בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הימים הראשונים של שלטון המלך עמנואל הראשון

השבוע של נשיא צרפת נפתח בהצלחה הענקית של תנועתו בבחירות לפרלמנט ומחיקת האופוזיציה שלו. אולם ההפתעה שהכינו לו רבע משריו הוכיחה שגם מהלכיו המבריקים רחוקים משלמות

21תגובות
מקרון בישיבת קבינט בארמון האליזה, היום
Christophe Petit Tesson/אי־פ

מכל הרגעים הסהרוריים שסיפקה המערכת הפוליטית הצרפתית השבוע, הבולט ביותר נותר רגע הצגת הממשלה החדשה ביום רביעי בערב. גם אחרי שנמצא פתרון דחק למשבר הראשון של עידן עמנואל מקרון, והוחלפו בבת אחת ארבעה שרים בכירים שהתפטרו בפתאומיות, התברר למזכיר הממשלה שהוא לא יוכל להציג את החילופים ברחבה של ארמון האליזה, כנהוג מאז סוף המאה ה-19. הסיבה: ה-21 ביוני הוא חג המוסיקה, וברחבה מופיעה התזמורת הלאומית של קולומביה.

התזמורת המשיכה לנגן שירי עם לטינו־אמריקאיים שעה שהעיתונאים החלו להתכנס, תחת חום כבד, מול האליזה. בדיוק אז המנצח הקולומביאני, עיוור לחלוטין לדרמה הפוליטית המתחוללת מאחוריו, עבר לפס הקול של "משימה בלתי אפשרית", לתדהמתו של מזכיר הממשלה.

משימה בלתי אפשרית בארמון האליזה

ואכן, מי יכחיש זאת, תהיה זו משימה בלתי אפשרית לנשיא מקרון להמשיך להתנהג כאילו הכל הולך לו בקלות. פחות מיממה אחרי פרסום התוצאות הסופיות של הבחירות לאסיפה הלאומית, כאשר הדיו עוד לא יבשה על כתבות הדיוקן על שרי הממשלה הראשונה, רבע מהשרים הבכירים נאלצו להתפטר בלי שלצוות מקרון תהיה יכולת להסביר, לתווך או להשפיע. מי זוכר שרק לפני שלושה ימים זכה מקרון ברוב מוחלט באסיפה הלאומית?

האלים לא סיימו בכך את ההתעללות בממשלה הצרפתית. כאשר מזכיר הממשלה קיבל אישור מיוחד לחרוג מהפרוטוקול ולהציג את השרים החדשים בגן הדרומי של האליזה, בשבע בערב, התזמורת הפעלתנית פצחה בשיר הנושא של "רבי ז׳אקוב", ועל רקע המנגינה העליזה שכתב ולדימיר קוסמה ללואי דה־פינס נראו שרים ממהרים לברוח מהזירה.

רבי ז'אקןב מתנגן בארמון האליזה

בסופו של היום הארוך ביותר בשנה, כאשר השמש היוקדת סירבה לשקוע מעל לארמון גם בעשר בערב, אפשר היה להודיע על "התפטרותם מרצון" הפורמלית של ארבעה שרים ומינויים של חמישה שרים חדשים. שר המשפטים היוצא פרנסואה ביירו, האיש אשר עמד בעין הסערה, נשאל מי לדעתו אחראי למשבר הפוליטי הפתאומי שהתחולל סביבו והשיב בלטינית: "Is fecit, cui prodest – מי שנהנה מזה, הוא שעשה זאת".

אבל מי נהנה מזה? כאשר העיתונים הציגו היום (חמישי) לקוראיהם את הממשלה הישנה־חדשה וההיסטוריונים הוזעקו לדבר ברדיו על תקדימים (שלא מצאו), התבהרה מעט התמונה. אבל עדיין קשה לקבוע מי נהנה מהאנדרלמוסיה שפקדה את השלטון היציב כל כך למראה של מקרון.

השבוע התחיל דווקא בסימן מעודד: בסיבוב השלישי של המערכת הפוליטית הצרפתית, הבחירות לאסיפה הלאומית, הוכיח מקרון שהוא זכה בהתערבות המטורפת שלו מלפני שנה: הוא הקים מאפס תנועה פוליטית אשר כבשה את הרחוב, את האליזה ועכשיו גם את הפרלמנט. התנועה שלו, "אן־מארש", קיבלה מהבוחרים רוב מוחלט באסיפה הלאומית, 306 מושבים מתוך 577, שיאפשרו לו להעביר את הרפורמות שהוא הציג לפני בחירתו. ההישג הזה מאפשר לו גם למשול לבד, בלי בעלת הברית שלו מראשית הדרך, מפלגת המרכז ההיסטורית בראשות פרנסואה ביירו, "מו־דם", אשר קיבלה 42 מושבים.

מקרון (במרכז) ונשיא קולומביה חואן מנואל סנטוס, לוחצי את ידי המוזיקאים הקולומביאנים שניגנו בחצר האליזה, ברביעי
GEOFFROY VAN DER HASSELT/אי־

האם גורלו של ביירו הוכרע כבר עם פרסום התוצאות, ביום שני השבוע?

ביירו מונה לשר המשפטים לפני הבחירות, ואמור היה להישאר כזה אחרי הבחירות. אבל אז מישהו החל להדליף לעיתונים נתונים לפיהם מפלגת "המו־דם" השתמשה בעוזרים הפרלמנטרים שלה בפרלמנט האירופי לעבודה פוליטית בצרפת, וזה אסור. השבוע קיבלו שלושה אמצעי תקשורת שונים – הרדיו הציבורי "פראנס־אינטר", אתר התחקירים "מדיהפארט" ועיתון השמאל "ליברסיון" – מסמכים המוכיחים שגם אם ביירו עצמו לא חשוד בדבר, הוא אמור עכשיו כשר משפטים להיות אחראי על חקירה של חברי מפלגתו.

במצב דומה או אף חמור מזה, סירבו בעבר פוליטיקאים ימנים רבים להתפטר, מניקולא סרקוזי עד פרנסואה פיון, אפילו אחרי שהוגש נגדם כתב אישום. אבל עכשיו זה עידן אחר, עידן של פוליטיקה נקייה יותר – העידן של עמנואל מקרון. ראשונה התפטרה כבר ביום שלישי שרת הצבא, סילבי גילאר. ביום רביעי בבוקר הודיעה על התפטרותה שרה בכירה נוספת מהמפלגה של ביירו, השרה לעניינים אירופיים, מריל דה סארנז. במקביל, ולכאורה בלי קשר, התפטר שר הבינוי רישאר פראן, החשוד בפרשה אחרת. במציאות זו, מצבו של ביירו הפך בתוך שעות לבלתי אפשרי והוא כינס מסיבת עיתונאים בדיוק לפני מהדורת החדשות המרכזית של הערב.

לכאורה, היתה זו הזדמנות פז לאופוזיציה לתקוף סוף סוף את הנשיא הטרי כמו שצריך. אבל תוצאה נוספת של השבוע הכאוטי הזה היא שאין כרגע אופוזיציה למקרון: תוצאות הבחירות לאסיפה הלאומית הרסניות לכל המפלגות הממוסדות. הגל המקרוניסטי מוטט את המפלגה הסוציאליסטית, החזיר את החזית הלאומית לאגף המפלגות השוליות ופירק את מפלגת הרפובליקאים.

כדאי להתעכב לרגע על סדרי הגודל של רעידת האדמה הזו: מפלגת הרפובליקאים, היורשת של המפלגה הגוליסטית, עומדת על סף פילוג. 40 מבין 112 נבחריה הודיעו השבוע שהם יתמכו בממשלת מקרון ויסרבו להצביע אי אמון נגדה. הם קוראים לעצמם "הימין הקונסטרוקטיבי". האחרים – כנראה הימין הבלתי קונסטרוקטיבי – מוצאים את עצמם מנסים להגדיר מהו הימין הצרפתי היום, ומוצאים את עצמם נדרשים להשוואה עם אחרים: הימין הוא שמאלני יותר ממארין לה פן וימני יותר מעמנואל מקרון.

אבל מפלתה של לה פן – מפלגתה הכניסה רק שמונה נבחרים מתוך 577 חברי פרלמנט – מוכיחה שמלכתחילה לא היה פוטנציאל גדול בפנייה ימינה של הרפובליקאים, וש"העם תומך בלה פן" היה מוטו בראנז׳אי יותר מאשר סטטיסטי. ההקצנה של הימין הרפובליקאי לא הביאה לו קולות חדשים, אך הבריחה ממנו מיליוני בוחרים מתונים שהעדיפו להצביע למפלגה של מקרון.

מצבה של המפלגה הסוציאליסטית אף גרוע יותר. גם היא קראה לא נכון את המפה: בניסיון להתנתק ממקרון, שהיה בשר מבשרה, המפלגה הלכה שמאלה והשאירה לנשיא שטח רב מדי. המכה האמיתית באה כאשר התברר סופית שבנישה שהמפלגה מצאה לעצמה, מנהיג השמאל הרדיקלי ז׳אן־לוק מלאנשון שולט ללא עוררין ואי אפשר לגנוב ממנו קולות.

מכיוון שהמימון הציבורי למפלגות מבוסס על מספר הנבחרים של כל מפלגה בהצלבה של כמות הקולות, התוצאה הקטסטרופלית של המפלגה הסוציאליסטית – 5.68% מהקולות – פוגעת בה פעמיים, הן בירידה החדה בכמות הנבחרים והן בגלל שיעור ההשתתפות הנמוך. המטה ההיסטורי ברחוב סולפרינו, בלב הרובע השביעי היוקרתי, כבר עומד למכירה, ואפשר שהמפלגה תיאלץ להכריז על פשיטת רגל.

הנה הערכה ראשונה של משרד האוצר הצרפתי להזרמות התקציביות בחמש השנים הקרובות: המפלגה של מקרון, "אן־מארש", צפויה לקבל תקצוב של 103 מיליון אירו. המפלגה הרפובליקאית היתה צפויה לקבל 73 מיליון אירו, אך בעקבות הפילוג עלולה לקבל רק 49. המפלגה הסוציאליסטית, שנהנתה בחמש השנים האחרונות מתקצוב של 210 מיליון אירו, תקבל בחמש השנים הקרובות 38 מיליון. והחזית הלאומית תקבל 22 מיליון אירו, פחות מסך ההלוואות שהיא נטלה על עצמה כדי לממן את מערכת הבחירות הזו.

לכל אלה יש להוסיף את הקנסות המוטלים על מפלגות שאינן מכבדות את חוק השיוויון המגדרי. בהיותה מפלגה חדשה, "אן־מארש" הצליחה להגיע לשוויון כמעט מלא של גברים ונשים (בממשלה החדשה יש בדיוק 50% נשים), אבל במפלגות הוותיקות יש עדיין רוב לגברים. בדיוק כמו דירקטוריונים של חברות ציבוריות, יהיה על המפלגות לשלם קנס כבד על אי השוויון הזה, שיצמצם עוד את תקציביהן.

אז מי נהנה מזה? פרשנים פוליטיים שהתרגלו לראות בעמנואל מקרון אסטרטג פוליטי ערמומי חסר רחמים – נזכיר כאן שמקרון כתב את עבודת המאסטר שלו בפילוסופיה על מקיאוולי – סבורים שהוא רצה להיפטר מבעל בריתו פרנסואה ביירו, הפוליטיקאי הוותיק מדי, פופולארי מדי, מנוסה מדי, אחרי שאת יריביו הוא כבר חיסל. אבל על רקע רבי ז׳אקוב, כאשר הממשלה החדשה שהוצגה כוללת בעיקר טירונים פוליטיים שלא יוכלו להעביר רפורמות בלתי פופולאריות, עולה האפשרות שלראשונה במירוץ הפוליטי המבריק שלו, עמנואל מקרון נכנע לנסיבות.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו