בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שיתוף הפעולה המפתיע בין המדע לכנסייה בהכרזה על נסים

תיקי הנסים החדשים בארכיון הוותיקאן עמוסים בצילומי MRI וחוות דעת על ביופסיות. בעוד בכנסייה הקתולית מתחזקת ההסתייגות ממבחן הנסים כתנאי להכרה בקדושה, מדענית שעל דעתה נסמכים הכמרים מצטערת שהנוהג הולך ונעלם

30תגובות
מאמינים מתפללים ביום השנה למותה של אמא תרזה בכלכותה, השבוע
RUPAK DE CHOWDHURI/רויטר

ביום ראשון השבוע התכנסו אלפי בני אדם בכיכר הסמוכה לוותיקאן כדי לצפות בהכרזה על האם תרזה כקדושה. בכך הושלם תהליך משפטי ארוך שבו הוותיקאן דן לא רק בחייה של האם תרזה אלא גם ב"פועלה" אחרי מותה. ההחלטה להכריז עליה כקדושה התקבלה בסיומם של שני דיונים בבית הדין הכנסייתי, שבהם האזינו נציגי הוותיקאן באריכות למדענים ורופאים. אותם מומחים העידו כי אין הסבר מדעי מתקבל על הדעת לכך שבשני מקרים של חולים סופניים – אזרח ברזיל שסבל מגידול במוח ואשה מהודו שחלתה בסרטן – המטופלים נרפאו לאחר שמשפחותיהם התפללו לאם תרזה וביקשו את עזרתה.

הדיונים באם תרזה הן דוגמה לתהליך שעוברות דמויות מוערכות המועמדות להכרה כקדושות, שכן הוותיקאן דורש מקדושים לא רק להוביל חיים יוצאי דופן, אלא גם לעשות נסים לאחר שעלו לגן עדן. פרופסור ג'וסלין דאפין, חוקרת סרטן מקנדה, היא אחת מהמדענים הרבים שהוזמנו להעיד בשימועים שהכנסייה עורכת בכדי לקבוע אם לאירוע מסוים יש הסבר מדעי. אם הסבר כזה לא נמצא, האירוע מוכרז כנס.

הנס הצליח, החולה חיה

בשנת 1987, כהמטולוגית שחקרה את סרטן הדם (לוקמיה) באוניברסיטת אונטריו, קיבלה דאפין לידיה דגימות והתבקשה לחוות עליהן את דעתה המקצועית. היא הניחה כי מדובר בבדיקה כחלק ממשפט העוסק ברשלנות רפואית, וכי על פי המצב המתקדם של הלוקמיה המטופלת כבר אינה בחיים. אך להפתעתה, כשמסרה את מסקנותיה, נאמר לה כי הדגימות נשלחו על ידי הכנסייה הקתולית, וכי הן משמשות כראיות בשימוע על נס שנעשה למטופלת. אותה חולת סרטן, כך למדה דאפין, נרפאה לאחר שהתפללה למארי מרגרט דה יוביל, אלמנה עשירה שייסדה מסדר נזירות במונטריאול בשנת 1737.

כשדאפין התבקשה להעיד בבית המשפט, שליחי הוותיקאן לא נתרעו מכך שהיא אתאיסטית והתעניינו אך ורק בחוות דעתה המקצועית. בהליך שנמשך כמה ימים באוטווה, שבו השתתפו כמרים, המטופלת ורופא, חוקרת הסרטן העידה כי אין הסבר מדעי להחלמה המפתיעה. בעקבות עדותה הכיר הוותיקאן בשנת 1990 במארי מרגרט דה יוביל כקדושה.

הפן המדעי בדיון הותיר רושם עמוק על דאפין, שהחליטה לבחון את ארכיוני הוותיקאן ולברר כיצד התקיימו שימועים מסוג זה בעבר. להפתעתה, הוותיקאן אישר את בקשתה, וכך נחשפה החוקרת ל-400 שנות פרוטוקולים של שימועים העוסקים בנסים – מעין מיקרוקוסמוס של תולדות הרפואה. דאפין, כיום ראש מחלקת תולדות הרפואה באוניברסיטת המלכה (Queen's University) באונטריו, חושפת בראיון ל"הארץ" את התמורות והשינויים במוסד הנסים של הוותיקאן, ומספרת כי בשנים האחרונות דווקא הכס הקדוש מאיים להעלים את הנסים מהעולם.

גם הנסים מתקדמים עם השנים

דאפין גילתה במחקרה כי בניגוד לנסים המוכרים יותר מהתנ"ך או הברית החדשה, הנסים שהפכו את הדמויות הבולטות בכנסייה לקדושות לא היו קשורים לאירועים כמו קריעת ים סוף או הליכה על מים. "ביותר מ-90% מהנסים מדובר בריפוי של מחלה חשוכת מרפא", היא מסבירה. הפרוטוקולים של הדיונים חושפים מנגנון קבוע, של חולה או משפחתו שמתפללים לצדיק שמת, ולאחר מכן נרפאים מהמחלה. בכל המקרים של נסים שהוכרו על ידי הוותיקאן החולים פנו לעזרה רפואית, אך גם הטיפולים המתקדמים ביותר התגלו כלא יעלים, ואותם חולים נרפאו רק לאחר שהתפללו לדמות מוכרת בכנסייה.

"הדבר העיקרי שהשתנה בחלוף הזמן הוא סוג המחלות שנרפאו בנסים", אמרה דאפין והסבירה: "בשנים הראשונות של השימועים, המסמכים מעידים לרוב על נכויות ופצעים גלויים בעור – בעיות שכל אחד יכול לראות גם אם הוא לא רופא". לדבריה, במאות ה-18 וה-19 רוב הנסים עסקו בריפוי שחפת ודלקות, ואילו עם המצאת הפניצילין בתחילת המאה ה-20 כמעט ונעלמו בין לילה כל הנסים הקשורים לזיהומים. "כיום רוב הנסים מתמקדים בריפוי סרטן ומחלות נוירולוגיות", אמרה דאפין, "מה שמשתנה הוא הגישה שלנו למחלות חשוכות מרפא".

תיקי הנסים החדשים בארכיון הוותיקאן עמוסים בצילומי MRI, נתונים של בדיקות דם, וחוות דעת על ביופסיות. אולם דאפין דוחה את הטענה כי בעבר היה קל יותר להוכיח נס במשפטי הוותיקאן. "עם הזמן הופיעו יותר ויותר רופאים במסמכים", אמרה. "בהתחלה חשבתי שהמשפטים הופכים לקפדניים יותר. אבל בכל תקופה שבחנתי, הרופאים בשימועים מצטטים את גדולי הרופאים בזמנם ומסתמכים על הידע הרפואי העדכני ביותר. חשבתי שנעשה קשה יותר לאתר נס בזמננו אך הבנתי שלא כך הדבר. בשביל נס דרוש פשוט משהו מעבר לידע המדעי שלנו".

בוותיקאן מתמקדים בחיים עצמם

מעבר לתיעוד ההתפתחות של המדע המודרני, ארכיון הנסים של הוותיקאן מספק הצצה לחייהן של קבוצת שבעיותיהן לא תמיד נשמרות בדפי ההיסטוריה, ובפרט לסיפוריהן של נשים. "הנסים שנעשו לנשים מרתקים וכך גם הדרך שבה הן מספרות את סיפוריהן. חלק מהנשים המופיעות בפרוטוקולים אינן יודעות קרוא וכתוב ונשמעות מפוחדות. על פי המסמכים, כל עד נחקר בנפרד, והנשים שניצלו, המיילדות, והרופאים חזרו במקרים שהוכרו כנסים על דיווחים דומים בפני בתי המשפט. לאחר מכן הפקידים הקריאו להן את העדויות, ונשים שלא ידעו קרוא וכתוב התבקשו לחתום באיקס ליד הצהרותיהן". בהמשך למסורת התנ"ך והברית החדשה, ברשימות של הנסים הראשונים מופיעים בעיקר סיפורים של עקרות שזכו לילדים, שהופכים לנדירים יותר ויותר, עד שנעלמים כליל.

"בימינו, כשיש לנו טיפולי הפריה חוץ גופית ופונדקאות, העקרות כבר אינה הבעיה כפי שהיתה בעבר", הוסיפה דאפין, "אני לא חושבת שנתקלתי בנסים שנעשו לעקרות ב-150 השנה האחרונות". מוות בלידה נותר האיום המרכזי לנשים עד למאה ה–20 ונשאר בארכיונים גם כשהעקרות נעלמה. כך, הארכיונים מלאים בעדויות של נשים ששרדו לידות קשות גם לאחר שרופאים הרימו ידיים.

אולם ייתכן כי לאחרונה, גם בוותיקאן כבר מפסיקים להאמין בנסים. בכנסייה הקתולית מתגברות הטענות כי ההתעסקות בנסים שהקדושים עושים לאחר מותם מסיטה את הדיון מפעילותם בחייהם, האנשים שלהם עזרו – חיים שצריכים לשמש דוגמה לאחרים. בראיונות בתקשורת בשנים האחרונות, לרגל הקנוניזיציה של קדוש זה או אחר, יותר ויותר נציגים של הכנסייה הקתולית מבקשים להזכיר דווקא את חייהם של הקדושים ואת פועלם למען הזולת. "רבים בכנסייה אומרים כי הקדושים היו אנשים כמונו, שעשו דברים חשובים, התייצבו לצד העניים, האכילו את הרעבים וטיפלו בחולים, ושחייהם צריכים להוות השראה", אומרת דאפין.

מי שמתנגד לעיסוק בנסים קורא לזרז את התהליך המשפטי של ההוכחה. האפיפיור יוחנן פאולוס החל את המגמה כשהוריד את מספר הנסים הדרושים לקנוניזציה משלושה לשניים. האפיפיור פרנסיקוס, שצמח ככומר צנוע בפאבלות בברזיל, המקדש חיי צניעות ועשויה למען הזולת, כבר ויתר כליל על הוכחת הנסים בקנוניזציה של כמה קדושים, ועשוי להיות האדם שיסתום את הגולל על מסורת הנסים בוותיקאן.

אפליה בקדושה

סיבה נוספת להתנגדות לנסים בוותיקאן היא המודעות הגוברת לפוטנציאל המפלה של תהליך הוכחת הנסים, שכן על אף שתיאורטית נסים מתרחשים בכל מקום, הקדושים שהנסים שלהם זכו בחותמת הוותיקאן מגיעים בעיקר ממדינות עשירות ומעטים הם הקדושים מאסיה אפריקה. "כומר בוותיקאן שעבד שנים רבות באפריקה טען בפני שאם מסתכלים על הלאום של הקדושים, כמעט ואין אפריקאים, על אף שרבים ביבשת חיו חיי קדושים של עזרה לזולת. הם לא מקבלים את ההכרה משום שהכנסייה דורשת נסים, ובחלק ממדינות אלה אין את הכסף או הזמן בשביל ההליכים הרפואיים הדרושים כדי להוכיח את הדיאגנוזה או להוכיח שהטיפול היה הטיפול הטוב ביותר הקיים".

בשנת 2014, למשל, פרנסיסקוס הכריז על ג'וזפה וואז, מיסיונר שנולד בהודו אך פעל בסרי לנקה, לקדוש הראשון במדינה, לאחר שהורה לוותיקאן להסתפק בהוכחה של נס אחד בלבד. בביקור בדרום קוריאה לפני שנתיים אמר פרנסיסקוס במסיבת עיתונאים כי הוא ידון עם הממונה על ועדות הנסים בותיקאן, הקרדינל אנג'לו אמטו, כדי להבטיח כי באסיה יהיו יותר קדושים.

"רבים בוותיקאן מרגישים שככה יהיה יותר הוגן והאפיפיור פרנסיסקוס כבר מתעלם מהחוקים כשבא לו", מסבירה דאפין. במקרה של האם תרזה", הוסיפה, "יש אנשים רבים שכבר הרגישו שהיא קדושה, גם בלי הנסים. זה יהיה עצוב עבור היסטוריונים אם הוותיקאן יפסיק להתייחס לנסים בקנוניזציה של הקדושים, אבל לפחות הם ישמרו על הארכיון שכבר קיים, שהוא מקור כה נהדר להיסטוריה של הרפואה". לאחר הפסקה קלה מסכמת דאפין: "גם אם הוותיקאן יתחיל להתעלם מנסים, אנשים ימשיכו לחוות אותם. אנשים ימשיכו ללכת לרופא, ולהתפלל לנס".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו