גילוי בית קברות יהודי עתיק ברומא מספק עוד עדות לרדיפות העבר

ארכיאולוגים חשפו 38 שלדים, באתר שעל פי מפות עתיקות היה בשימוש בין המאה ה-14 למאה ה-17. סימנים לתזונה עלובה והיעדר מצבות מהווים תזכורת לרדיפה של הקהילה היהודית בידי השלטון האפיפיורי

אריאל דוד
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
בית הקברות היהודי מימים הביניים ברומא
בית הקברות היהודי מימים הביניים ברומאצילום: Soprintendenza Archeologica di R
אריאל דוד

ארכיאולוגים מצאו ברומא שרידים של בית הקברות היהודי ששימש את העיר בימי הביניים, לצד תזכורת לכך שהקהילה נרדפה תחת השלטון האפיפיורי. ההודעה על הגילוי פורסמה בשבוע שעבר, אבל החפירות נמשכות כבר שש שנים בבניין העובר שיפוצים בשולי טרסטוורה, השכונה מצדו האחר של נהר הטוורה, מול לב רומא. הארכיאולוגים חשפו במקום 38 שלדים שמורים היטב, ובהסתמך על מפות עתיקות הם סבורים כי אתר הקבורה היה בשימוש מאמצע המאה ה–14 עד אמצע המאה ה–17.

"לא היו לנו הרבה אפשרויות לזהות את בית הקברות", אמרה דניאלה רוסי, הארכיאולוגית האחראית לפרויקט. אך לדבריה, ההיעדר הכמעט מוחלט של חפצי קישוט והקברים הפשוטים הצביעו על מנהגים יהודיים. רוסי ציינה כי הפריטים היחידים שהתגלו בחפירות היו שתי טבעות זהב קטנות שנמצאו על אצבעותיה של אחד משלדי הנשים, וחלק ממאזניים שנקברו עם גבר, "אולי כסמל למקצוע שלו או כסימן לכך שהיה אדם צודק".

עוד אמרה רוסי כי הארכיאולוגים השתכנעו שהם מצאו בית קברות יהודי אבוד לאחר שהתגלה חלק קטן של מצבה עם כמה אותיות בעברית, שייתכן כי היו חלק מהמלה "כאן". "אין ספק שזה היה חלק ממצבה", אמרה החוקרת והוסיפה כי החלק נמצא ממש מעל לבית הקברות עצמו.

עובדה זו, בנוסף להיעדר המצבות, תואמת את מה שידוע על חייהם של יהודים ברומא ובחלקים של מרכז איטליה, שנשלטו על ידי אפיפיורים בסוף ימי הביניים ובתחילת העידן המודרני. בשנת 1625 הורה האפיפיור אורבן ה–8 שיהודים ייקברו בקברים לא מסומנים וציווה לסלק או להרוס מצבות קיימות. איסור זה היה רק אחד מהגזירות הרבות שהאפיפיורים גזרו על הקהילה היהודית ברומא – העתיקה ביותר באירופה.

טבעת שנמצאה בבית הקברות היהודי מימי הביניים ברומא
טבעת שנמצאה בבית הקברות היהודי מימי הביניים ברומאצילום: Soprintendenza Archeologica di R

היהודים הגיעו לעיר במאה השנייה לפני הספירה ורבים נוספים באו – מרצונם או כשבויים – לאחר כיבוש יהודה בשנת 70. חלקם התיישבו בטרסטוורה, אזור שכיום חביב על תיירים בשל חיי הלילה שלו, שבאותם ימים היה אחד האזורים הכי רב־תרבותיים בעיר. "זו היתה סביבה דינמית מאוד" אמרה רוסי, "היא שכנה בקרבת מקום לרציפים ולמחסנים של הטוורה והיתה מלאה בסוחרים ובעלי מלאכה. זה היה מקום מפגש לדתות ולקהילות רבות".

כשרומא הפכה לבירת העולם הנוצרי־מערבי גברו הרגשות נגד היהודים. במאה ה–14, כשבית הקברות שכעת התגלה החל לפעול, יהודים היו חייבים לשלם לרשויות מסים מיוחדים ולעתים קרובות הוטרדו על ידי אספסוף. ב–1555 הם אולצו להסתגר בגטו, שכונה צפופה ומזוהמת מול טרסטוורה, שלעתים קרובות הוצפה על ידי הנהר. כשהאפיפיור אורבן פרסם את הצו האוסר על הצבת מצבות אולצו היהודים גם לשאת על בגדיהם סימנים מזהים, והיו חייבים גם להשתתף בעצרות של הכנסייה שנועדו לגרום להם להמיר את דתם.

תנאים קשים אלה גבו מחיר מיהודי העיר. על פי רוסי, ב–38 השלדים שהתגלו, רובם של גברים ונשים, היו סימנים ברורים למחסור במזון ולתזונה עלובה. היא אמרה שמומחים ערכו רק בדיקה שטחית בגופות, מתוך כבוד למתים, וכי היא יצרה קשר עם הקהילה היהודית של רומא כדי לארגן את קבורתם מחדש. האיסור על הצבת מצבות נשאר בתוקף עד אמצע המאה ה–19, אך בית הקברות בטרסטוורה נסגר זמן רב לפני כן. מאז 1645 קברו היהודים את מתיהם בבית קברות בגבעת אוונטינה, שנחרב בתקופה הפאשיסטית.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ