בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מתגעגעים לחומה: העיר הגרמנית שבה ותיקים ומהגרים מפחדים לצאת לרחוב

תושבי קמניץ הוותיקים מדברים בנוסטלגיה על הימים בהם הופרדה מזרח המדינה ממערבה ולא היו בה זרים. תושביה המהגרים מספרים על התנכלות ואלימות. זו העיר שאירחה את ההפגנה הנאצית הגדולה מאז מלחמת העולם השנייה

77תגובות
הפגנה בקמניץ, ביום חמישי
HANNIBAL HANSCHKE/רויטרס

רבים מבתי הלבנים שנבנו בסוף המאה ה-19 בפאתי קמניץ עומדים כיום ריקים, וחלונותיהם השחורים בוהים באיום בנכנסים לעיר. בעקבות נפילת חומת ברלין ואיחוד גרמניה, התכווצו ערים רבות בחלקה הסוציאליסטי לשעבר של המדינה. קמניץ היא דוגמה בולטת של בריחת התושבים מערבה בחיפוש אחר פרנסה וחיים טובים יותר. אוכלוסיית העיר, שמונה כעת כ-250 אלף בני אדם, הצטמצמה כמעט ב-25% בשני העשורים הראשונים שאחרי האיחוד. אולם בצהרי יום שישי נראה שקמניץ השאירה את שנות המשבר מאחור: המסעדות ומרכזי הקניות מלאים וכיכר השוק שוקקת חיים. 

יום לפני, מילאו את רחובות העיר כ-8,000 בני אדם בצעדה הנאצית הגדולה מאז מלחמת העולם השנייה. ההפגנה היתה השיא עד כה של מחאה שהחלה עם הריגתו של אזרח גרמני על ידי שני אנשים, אחד מעיראק והשני מבקש מקלט מסוריה. גם היום תיערך הפגנה של ניאו-נאצים ושל המפלגה אלטרנטיבה לגרמניה, והפגנת נגד של המפלגה הסוציאל-דמוקרטית, המפלגה הנוצרית-דמוקרטית וכמה ארגונים נוספים.

כתבה של הניו יורק טיימס על המתרחש בקמניץ - דלג
כתבה של הניו יורק טיימס על המתרחש בקמניץ

על אף הבדלי גיל ביניהם, רבים מתושבי קמניץ הוותיקים חולמים על אותו הדבר: להחזיר את עטרת מזרח גרמניה ליושנה. "הדבר הכי טוב לעשות הוא לבנות את החומה מחדש ולהעביר את כל הזרים לצד השני", אמר ל"הארץ" גבר גבוה בן 37 שהציג את עצמו כהאמלר. הוא מחזיק בידו בקבוק בירה ותחבושת מודבקת לאחת מעיניו. "אלה שעובדים יכולים להישאר כאן, כל היתר צריכים ללכת", הוסיף אך מיד גם התלונן שהפועלים הזרים לוקחים למקומיים את מקומות העבודה. האמלר, שלדבריו לא עובד באופן זמני, הוא פועל בניין.

שתי גברות מבוגרות מטופחות, שביקשו שלא להזדהות בשמן, אומרות אף הן שבתקופת ה-DDR (הרפובליקה הדמוקרטית הגרמנית) היה רגוע יותר. "עבדתי כאחות בבית חולים ויכולתי לצאת מהמשמרת בשלוש לפנות בוקר, השעה שבה הגברים היו יוצאים מבתי הבירה, והכל היה רגוע", סיפרה אחת מהן. "כולם היו מברכים זה את זה לשלום". לדבריה, היא נשדדה פעם בידי מהגר שעטה כיסוי על פניו והמשטרה לא מצאה אותו. "אנחנו פוחדות לצאת מהבית, גם באור יום", סיכמו הנשים. טענותיהן כלפי המהגרים אינן מסתכמות בכך. "יש להם תרבות שונה", ציינה האשה שהותקפה. "הילדים משחקים בחצר עד עשר בלילה ואחר כך הם מתחילים לבשל, והמאכלים שהם מבשלים מסריחים – כי זו תרבות שונה, ואנחנו לא אוהבים את זה. רוב האנשים לא נטמעים בחברה, וזאת בעיה".

נרות ופרחים במקום שבו אדם נדקר בקמניץ, השבוע
HANNIBAL HANSCHKE/רויטרס

יחד עם זאת, הנשים מדגישות שאינן תומכות בימין הקיצוני בעיר ומתרחקות מצעדות הניאו-נאצים השנתיות שנערכות בקמניץ ב-5 במארס, לציון ההפצצות הכבדות של בעלות הברית ב-1945 שהותירו את העיר בחורבות. 

מריו, גבר בשנות ה-40 לחייו שמוכר דבש בכיכר השוק, אמר שהתקשורת מנפחת את אירועי הימים האחרונים בעיר. "האנשים המבוגרים יושבים בבית, רואים טלוויזיה ופוחדים לצאת מהבית", סיפר, "בגלל זה יש כאן פחות אנשים היום". כשנשאל מהי לדעתו הסיבה לעימותים האלימים שפרצו בעיר בשבוע שעבר, הוא מאשים את מרקל. "הגברת מרקל היא מכאן, מהרפובליקה הדמוקרטית של גרמניה, והיא שייכת למפלגה השמרנית", אמר. "בשנים הראשונות היא עשתה עבודה טובה, אבל אחר כך התחיל כל הסיפור עם ההגירה. היא אמרה שגרמניה תתמודד, אבל אנחנו לא מסכימים... היא שופכת מיליארדים על מהגרים ועל החוב של יוון במקום להשקיע את הכסף בזקנים ובאנשים שתלויים בקצבאות".

מריו, מוכר בשוק של קמניץ, אתמול
נעמי דרצ'ינסקי

גם מריו, שמכריז בגאווה כי נולד בקרל-מרקס-שטאדט (שמה של קמניץ בתקופת הסוציאליזם), מוצא יתרונות רבים בעבר. "היה יותר סדר, הכל פעל לפי הכללים", הסביר. "אמנם היו פחות מצרכים, אבל למשל בחג המולד יכולת להשיג מלון או תפוזים. לכולם היתה הזכות לעבוד והיו חובות. והיה יותר צדק – לכולם היה אותו הדבר".

לדברי פרופ' תרזה פיניירו, חוקרת במכון ללימודים אירופיים באוניברסיטה של קמניץ, גל הגזענות הנוכחי אינו הראשון שפקד את העיר. אחרי נפילת החומה, הופנתה שנאת התושבים הוותיקים כלפי מהגרי העבודה שהגיעו לרפובליקה הדמוקרטית של גרמניה ממדינות סוציאליסטיות מתפתחות כמו וייטנאם או אנגולה והשתקעו בה במשך השנים. "המהגרים האלה סיפרו שממש הופתעו", הסבירה, "אנשים שהיו שכניהם וחבריהם במשך שנים יום אחד פנו נגדם". פיניירו הוסיפה כי ייתכן שגל הגזענות הקודם שטף את כל גרמניה, ולא רק את המזרח, והיה קשור לשינויים מרחיקי הלכת שעברה המדינה. "גם עכשיו זו תגובה לשינויים".

קמניץ - דלג

הכעס, הפחד והתסכול של התושבים הוותיקים קיבלו ביטוי גם בשולחן העגול שהתקיים ביום חמישי באצטדיון העיר, סיפרה פיניירו. בזמן שמחוץ למבנה הפגינו ניאו-נאצים, תושבים באצטדיון השתיקו את ראש ממשלת סקסוניה, מיכאל קרצ'מר, ואת ראש העיר קמניץ, ברברה לודוויג. אחת הטענות הבולטות שהועלו היתה פחד התושבים לצאת מהבית.

"בקמניץ לא יותר מדי אוהבים מהגרים", אמרה לידיה, מהגרת מניגריה שגרה בקמניץ עם בעלה ובנם התינוק כשנה. "ניסינו עכשיו למצוא שירותים כדי להחליף חיתולים", סיפרה כשהיא מצביעה על הילד של חברתה, שעמה היא יוצאת ממרכז קניות. "אבל הם אומרים שהם לא מבינים אנגלית. אם אתה לא מדבר גרמנית, אתה לא יכול לעשות כלום. בסוף לא מצאנו". לדבריה, היציאה שלה העירה היא אירוע נדיר. "אני יושבת בבית עם התינוק רוב הזמן, אין לי מה לעשות בחוץ".

היידאר, פליט מעיראק שגר בקמניץ, אתמול
נעמי דרצ'ינסקי

ברחובות קמניץ נראות מדי פעם נשים שחורות ונשים העוטות חיג'אב. אולם לדברי היידאר, פליט בן 27 מעיראק שגר בקמניץ כשנתיים, אשתו חוששת לצאת החוצה ויושבת בימים האחרונים בבית. ילדיהם הקטנים לא הולכים בינתיים לגן. "הרבה מאוד ילדים לא הולכים עכשיו לגנים ולבתי ספר, כי המשפחות הפוחדות, זה לא פשוט. מהגרים רבים הוכו", סיפר והוסיף שגם לפני ההפגנות והעימותים האחרונים לא הרגיש בנוח בעיר. "הם מסתכלים עלינו כאילו כולנו אותו הדבר. סורים, עיראקים - מבחינתם כולנו חומים ולא מדברים גרמנית".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו