בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

פרשנות

המשבר הפוליטי בספרד הוא תזכורת לכך שאירופה כולה עוד רחוקה מהתאוששות

מנהיגי אירופה, ואנגלה מרקל בראשם, התנערו מהאחריות למשבר הכלכלי של 2010, והמשיכו לעשות כן בכל נקודת זעזוע ומפנה. חוסר היציבות במדינות כמו איטליה וספרד הוא ביטוי ישיר לכך

19תגובות
ראש ממשלת ספרד לשעבר ראחוי וקנצלרית גרמניה מרקל בבריסל בבלגיה, פברואר 2018
POOL/רויטרס

שבע שנים כיהן מריאנו רחוי כראש ממשלת ספרד. בניגוד לכל הסיכויים, אחת המדינות שעמדה במרכז משבר החובות של גוש האירו הצליחה לשמור על יציבות שלטונית ממושכת תחת מנהיג המפלגה העממית הימנית.

רחוי נבחר בדצמבר 2011 לאחר שספרד ספגה באורח קשה את השלכות המשבר הכלכלי העולמי, בשל מערכת בנקאית בעייתית וחובות תופחים. היא נזקקה לחילוץ מידי האיחוד האירופי, הבנק המרכזי של אירופה וקרן המטבע הבינלאומית. מאז, התאוששה הכלכלה שלה באופן מתון, אולם שיעור האבטלה בה עדיין גדול מאוד - 15.9%, ואבטלת הצעירים עומדת על 25%.

רחוי, שהנהיג ממשלת מיעוט בשנתיים האחרונות, הודח היום בהצבעת אי אמון, בעקבות פרשיית שחיתות שטלטלה את מפלגתו. פדרו סנצ'ז, מנהיג המפלגה הסוציאליסטית באופוזיציה, צפוי להחליף את רחוי כבר בסוף השבוע הנוכחי. אך מפלגתו של סנצ'ז מחזיקה רק ב-84 מתוך 350 מושבים בפרלמנט - מה שאומר שישנה סבירות גבוהה שהסבב הפוליטי הנוכחי יסתיים בבחירות כלליות.

במרכז פרשיית השחיתות האמורה נמצא לויס בארסנס, לשעבר גזבר מפלגתו של רחוי, ואחד האנשים המשפיעים בפוליטיקה הספרדית זה עשור. הוא הורשע בשחיתות שלטונית, הלבנת הון ושוחד. עוד בכירים במפלגה הסתבכו בפרשה כשלקחו שוחד מראשי השלטון המקומי.

הטלטלה בספרד מצטרפת לזו שבאיטליה, שבה בשבועות האחרונים התקשו המנצחות בבחירות – מפלגת "ליגה" הימנית ו"חמשת הכוכבים" הפופוליסטית – להרכיב ממשלה, לאחר שהנשיא פסל הרכב אחד שהגיעו עליו להסכמה. לעת עתה ישנה רגיעה באיטליה - הממשלה החדשה אושרה - אולם היתה זו תזכורת לחוסר היציבות שבו מתנהל גוש האירו כבר קרוב לעשור, ואולי יותר מזה.

הפגנה בעד האיחוד האירופי בבוקרשט ברומניה, בחודש מאי
Vadim Ghirda/אי־פי

יש הבדלים משמעותיים בין השינויים באיטליה להתרחשויות האחרונות בספרד. באיטליה הולכת וגוברת התנגדותם של גורמים אנטי-אירופיים לאיחוד האירופי ולאיחוד המטבע, מה שמערער את היציבות המבנית של גוש האירו. אך גם למאורעות בספרד ישנה השפעה משמעותית על מצב הגוש.

נפילת הממשלה בספרד היא עוד תזכורת לכך שהמשבר שפרץ ב-2010, עם הגעתה של יוון לסף חדלות פרעון ויציאה מגוש האירו, לא נפתר כלל וכלל. בשנים שעברו מאז, סיפק גורם אחד משכך כאבים, אפילו סם הרדמה, לקשיים. הבנק המרכזי של אירופה הבטיח לתמוך בממשלות באמצעות רכישה בלתי מוגבלת כמעט של אגרות החוב שלהן. משמעות הדבר היא שהוא מעניק ערבות למשקיעים שמלווים להן כסף באמצעות קניית אגרות החוב.

במצב כזה, אין פלא שבשעות שלאחר נפילת הממשלה בספרד, אגרות החוב שלה נסחרו ביציבות אחרי הדחתו של רחוי, ואפילו עלו מעט. רמת התשואה עליהן  - 1.41% לעשר שנים - מעידה על ביטחון עצום לכאורה, ביכולת הפרעון של הממשלה.

גם הבורסות באירופה רשמו היום עליות, למרות המשבר. כמו בשוק אגרות החוב, גם כאן יש אנשים שהמשבר המתגלגל פחות נוגע לכיסם. אך כל אלה כאמור נובעים מרשת הביטחון שמספק הבנק המרכזי, ולא מאיזו אמונה מוצקה ביכולתה הכלכלית של ספרד.

מה הבעיה של ספרד? השחיתות השלטונית היא בגדר סימפטום, ואולי אפילו תופעת לוואי לכלכלה לא דינמית, לא פתוחה ולא בריאה. יש פערים סוציו-אקונומיים משמעותיים בין חלקים שונים של המדינה. ועם רמת אבטלה כה גבוהה וחוסר אמון הולך וגובר של הדור הצעיר בממסד, ספרד - כמו איטליה - תתקשה לערוך את הרפורמות והשינויים הנדרשים כדי להבריא את הכלכלה ולפייס את האזרחים החוששים ממהגרים, מהיעלמות רשת הביטחון החברתית ומפגיעה בפרנסתם.

המטבע המשותף הוא ניסוי שאפתני שצבר לא פחות מבקרים מתומכים, בשל הפערים הגדולים בין הכלכלות השונות שחברות בו - שלא לדבר על הצטרפותה של יוון ברמייה אליו, כשזייפה את דו"חות החשבונאות הלאומית כדי לעמוד בקריטריונים לחברות בגוש. ואולם גוש האירו אינה הסיבה העיקרית לחוסר האמון שרוחשים האזרחים למוסדות באירופה – אלא דווקא האיחוד עצמו.

הפרויקט שנועד לשמור על שלום, אחווה ולקדם את אירופה לעתיד טוב יותר עשה זאת בצורה חלקית בלבד. המנגנונים המנופחים שלו, הגידול בפערים החברתיים והכלכליים, השחיתות במדינות מסוימות והקיפאון המבני בכלכלות כמו יוון, איטליה וספרד, ממשיכים לכרסם באמון בו. הדוגמה החריפה ביותר היא כנראה בריטניה, שאזרחיה הצביעו במשאל עם על עזיבת האיחוד. בריטניה, שמייצאת את רוב תוצרתה לאיחוד האירופי, צפויה להפסיד הון מעזיבת האיחוד, אולם אותם גורמים שהביאו לעליית הפופוליסטים והימין באיטליה, מפלגות בעלות ניחוח ניאו-נאצי באוסטריה ובהונגריה, גרמו לכמחצית מהמצביעים הבריטים להפנות גב לאחדות.

מנהיגי אירופה, ואנגלה מרקל בראשם, התנערו מהאחריות למשבר מתחילתו, והמשיכו לעשות כן בכל נקודת זעזוע ומפנה. הם דרשו רפורמות, אולם הטילו גזירות כל כך קשות על המדינות החלשות באיחוד, כך שבפועל הקשו עליהן לצאת לדרך של התאוששות אמיתית. בכך הם שונים ממנהיגי ארה"ב (בוש הבן, אובמה, ואפילו טראמפ במידה מסוימת) שניגשו למשבר בשרוולים מופשלים וביצעו צעדים קשים, גם אם לא כולם היו אפקטיביים או ארוכי טווח.

כמו באירופה, גם בארה"ב עלו הכוחות האנטי ממסדיים, כשדונלד טראמפ נבחר ב-2016. ההבדל הוא שהאמריקאים עשו בחירה חד משמעית, ונתנו למחנה הזה את המנדט לנהל את המדינה. באירופה, התוצאות אינן חד משמעיות באותה מידה, וחוסר היציבות ניזון במידה רבה מכך שהמנהיגים שנבחרו שם זוכים לתמיכה וליכולת תמרון צרות יחסית.

רבים תולים תקוות בעמנואל מקרון, מנהיג צעיר ומלהיב שאינו מזוהה עם הממסד, כמי שיביא את השינוי הנדרש. אולם מקרון נאבק עתה בכוחות הוותיקים והמשבשים בתוך כלכלתו שלו. וכפי שכתבנו כבר, נקודת המפנה המשמעותית ביותר עשויה להיות פרישתה של אנגלה מרקל, אבל זה לא מתוכנן לקרות לפני 2021, כשהיא תעזוב את הבונדסטאג. אולי אז אפשר יהיה לפנות מקום למשהו אחר – אבל אף אחד לא מבטיח שהוא יהיה טוב יותר.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו