בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
${m.global.stripData.hideElement}
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לשבוע בלבד - מינוי לאתר ב-50% הנחה  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

איטליה הולכת לקלפי, לבחור עתיד לא ברור

האזרחים לא יודעים כיצד שיטת הבחירות עובדת, המועמדים לא בטוחים במי הם רוצים כשותפים, וגם אם תקום ממשלה, היא עלולה שלא להאריך ימים. כך נראות הבחירות באיטליה, שמתקיימות היום

2תגובות
סאלוויני וברלוסקוני ברומא, בשבוע שעבר. אם מפלגתו לא תזכה ברוב הדרוש, ייתכן שברלוסקוני עוד יפנה לברית עם רנצי
בלומברג

בתום מערכת בחירות קצרה ויצרית, הולכים היום (ראשון) אזרחי איטליה לקלפיות באווירה טעונה של פילוגים, ציניות, בלבול והרבה אי ודאות. ההצבעה נפתחה הבוקר ב-8:00 שעון ישראל, ותיסגר בחצות. המדגמים יפורסמו עם סגירת הקלפיות.

על פי ההערכות, המדאיגות לא רק את האיטלקים אלא גם את שכניהם במדינות האיחוד האירופי, הסיכוי שמהבחירות האלה תצא ממשלה יציבה שתאריך ימים, קלוש למדי. "עלינו להתכונן לתסריט הגרוע ביותר של ממשלה לא מתפקדת", הצהיר כבר לפני כשבוע וחצי נשיא הנציבות האירופית ז'אן קלוד יונקר.

הוא אמנם מיהר לחזור בו תוך שעות ספורות — ולהצהיר כי הוא בטוח "שתקום ממשלה שתבטיח שאיטליה תמשיך להיות שחקן מרכזי באירופה" — אך הערכתו הראשונית לא צצה יש מאין. מומחים באיטליה שותפים לאותה הערכה פסימית וגם יודעים מי, או יותר נכון מה, האשם: חוק הבחירות החדש.

"המציאות הפוליטית של שלושה גושים מרכזיים, המתחלקים פחות או יותר במספר שווה של קולות, אך מסרבים להיכנס יחד לקואליציה, יוצרת מצב של אי משילות", אומר ל"הארץ" פרופ' רפאלה דה מוצ'י, מרצה לסוציולוגיה פוליטית ופוליטיקה השוואתית באוניברסיטת לואיס ברומא. "לכך מתווסף חוק בחירות חדש, סבוך וגרוע במיוחד, הפוגע עוד ביכולת למשול".

חוק זה (המכונה רוזטלום) נכנס לתוקף אשתקד בעקבות פסילת כמה מסעיפי חוק הבחירות הקודם בבית המשפט לחוקה ומשלב בחירות אזוריות עם בחירות יחסיות. אולם לא כל המצביעים מבינים כיצד זה בדיוק עובד. "זו שיטה מסורבלת, מבלבלת", אומרת פיה, פנסיונרית בת 66 החוששת שקולה ילך לאיבוד. ג'וזפה, נהג מונית בן 47 אמנם הבין את השיטה, אך לא בטוח מה ייצא לו ממנה. "על פי השיטה החדשה", הוא אומר, "אני לא יכול להפריד בין המועמד באזור הבחירה שלי לבין המפלגה שלו, גם אם אני רוצה לתת את הקול שלי למפלגה אחרת". ואילו מסימיליאנו, סטודנט בן 24, הפך אדיש. "האמת, כבר לא משנה מי ייבחר", הוא אומר, "העיקר שתצא ממשלה יציבה".

השחקנים המרכזיים בבחירות:

גוש המרכז ימין 
בראש: סילביו ברלוסקוני, (פורצה איטליה)  שלא יוכל לכהן בתפקיד ראש הממשלה בשל הרשעתו ומתאו סאלוויני (הליגה)
  הגירה: גירוש מהגרים לא חוקיים, הידוק הפיקוח בגבולות 
האיחוד האירופי: שינוי אמנות, צמצום רגולציה, לא לנהלי "צנע"
כלכלה: מתן אשראי לעסקים קטנים-בינוניים וסיוע לעובדים צעירים

המפלגה הדמוקרטית
בראש: מתאו רנצי
הגירה: ביטול הנוהל כי מהגר יישאר במדינה אליה הגיע, ואי מתן סיוע למדינות שלא נושאות גם הן בנטל
האיחוד האירופי: הגברת שיתוף הפעולה הפוליטי והחברתי עם הגוש
כלכלה: הקטנת האבטלה אל מתחת ל-9%, הבטחת שכר מינימום ושכר שווה לנשים

מפלגת חמשת הכוכבים
בראש: לואיג'י די מאיו
הגירה: שינוי נוהלי קליטת מהגרים, העברת מבקי מקלט למדינות נוספות בגוש האירו
האיחוד האירופי: הגברת שיתוף הפעולה הפוליטי והחברתי עם הגוש
כלכלה: השתתפות העובדים בקבלת החלטות, קיצור יום העבודה

כדי שתקום ממשלה כזו, על אחד הגושים הגדולים להשיג לפחות 40% מהקולות, דבר שמוטל בספק רב. במקרה כזה, מתריע דה מוצ'י, איטליה תיאלץ ללכת בקרוב שוב לבחירות, ומי יודע אם אז תהיה תוצאה טובה יותר. הוא סבור כי על נשיא המדינה סרג'ו מטארלה, להטיל על ראש הממשלה היוצא פאולו ג'נטילוני להמשיך עוד שנה בתפקיד כדי להביא לאיטליה שיטה טובה מזו — ורק אז ללכת לבחירות.

שלושה גושים

אך שינוי כזה אינו עומד כרגע על הפרק, והיום, כמו ב–2013, נקראים האיטלקים לבחור בין שלושה גושים עיקריים: מרכז שמאל, בראשות המפלגה הדמוקרטית (PD) השלטת והמתפרקת; תנועת חמשת הכוכבים (M5S), מפלגת שעטנז צעירה של מתוסכלי שמאל־ימין־מרכז שצמחה על קולות מחאה של דור הרשתות החברתיות ומאוכזבי המפלגות הממוסדות מכל הגילים והמעמדות החברתיים; וגוש מרכז־ימין (קיצוני) המורכב ממפלגת פורצה איטליה (FI) המתונה ושתי מפלגות ימין קיצוני — לגה (ליגה באיטלקית) ומפלגת אחי איטליה (FdI), שותפה זוטרה וקולנית. בשולי שלושת הגושים מתמודדות עשרות מפלגות ורשימות, שחלקן לא יעברו את אחוז החסימה העומד על 3%, חלקן יישבו באופוזיציה, חלקן יבקשו להשתלב בדרך זו או אחרת בממשלה הבאה.

על המשחק הקואליציוני הזה ישפיע לא מעט אותו חוק בחירות מושמץ. דה מוצ'י סבור שמפלגת השלטון בצוותא עם האופוזיציה בימין, ניצלו את ההזדמנות כדי לגבש חוק בחירות שיחליש את הצלע השלישית והעולה במשולש הפוליטי — מפלגת M5S. "אבל נראה שהם טעו בחישובים שלהם", הוא אומר, "ובדיוק ההיפך קרה".

אילבו דיאמנטי, מרצה למדע המדינה באוניברסיטה של אורבינו, מודאג אף הוא מהקושי הצפוי להקים ממשלה חדשה, עם רוב יציב בפרלמנט, אבל מסתייג מאפשרות של עריכת בחירות חדשות: "אי אפשר לערוך בחירות כל שלושה חודשים".

בחמש השנים האחרונות דווקא לא נערכו יותר מדי מערכות בחירות, למעשה הפרלמנט נותר כשהיה עת עלתה ממשלת המרכז־שמאל לשלטון ב–2013, בעיצומו של משבר כלכלי קשה. ממשלת ה־PD אמנם השכילה לשפר בהדרגה את המצב הכלכלי הרעוע של איטליה ואף להביאה בפעם הראשונה בשבע שנים לצמיחה צנועה של 1.4%. אבל האור בקצה המנהרה עדיין רחוק. איטליה מתמודדת עם שיעורי אבטלה גבוהים, בעיקר בקרב צעירים (40%); מספר העניים הגדול ביותר במדינות האיחוד האירופי (כ–10.5 מיליון לשנת 2016); שחיתות ציבורית; נגעי מאפיה; וגם עם מערכות בלתי מתפקדות, בריחת צעירים, אוכלוסייה מזדקנת ומשבר הגירה של מאות אלפים שבאו מאפריקה ומאסיה ומטים את המטוטלת הפוליטית יותר ויותר לימין. אולי אין זה מפתיע שלאורך תקופת כהונת ממשלה זו התחלפו כבר שלושה ראשי ממשלה: ג'אני לטה, מתאו רנצי, ופאולו ג'נטילוני. לפחות על פי הלך הרוח במדינה נראה כי סיכוייה של מפלגה זו לשוב ולהרכיב את הממשלה נמוך, אפילו נמוך מאוד.

די מאיו וגרילו ברומא, שלשום. התעקשותה למשול לבד מקטינה עוד יותר את הסיכוי שראש הממשלה הבא
יבוא ממפלגת 5 הכוכבים
בלומברג

באופן כללי התמונה מורכבת ולא קל לחזות את התמונה האלקטורלית בסוף היום. על פי חוק הבחירות, מאמצע חודש פברואר נאסר על כלי התקשורת לפרסם תוצאות סקרים, והמעודכנים ביותר הם מלפני 16 יום. וגם אם מסתמכים עליהם, נראה שאף אחד משלושת הגושים הגדולים לא צפוי להשיג רוב של 40%, המבטיח שליטה בפרלמנט וקיום ממשלה יציבה (בהתאם לחוק, מפלגה שתזכה לאחוז זה תקבל תוספת מושבים שתביא לרוב מוחלט בפרלמנט).

לפי אותם סקרים, צפוי גוש המרכז ימין־קיצוני בראשות ראש הממשלה לשעבר סילביו ברלוסקוני, לזכות בשיעור הקולות הגבוה ביותר, כ–37%; תנועת 5 הכוכבים הפופוליסטית שהוקמה ב–2009 בידי הסטנדאפיסט הזועף בפה גרילו, צפויה להגיע למקום השני עם 28%; ואילו מפלגת PD המסוכסכת בראשות היו"ר רנצי, שאיבדה בדרך לקלפי כמה חלקים והתפצלה לתתי מפלגות, צפויה לנחול מפלה כואבת ולהגיע למקום השלישי עם כ–20%.

אבל סקרים כידוע אינם מדע מדויק ובמדינה יצרית כאיטליה, התחזיות שנעשו לפני 16 ימים יכולות בקלות להתהפך ואינטרסים פוליטיים להתחלף. ניסיון העבר, מזכיר דיאמנטי, מלמד שאין לבטוח בסקרים.

שועל פוליטי

אם הם בכל זאת יתממשו, והגוש בראשות ברלוסקוני יהיה הגדול ביותר, המפלגה שתקבל את מרב הקולות בגוש זה תבחר את ראש הממשלה. ברלוסקוני בן ה–81, שמחמת הרשעתו בפלילים לא יכול לכהן בעצמו בתפקיד ציבורי עד 2019, חזר והציע את שמו של יו"ר הפרלמנט האירופי וחבר מפלגתו אנטוניו טאיאני. ואולם, רבים באיטליה סבורים כי תומכי הלגה של מתאו סאלוויני, הנהנית מתמיכת חוגים ניאו־פשיסטיים, לא מגלים לסוקרים את כוונותיהם האמיתיות — ובסופו של דבר היא תזכה ליותר קולות מפורצה איטליה. מעניין יהיה לראות מה יקרה במקרה כזה. ברלוסקוני יסרב בכל תוקף לוותר על הבכורה, מעריך דיאמנטי.

ברלוסקוני, שועל פוליטי למוד תככים, הכריז לא מכבר ש"סאלוויני לא יהיה ראש ממשלה", וגם פסל על הסף כל שותפות אפשרית עם תומכיו הניאו פשיסטים בקאזה פאונד. במקרה שמפלגתו לא תזכה ברוב בגוש הכלאיים שהקים כדי לחזור לזירה הפוליטית, ייתכן שהוא יעדיף לפרק את החבילה עם סאלוויני לטובת ברית חדשה. החתן המיועד עוד יהיה בסופו של דבר היריב מהשמאל, רנצי בן ה–43, עמו כבר פלירטט בעבר.

הגם שתרחיש זה הוא לא יותר מספקולציה, וייראה לרבים כבגידה ברצון הבוחר, הוא עשוי לקבל תמיכה שקטה של מפלגות מרכז שמאל קטנות. למשל בזו התופסת תאוצה של אמה בונינו, שרת חוץ לשעבר ולוחמת ותיקה לזכויות אדם. העיקר: למנוע הקמת ממשלה בראשות הלגה, שהשילה בהנהגת סאלוויני משמה את המילה "צפונית" והפכה ממפלגה בדלנית בחבל פדאניה העשיר בצפון, למפלגת ימין קיצוני כלל ארצית.

רנצי באירוע בחירות בפירנצה, ביום שישי
ALESSANDRO BIANCHI/רויטר

הצלע השלישית, מפלגת M5S, צפויה לזכות בשיעורי הצבעה גבוהים יותר מכל מפלגה בודדת אחרת; זאת למרות פרישתו של גרילו, שנטש באחרונה את המערכה הפוליטית לטובת חזרה לבמה; גם למרות אי עמידת המפלגה בהתחייבות לשקיפות ותפקוד לקוי של ראשי עיר מטעמה, בהם ראשת העיר רומא וירג'יניה ראג'י.

אף כי נכון לאמצע החודש שעבר היתה מפלגה זו במקום השני, נדמה כי הסיכוי שתוכל להגיע לרף 40% קלוש. התעקשותה הרשמית למשול לבדה, מקטינה עוד יותר את הסיכוי שראש הממשלה הבא של איטליה יהיה מועמדה הצעיר לתפקיד, לואיג'י די מאיו בן ה–31.

אבל בפוליטיקה כמו בפוליטיקה, ועם הסתלקותם של האבות הרעיוניים של התנועה, גרילו וג'אנרוברטו קזאלג'ו (שמת ב–2016), עשויה התאווה לשלטון לגבור על העקרונות ולסלול בכל זאת את דרכה לקואליציה. מאחר שהסיכוי לשיתוף פעולה בין ה"גרילני" (כינוי לחברי התנועה שהקים גרילו), לבין רנצי או ברלוסקוני שואף לאפס, הברירה שתיוותר להם היא שותפות עם הלגה. אבל עמה אין לה דבר במשותף, אומרים המומחים.

את אנשי תנועת חמשת הכוכבים מדאיג עוד נעלם, תרתי משמע: שיעור ההימנעות בבחירות, לו עשויה להיות השפעה מכרעת על תוצאותיה. "ההצבעה לM5S היא הצבעת מחאה, מעין תחליף להימנעות", אומר דיאמנטי, "אם שיעורי ההימנעות יהיו גבוהים, עלול הדבר לפגוע בעיקר בהישגי מפלגה זו".

בינתיים, בימים האחרונים של מערכת הבחירות, הפגינו ארבעת השחקנים הראשיים ביטחון בניצחונם. הגדיל לעשות סאלוויני בן ה–45. הפוליטיקאי העולה, בעל בריתה של מרין לה פן המניף את דגל "האיטלקים תחילה", מציג עצמו כאביר זכויות הפועלים, ומי שמתנגד נחרצות להגירה ול"תכתיבי בריסל". בעצרת המונים שקיים בשבוע עבר בפיאצה דואומו במילאנו, ערך הפוליטיקאי החילוני, מופע השבעה מתוקשר לראשות הממשלה, כשבידו שרשרת תפילה, ספר הבשורות וספר החוקה. מחר נדע אם זו היתה רק חזרה גנרלית, או — כפי שאומר דה מוצ'י — אם האיטלקים סולדים מפוליטיקאים קיצוניים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו