בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

איטליה עולה לחזית המאבק בין מרכז ליברלי לפופוליסטים

רנצי פרש לפני חודשים מראשות הממשלה, אך לפי תוצאות חלקיות, עם 72% מהקולות בפריימריז הדמוקרטיים, הפך אמש לנושא הדגל בקרב נגד סמל העידן החדש בפוליטיקה המערבית

2תגובות
רנצי (משמאל) בבריסל, בשבוע שעבר
EMMANUEL DUNAND/אי־אף־פי

שובו של מתאו רנצי לזירה הפוליטית, כחמישה חודשים לאחר שפרש מראשות ממשלת איטליה, מסמל את יריית הפתיחה בקרב על הנהגת איטליה. לפי תוצאות חלקיות, רנצי ניצח בבחירות שנערכו אמש על הנהגת המפלגה הדמוקרטית בפער גדול על יריביו עם 72% מהקולות – הישג שצפוי להכניסו למרכז ההתמודדות המובהקת ביותר באירופה בין המרכז הפוליטי המתחדש לתנועת הפופוליזם השוטפת את היבשת.

רק לפני שבוע התבשר העולם על קריסת מפלגות השמאל והימין הוותיקות בצרפת, שנציגיהן לא עלו לסיבוב ההצבעה השני בבחירות לנשיאות. אך באיטליה התרחשו תהליכים אלו כבר לפני זמן רב. קודם הגיעה חקירת "ידיים נקיות" (Mani pulite), שהביאה להרשעתם בשנות ה–90 של בכירי המערכת הפוליטית בגין קשרים עם ארגוני המאפיה. לאחר מכן הגיעה תקופת הפופוליזם הראשונה תחת ראש הממשלה סילביו ברלוסקוני, שבה מפלגות הימין והמרכז המתונות איבדו את אמינותן והתרסקו. מאז, טכנוקרטים ותיקים ודור צעיר של פוליטיקאים מנסים את כוחם בבניית המרכז הפוליטי מחדש. כדי להגשים מטרה זו עליהם להתמודד עם קיצוניות מימין ומשמאל, הלאומנות ושנאת המהגרים של מפלגת "לגה נורד" (הליגה הצפונית), ויותר מכל עם עליית תנועת חמשת הכוכבים (M5S) בראשות הקומיקאי הוותיק בפה גרילו.

אם יש באירופה מפלגה המסמלת את העידן החדש בפוליטיקה המערבית, שקידשה את הפופוליזם והתעלתה מעל ההגדרות הישנות של שמאל וימין – זו חמשת הכוכבים. פעיליה מתעקשים שהיא לא מפלגה, שמדובר בתנועה שצמחה מהאינטרנט, וכי במדיום זה היא בוחרת את נציגיה ועקרונותיה. קשה לקבוע באופן ברור מה מצעה של המפלגה, אבל היא ללא ספק יוצאת נגד כל סממן של ממסד ישן ופוליטיקה מקצועית. כך למשל, נציגיה בפרלמנט מתחייבים להתפטר ולשוב לעבודתם הקודמת בתום שתי כהונות. על אף ההתנגדות של המפלגה למדיניות של גוש האירו, גרילו לא מוכן להתחייב לפרישה או הישארות באיחוד האירופי, אך סביר להניח כי ידחוף למשאל עם.

אל מול הפופוליזם והלאומנות ניצב רנצי, שהקדים את המועמד המוביל לנשיאות צרפת, עמנואל מקרון, בניסיון להגדיר מחדש את המרכז הפוליטי בארצו. עד כה ההצלחה לא האירה לו פנים. רנצי הצליח לקדם רק חלק מהרפורמות השאפתניות שלו בתחומי כלכלה וחברה, ובעיקר בחוקי התעסוקה, דרכם קיווה לחלץ את כלכלת איטליה המדשדשת כבר 20 שנה. אך ההימור שלקח בעריכת משאל עם על שינוי חוקת איטליה כדי לקדם את הרפורמות שלו הביא בסופו של דבר להתפטרותו. 59% מאזרחי איטליה נרתעו משינוי והצביעו נגד רנצי במשאל שהתקיים בדצמבר אשתקד. אבל פרישתו של רנצי היתה קצרה ביותר, וערב ההצבעה על ראשות המפלגה הדמוקרטית היה ברור כי הוא מכריז על מערכה חדשה על דעת הקהל.

רנצי בן ה-42 עלה בגיל 39 לשלטון, בנסיבות דומות מאוד לאלו של מקרון, גם הוא בן 39. הוא נהנה מחזות רעננה ומצע לא לגמרי מוגדר, המשלב הישענות על המערך של האיחוד האירופי וגוש האירו, פתיחות לכלכלה הגלובלית, ונחישות לערוך שינויים מקיפים במדינת הרווחה הסוציאל־דמוקרטית. שני פוליטיקאים אלו הפכו לנערי הפוסטר של האיחוד, אבל המראה המצודד לא יספיק להם, שכן האתגר בפניהם עצום. בהנחה שינצח בבחירות לנשיאות ביום ראשון, מקרון יצטרך להקים מפלגת מרכז עם מצע מגובש, שתתמודד בבחירות הפרלמנטריות בעוד חודשיים ותשמש בסיס להקמת ממשלה. תאריך היעד לבחירות באיטליה הוא מאי 2018, ובינתיים כבר פתחה מפלגת חמשת הכוכבים פער של כ–5% בסקרים על פני הדמוקרטים, ומובילה במרוץ עם מעט יותר מ–30% מהקולות.

חזרתו של רנצי, שעל אף ההפסד במשאל נותר פופולארי בקרב קהלים רחבים, תחזיר את התנופה לדמוקרטים אבל לא יהיה בכך די. עלייתו של דונלד טראמפ בארה״ב, ההצבעה בעד הפרישה מהאיחוד במשאל העם בבריטניה והתחזקות תנועות קיצוניות ופופוליסטיות באירופה הדגישו את הצורך במתן תשובות חדשות. על פוליטיקאים בעלי ערכים ליברלים להבטיח לבני עמם שימשיכו ליהנות מרמת חיים גבוהה, למרות הצורך לפרנס שכבה הולכת וגדלה של פנסיונרים. בנוסף עליהם לשאול עצמם כיצד יתמודדו עם גלי הגירה גדולים של פליטים, ולעשות כל זאת תוך התמודדות עם שפע מידע כוזב, חלקו הגדול ממקורות הממומנים על ידי הקרמלין של הנשיא ולדימיר פוטין.

לפופוליסטים לא קל יותר. טראמפ אולי ניצח בארה״ב, אבל נראה כי מפלגת חמשת הכוכבים נתקעה בתקרת ה–30%, והסקרים צופים כי מנהיגת הימין הקיצוני מארין לה פן תפסיד למקרון. כוחם של הפופוליסטים עולה עם היחלשות הממסד הישן אבל הם עדיין לא מצליחים לשכנע חלק גדול דיו מהציבור שניתן להפקיד בידיהם את מושכות השלטון. בשנה הקרובה, פוליטיקאים משני הצדדים באיטליה יצטרכו להוכיח שיש להם את התשובות שלא רק האיטלקים מחפשים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו