400 אלף אירו. 27 כנסיות נוספות נהרסו. הכנסייה הקתולית מעריכה שבכל רחבי צרפת יותר מ–1,000 כנסיות עומדות לפני מכירה או הריסה. מאז עבר בצרפת החוק הייחודי להפרדת הדת והמדינה ב–1905, 45 אלף הכנסיות החדשות שהוקמו שייכות לבעליהן, כגון עמותות פרטיות או הכנסייה הקתולים המרכזית, ולא למועצות המקומיות כפי שהיה נהוג.

ראשי הערים והמועצות גילו מקוריות רבה בטיפול שלהם בכנסיות הריקות ממתפללים: חלקן אכן מועמדות להריסה, אבל אחרות עומדות להפוך לאולפני הקלטה, לחדרי תצוגה של יצרני אופנה, לבתי מלון, לבתי קפה, לחנויות ספרים, לבתים פרטיים. יש רק ייעוד אחד שהצרפתים מסרבים בעקשנות לאשר: הפיכתה של כנסייה למסגד. מאז 1905, בכל רחבי צרפת, רק חמש כנסיות הפכו למסגדים.

גם זה יותר מדי, סבורה מארין לה־פן, מנהיגת מפלגת "החזית הלאומית", שהציעה אתמול "לשמור על כל הכנסיות שלנו, ואם יש ביקוש למגרשי חניה, אפשר להרוס את כל המסגדים השייכים לפלג הסלפי (פלג קיצוני באיסלאם הסוני) בצרפת עד הייסוד". הממשלה הסוציאליסטית בראשותו של מנואל ואלס אינה כה רחוקה מהעמדה הזו: אחרי ההודעה הדרמטית של הממשלה על איסור מימון זר לבניית מסגדים בראשית השבוע, הודיע שר הפנים ברנאר קזנב על הוצאת צווים לסגירת 20 מסגדים סלפיים קיימים, בהתאם לחוק נגד הסתה שקובע כי אם הדרשות כללו הסתה — מותר לרשויות לסגור את המסגד.

בצרפת ישנם 2,449 חדרי תפילה מוסלמיים רשומים, שרק חלקם הקטן עונה להגדרה הרשמית של מסגד, שעלותו דורשת מימון כבד. חדרי תפילה יכולים להתקיים בכל מבנה, אך מסגד הוא היכל עצמאי העונה על הגדרות נוקשות, ובנייתו עולה מיליוני אירו. המסגד של העיר שטרסבורג הוקם על ידי סעודיה. המסגד של עיר הפרברים אברי הוקם על ידי מרוקו. המסגד של רואסי מומן על ידי נסיכות עומאן. הבנייה של המסגדים הללו הושלמה טרם הודעת הממשלה, אך ייתכן שהמימון השוטף של המבנים ייפגע מההחלטה החדשה. מבחינה חוקית, עד שיוחל האיסור לממן מסגד מכספים זרים, נכון לעכשיו יש רק מדינה אחת שמנועה מלתמוך בהקמת מסגד בשטחה של צרפת — צרפת עצמה. כאמור, החוק להפרדת הדת והמדינה אוסר על רשויות צרפת לממן מבני דת, כולל מסגדים.

השבוע טרח להזכיר זאת נשיא הרפובליקה: בתדרוך מיוחד לעיתונאים, לפני צאתו למשחקים האולימפיים בריו דה ז'נרו, אמר פרנסואה הולנד שגם אחרי שצרפת תאסור על מדינות אחרות לממן מסגדים צרפתיים, צרפת עצמה לא תממן שום מסגד, ולא תעקוף ולו במילימטר את החוק להפרדת הדת והמדינה. הדרך היחידה שנותרה למוסלמים לממן מסגד, אם כן, היא באמצעות תרומות של אזרחים וגופים פרטיים צרפתיים. לצורך זה הודיע הולנד שהוא אישר את הקמתה מחדש של "הקרן למען האיסלאם בצרפת", בראשות השר לשעבר ז'אן־פייר שבנמן. הקרן, שהוקמה כבר ב–2005 על ידי ראש הממשלה דאז דומיניק דה וילפן, שקעה כמעט מיד במריבות פנימיות ומאז לא ממש תיפקדה.

מסגד בשיפוצים בפריז, באוגוסט. 450 מסגדים בצרפת מחכים לאישורי בנייה
JOEL SAGET/אי־אף־פי

ואכן, פחות מיממה אחרי ההודעה הנשיאותית, הקרן כבר הצליחה להיקלע לפולמוס ראשון: השרה לזכויות נשים, לורנס רוסיניול, קראה אתמול לבטל את מועמדות היחיד של שבנמן ולמנות לתפקיד אשה. ההצהרה הזו לא הגיעה אך ורק מהשראה פמיניסטית: רוסיניול שייכת לזרם החילוני של השמאל, והיא מבינה היטב שרוב העסקנים המוסלמים בצרפת יסרבו לעבוד למען אשה. דובר הממשלה, סבסטיין לה־פול, ניסה לכבות את השריפה כאשר הפליג במחמאות על "ניסיונו העצום של שבנמן" והזכיר ששבנמן הוא "המועמד של הנשיא".

כך או כך, מול המועמד או המועמדת לראשות הארגון יעמוד יעד גיוס כספים בלתי אפשרי: מספר התוכניות לבניית מסגד, שממתינות לאישור בצרפת, הוא היום 450 — פי שניים יותר מאשר לפני חמש שנים. כדי לקבל אישור בנייה, יש צורך להוכיח יכולת מימון. אין צורך בכישרון הספרותי של מישל וולבק כדי להצליב את הנתון הזה עם הנתונים על הריסת הכנסיות ברחבי המדינה, ואכן מפלגות הימין העבירו השבוע את מרכז הכובד של הצהרותיהן מסוגיית הביטחון האישי לסוגיות של דת ואידיאולוגיה. אבל, בניגוד לימין הקיצוני, הימין השמרני לכוד בין האידיאולוגיה החילונית של דה־גול לבין מצביעיו בזרם הנוצרי, הנוטים לערוק למפלגתה של לה־פן.

אפילו המוסלמים נטשו
 את המסגדים

ללה־פן אין בעיות כאלה: היא הזכירה שב–2014 נעצר הקאדי של המסגד שתוכנן לקום בעיר נאנטר, מוחמד בודג'די, בחשד לגניבת כספי תורמים בשווי חצי מיליון אירו. הוא נידון לשלוש שנות מאסר, אבל הכסף מעולם לא נמצא. מבחינתה של לה־פן, גם אישור תרומות פרטיות לבניית מסגדים צפוי לפיכך להוביל לעבירות על החוק הצרפתי, "שהוא שונה מהותית מהמוסלמי", ולכן מוטב לאשר את התוכנית שלה — פחות מסגדים, יותר מקומות חניה.

הפתרון של השמאל, גם אם איש לא מודה בכך בגלוי, הוא לסמוך על המודל הרפובליקאי החילוני במבחן הזמן. האם יש לו סיכוי? אם מצליבים את נתוני הנוכחות במסגדים עם מספרם המוערך של המוסלמים בצרפת, 5.2 מיליוני מאמינים, עולה שרק 40% מהם מבקרים במסגד יותר מפעם בשנה. השיעור הזה הולך ויורד לאורך השנים, ולכן אי־בניית מסגדים בתירוצים אלה ואחרים הולכת יד ביד עם החילוניזציה של האוכלוסייה המוסלמית הצרפתית.

אבל ארגון המדינה האיסלאמית (דאעש) מנסה להשפיע לרוב דווקא במסגדים סלפיים קטנים, שמספרם קטן ממאה, ושפועלים כמרכזי השפעה גם אם המועמדים להפוך ללוחמי ג'יהאד לא מבקרים בהם פיזית. זו הסיבה ששירותי הביטחון הצרפתיים מעדיפים להפנות את הזרקור אל אנשי הדת המנהלים בפועל את המסגדים. הנתון מדהים: מתוך 2,500 מנהלי המסגדים הרשומים ברשויות, 2,100 הם אזרחים זרים ו–2,350 הוסמכו מחוץ לצרפת. רק 50 מהם הם אזרחי צרפת שהוסמכו בצרפת. לשם השוואה, רק 10% מהכמרים הקתולים הרשומים בצרפת הם אזרחים זרים. ואלס הצהיר השבוע שצרפת גירשה עד כה 80 אנשי דת מוסלמים שנחשדו בהסתה; מבחינתה של לה־פן, חסרים בחשבון 2,420. הקו הביטחוני ממשיך להתחזק בסקרי דעת קהל על חשבון הסוגיות הכלכליות, כש–70% צרפתים מצהירים היום שהם בעד גירוש כל מסית מוסלמי במסגרת חוקי החירום. בקרב מצביעי השמאל הקיצוני, השיעור הזה קטן יותר, אך אפילו שם הוא עדיין מעל לחצי — 52%. מול כל ההתפתחויות הללו, יש קהילה אחת שקולה לא נשמע: המוסלמים עצמם.

השבוע ניסתה ההנהגה המתונה של האיסלאם הצרפתי למלא את החלל, ופרסמה מניפסט יוצא דופן בשבועון הנפוץ "ז'ורנל דו דימאנש". 40 חברי פרלמנט, סופרים ואקדמאים מוסלמים צרפתים הצהירו שהם "מקבלים אחריות על הקול המוסלמי לנוכח השתיקה המעיקה של ההנהגה הדתית של האיסלאם". לאחר מכן גינו החותמים את כל הפיגועים שבוצעו על ידי מוסלמים בצרפת, החל בטבח במערכת שארלי הבדו ועד שיסוף גרונו של הכומר בכנסייה בנורמנדי. אולם הם שכחו לכלול ברשימה שני פיגועים שכוונו נגד יהודים — הפיגוע בטולוז והפיגוע במרכול "היפר כשר". לאור הביקורת הציבורית, מיהרו חותמים רבים להבהיר שההשמטה הזו אינה על דעתם ושהם מגנים את כל הפיגועים ללא הבחנה. אבל מבחינתם של הצרפתים החילונים, ובוודאי מבחינתם של היהודים, התקלה הזו היא היא סימפטום של הלחצים הסותרים בתוך האיסלאם הצרפתי, ומחדדים את הקושי לשתף אתו פעולה. אם המצב הזה יימשך, לא תהיה ברירה אלא לחכות ולבדוק איזו דרך תנצח — הכיבוש החילוני נוסח השמאל, או ניצחון בקלפי של מארין לה־פן במאי 2017.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו