פרשנות |

ביקורי הנסיכים ויליאם וקושנר הם סימן לדעיכת האימפריות שלהן הם שייכים

יורש העצר הבריטי יגיע היום לישראל, במקביל לעזיבת הנסיך לבית טראמפ. לאור ירידת מעמדה של ארה"ב כמנהיגת העולם ושקיעתה של בריטניה, סביר שהם לא יתרמו לסיום הסכסוך במזרח התיכון

אנשיל פפר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
מימין: ג'ארד קושנר והנסיך ויליאם
אנשיל פפר

היום (שני) ינחת בישראל טייס מסוקים מובטל בן 36, שכל תפקידו בחיים הוא להמתין למות סבתו ואביו כדי שיוכל לרשת את העסק המשפחתי. הגעתו באה במקביל לעזיבתו של יורש עצר אחר בשנות השלושים לחייו, שהישגיו עד כה בחיים הסתכמו בהפסדים של מאות מיליונים מההון המשפחתי בעסקות נדל"ן כושלות, הסתבכות בהלוואות לגורמים אפלים והופעות בעמוד הרכילות של עיתוני ניו יורק.

ויליאם וינזדור חייב את מעמדו לנסיבות לידתו. במקרה של ג'ארד קושנר אלה נישואיו. בזכות נסיבות אלה, זוכים שני הגברים נעדרי הכישורים לטוס במטוסים פרטיים במימון משלמי המסים, כשהם מלווים במלחכי פנכה ממשלתיים. במסעותיהם הם פוגשים בראשי מדינות כמו ראש הממשלה בנימין נתניהו ועבדאללה מלך ירדן. אין מה לקנא בהם.

קושנר אולי נהנה כעת ממנעמי תפקידו כיועץ בכיר לנשיא ארצות הברית, אבל בעתיד הלא רחוק הוא יכול לצפות להחלטה קשה. אם החקירה המיוחדת על קשריו של קמפיין טראמפ לרוסיה תניב פירות, קושנר יצטרך להחליט אם להתהפך על חמו ולספר את שידוע לו על עסקאות פליליות עם מדינות זרות, או ללכת לכלא על חלקו. איך שלא יהיה, כבר ברור שתקופת הכוח שלו תהיה קצרה למדי ולאחריה הוא בעיקר יזכר לדראון. העתיד המצפה לנסיך ויליאם אומלל אף הוא. נגזר עליו להעביר את חייו כשהוא מועבר מאירוע לאירוע על ידי משרתיו, מנוע מלהביע את דעותיו. כל קיומו הוא רצף של אלפי לחיצות ידיים וחלופי דברים מנומסים, כשהוא מזדקן והולך, נהפך לפנסיונר מריר, כמו אביו, ממתין למוות שיהפוך אותו למלך.

לקושנר, נטול הניסיון הדיפלומטי עד שדונלד טראמפ ניצח בבחירות, דעות פוליטיות מוכרות. בשנה וחצי האחרונות הוא עושה הכל יחד עם שותפיו לדרך, שגריר ארה"ב בישראל דייוויד פרידמן והשליח המיוחד למזרח התיכון ג׳ייסון גרינבלט, ובתיאום עם נתניהו, כדי לשנות את הפרדיגמה של הסכסוך הישראלי-פלסטיני. לאחרונה מתחילים להתגלות פרטים ראשונים של "תוכנית השלום של טראמפ", וכפי שקושנר אמר בראיונו לעיתון אל קודס, "זה תלוי במנהיגות ובעם בשני הצדדים לקבוע איזו פשרה מתקבלת על הדעת". במילים אחרות, ארה״ב לא תטרח עצמה בנושאים כמו גבולות, ריבונות או פליטים. ממשל טראמפ יסתפק במתווה מאוד כללי למשא ומתן עתידי, בעוד הוא מציע תמריצים כלכליים בנפרד לגדה המערבית ולרצועת עזה.

לפלסטינים לא תהיה ברירה אלא לדחות את התוכנית, שלא מתייחסת כלל לשאיפותיהם הלאומיות, חותרת תחת המנהיגות הפוליטית שלהם ומנציחה את הפיצול בין הרצועה לגדה. כל זה לגמרי תואם כמובן לתפיסתו של נתניהו, שמשוכנע שאם יתיש ויימנע מכל מחווה משמעותית לפלסטינים, הם לבסוף ישלימו עם כמה מובלעות של אוטונומיה למחצה ויוותרו על יתר דרישותיהם. בפועל מדובר בדחייה נוספת של ניסיון לפתרון את הסכסוך, עד שיבוא ממשל אמריקאי אחר וההנהגות הישראלית והפלסטינית יתחלפו.

קושנר וחבריו מצליחים בעיקר להאריך את תקופת הסבל ששני העמים צריכים לעבור עד שימצאו דרך לחיות יחדיו בשלום. הביקור שלו הוא סימן נוסף לאופן שבו ארה"ב מוותרת על תפקידה ההיסטורי כמדינה החזקה בהיסטוריה לסייע לשאר העולם. את תהליך הוויתור על ההשפעה הגלובלית התחיל הנשיא לשעבר ברק אובמה וכעת מחליפו בבית הלבן ממשיך ומעמיק את המגמה.

יחד עם זאת, לקושנר יש לפחות שליטה על מעשיו, ויום אחד, לא רחוק, הוא גם יידרש לתת על חלק מהם דין וחשבון. לנסיך וויליאם אין אפילו מלה לגבי תוכנית הנסיעות שלו. מזה שבעים שנה, מאז הקמת המדינה, לא התקיים ביקור מלכותי רשמי בישראל. האם זה היה בגלל שהמלכה אליזבת ובני ביתה לא רצו לבוא? והאם ביקור הנסיך עתה מסמן חזרה בתשובה ציונית? מי יודע.

אין לנו כל דרך לדעת לאן בני משפחת המלוכה באמת היו מעוניינים לנסוע. אין להם דעות, עמדות פוליטיות או שליטה על חייהם. במשך שבעים שנה היתה זאת ממשלת בריטניה, ובעיקר הדיפלומטים הבכירים במשרד החוץ בלונדון, שסברו שביקור מלכותי בישראל יפגע באינטרסים של הממלכה המאוחדת במזרח התיכון. כעת הם מאמינים שהגעת הנסיך תתרום במידה זו או אחרת למערכת היחסים בין המדינות ולמעמדה של בריטניה. אף אחד לא שאל את ויליאם אם הוא חושב שזה רעיון טוב לטוס לישראל, ירדן והרשות הפלסטינית בעת הזו. דעתו ורצונותיו חשובות בדיוק כמו אלה של דובי הפנדה שהמנהיגות הסינית נוהגת להעניק במתנה לגני חיות במדינות ברחבי העולם עימם סין מעוניינת לשפר את היחסים הדיפלומטיים.

בדיוק כמו שבמשך שבעים שנה, החרם המלכותי על ישראל נבע מתפיסה עצמית מוגזמת של מקומה של בריטניה בענייני העולם, גם שינוי המדיניות כעת נשען על ציפיות מופרכות. הביקור לא יעזור לבריטים לקנות לעצמם מקום בתהליך המדיני התקוע. קושנר ונתניהו מזמן הדירו את כל שאר העולם משם. גם הוויכוח הקטנוני סביב הסיור של הנסיך במזרח ירושלים, שהוגדר בתוכנית הרשמית של הממשלה הבריטית כחלק מ"השטחים הפלסטינים הכבושים", הוא חסר חשיבות. האופן שבו הבריטים יקראו לזה לא ישנה שום עובדה בשטח. הביקור גם לא יעזור להם לקבל נקודות זכות בבואם לשאת ולתת על הסכמי סחר בירושלים (ובוושינגטון) לאחר עזיבת האיחוד האירופי. שום אבק כוכבים מלכותי לא ישיג לבריטים יחס מועדף. אזרחי בריטניה הצביעו לנתק את עצמם מאזור הסחר החזק והמצליח בעולם, ולהוריד את הממלכה שכבר מזמן איבדה ממעמדה, עוד כמה רמות.

הפוליטיקאים הישראלים יידחקו בתור, בחוסר מודעות מביכה, ללחוץ את יד הנסיך ולזכות בצילום, אבל אפילו הם לא יתנו מתנות חינם בעבור הכבוד. בריטניה איבדה את שאריות השפעתה באזור ב-14 פברואר, 1947, כשהחזירה את המנדט על פלסטינה לאומות המאוחדות. הנסיך וויליאם מגיע אלינו באיחור של שבעים ואחד שנה.

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ