הייאוש דוחף פליטים איראנים לנסות לחצות את התעלה מצרפת לבריטניה

חציית תעלת למאנש בסירות קטנות היא האפשרות היחידה העומדת בפני הפליטים שחיים בתנאים קשים בצפון צרפת. מומחים: המים קפואים והמסע מסוכן להחריד - מדובר בנתיב הימי העמוס בעולם

לוגו גרדיאן
גרדיאן
לוגו גרדיאן
גרדיאן

ואחיד כבר ניסה פעמיים. בשתיהן, משמר החופים הצרפתי יירט את הסירה המתנפחת הקטנה שבה שט עם כתריסר בני אדם, כשעה או שעתיים לאחר שהפליגה. הוא לא מכביר בפרטים ומתנצל על כך. "היה קר, נורא קר", הוא אומר, "הים היה שקט, חלק, אבל זה היה מפחיד. לילה חשוך וכמובן בלי אורות. מסוכן. כולנו ידענו שזה מסוכן. היינו עלולים למות. אבל הגענו לכאן חזרה"

"לכאן" פירושו רצועת אדמה נידחת מכוסה באשפה בפאתיה הצפוניים של קאלה, במרחק כחצי שעה נסיעה ממסוף המעבורות: כ–50 אוהלי ניילון שנתרמו בידי ארגוני צדקה מקומיים, כ–200 גברים שמחממים את ידיהם ליד מדורות קטנות. רובם, כמו ואחיד בן ה–22, בעל תואר שני בהנדסה אזרחית, וכמו חברו ג'אבר בן ה–44 המסרב לציין את מקצועו, אבל שהאנגלית האדיבה והמושכלת שלו מעידה על היותו אדם משכיל, הם איראנים. כולם רוצים להגיע לאנגליה.

מהגרים על סירה מנסים לחצות את תעלת למאנש, החודש

"נמשיך לנסות לחצות בסירה", אמר ג'אבר, שהגיע לקאלה לפני ארבעה חודשים ושלא פגש כבר שנתיים את אשתו וילדיו הנמצאים במנצ'סטר. "בכל מקרה, הנתיבים האחרים חסומים כרגע. יש אנשים שנמצאים כאן כבר שנתיים ושניסו יותר ממאה פעמים להסתנן למשאיות החוצות את התעלה. זו הדרך היחידה כרגע".

ניסיונם של פליטים בצפון צרפת לחצות את תעלת למאנש לבריטניה אינו תופעה חדשה, אבל עד לאחרונה היה מדובר במספר קטן של בני אדם. על פי הערכות של שלטונות צרפת בראשית נובמבר, בעשרת החודשים הראשונים של שנת 2018, ניסו לא יותר מ–240 בני אדם לחצות את התעלה. ואולם, מאמצע נובמבר הפך הנתיב פופולרי. בששת השבועות האחרונים ניסו על פי ההערכות יותר מ–220 פליטים לחצות את התעלה, 40 מהם בחג המולד ו-40 נוספים לאחר מכן. על רקע זה, שר הפנים של בריטניה ומקבילו בצרפת החליטו להגביר את המאמצים לטיפול במה שמכונה כעת "אירוע משמעותי".

הרשויות בצרפת לכדו סירת מהגרים שניסתה לחצות את תעלת למאנש, בחודש שעבר

הגדרה זו אינה הולמת בהשוואה למספר הפליטים שעשו מדי יום את דרכם ליוון או צפונה לגרמניה בשיאו של משבר הפליטים ב–2015. עם זאת, מדובר בעלייה פתאומית ומשמעותית במספר הפליטים שמנסים לחצות את התעלה, ואיש באזור קאלה אינו מבין לחלוטין מה הגורם למגמה וכמה זמן היא תימשך.

"זה קורה במקביל להגעתם של מספר רב של איראנים", אמרה מאיה קונפורטי מארגון "אוברז' דה מיגרן", העובד עם פליטים בקאלה ובסביבתה מאז 2008. קרוב ל–40% מ–500 הפליטים שארגון הצדקה איתר בעיר בחודש דצמבר הם איראנים, הוסיפה.

מחנה הפליטים שפורק בקאלה, ב-2016

להערכת קונפורטי, הפליטים האיראנים, שרבים מהם מגיעים בדרך יבשתית, מוכנים יותר לצאת למסעות מסוכנים בסירות קטנות משום שבניגוד לפליטים ולמהגרים מארצות אפריקאיות, הם לא מכירים מקרוב את הטראומה של חציית הים התיכון. סאמים, נהג מונית מקאבול, בירת אפגניסטאן, ששניים מדודניו מתגוררים בבריטניה, אמר במחנה המאולתר בקאלה שהאפגנים "לא יעלו לעולם על סירה. אין סיכוי. רק האיראנים עושים את זה".

לדברי קונפורטי, יושבי המחנה נואשים. אם מעטים מצליחים לעבור בנתיב מסוים, גם האחרים מאמצים אותו. "זה כמו מים, הם מוצאים תמיד את דרכם", אמרה, "תראו את מנהרת התעלה ואת מסופי המעבורות, את כל הגדרות וחוטי התיל, מכשור ההייטק ואמצעי הביטחון, הם כמעט בלתי עבירים".

תנאי המחייה ברצועת החוף בצד הצרפתי הם "ממש אסון" עבור רוב הפליטים, אמרה קונפורטי, גרועים הרבה יותר משהיו ב"ג'ונגל", מחנה הפליטים הידוע לשמצה שדחפורים הרסו בסוף 2016, לאחר ש–6,400 יושביו פוזרו במרכזים ברחבי צרפת. "כאן אין שירותים, אין חנויות, אין כלום", הוסיפה. "המשטרה מפרקת כמעט מדי יום את כל מה שהאנשים מצליחים להקים. זו התעללות פסיכולוגית, מעיקה ביותר. הם לא יכולים לתקוע יתד, הם נלחמים לשמר את המעט שיש להם. אז כן, אפשר לומר שהם נואשים".

אחרים סבורים שלמזג האוויר הרגוע יחסית בשבועות האחרונים, לצד תאוות הבצע הגוברת של כנופיות מבריחי הפליטים, יש חלק בגידול במספר האנשים המנסים לחצות את התעלה. "מזג האוויר היה טוב באופן חריג יחסית לעונת החורף – רוחות קלות, בלי סערות", אמר מארק בוונאפו, מהמרכז לחיפוש וחילוץ ימי בכף גרי־נה. "זה עודד כנראה את כנופיות העבריינים. חציות מסוג זה לא נעשות באופן עצמאי בידי יחידים המשתמשים בכל אמצעי שהם יכולים להשיג. הן מאורגנות בידי רשתות של עבריינים. זה חדש, מסוכן להחריד: מדובר בנתיב הימי העמוס בעולם, שבו שטות מדי יום יותר מ־400 ספינות. טמפרטורת המים היא 13 מעלות צלזיוס, אם נופלים אליהם אפשר לשרוד רק שעה".

גורם רשמי ברשות הנמלים, המבקש להישאר בעילום שם, אומר שאמצעי הביטחון בים תוגברו. "אבל אלה הם אנשים נואשים בעליל והנתיבים האחרים הולכים ונסגרים בפניהם. בעבר תהיתי לא פעם למה אף אחד לא חשב לחצות את התעלה בסירות קטנות. ובכן, עכשיו הם חוצים".

במחנה הפליטים המאולתר בקאלה, ואחיד אמר שבעוד יומיים הוא ינסה שוב לחצות. הוא לא מציין בדיוק מתי והיכן. "מישהו מעלה אותנו לטנדר, מסיע אותנו לאן שהוא, אנחנו לא יודעים לאן, שם אנחנו עולים לסירה שאותה אני אפילו לא יודע אם קנה או גנב". הוא אומר ששילם כ–3,000 אירו בשני הנסיונות שנכשלו, בנוסף ל–9,000 או עשרת אלפים אירו ששילם בשביל להגיע עד קאלה. הוא יודע שהניסיון הבא עלול להסתיים באסון. "אבל אמשיך לנסות כל עוד אני יכול", הוא אומר, "אני חייב, זה העתיד שלי".

לכתבה של ג'ון הנלי ב"גרדיאן"

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ