איך מתחיל משבר זהות לאומי? במלה אחת שנכתבה בחוקה

ב-1977 נכתבה החוקה לספרד, שיצאה מעריצות לדמוקרטיה ■ נציגי הקטלנים רצו זכות ממשל עצמי, ולבסוף התפשרו על המונח "לאומיות" במקום "עמים" - מה שמביא כיום למבוי סתום במאבק לאוטונומיה של חבלי קטלוניה, גליסיה והבאסקים, לדברי הבדלנים

לוגו ניו יורק טיימס
ניו יורק טיימס
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
הפגנה לעצמאות קטלוניה
לוגו ניו יורק טיימס
ניו יורק טיימס

כששבעה אנשים נאספו ב-1977 מסביב לשולחן ירוק ארוך בבית הנבחרים הספרדי, כדי לכתוב חוקה לספרד החדשה והדמוקרטית, הם התווכחו חודש שלם על מלה אחת. זה אירע שנתיים בלבד אחרי מותו של הגנרליסימו פרנסיסקו פרנקו, הרודן הספרדי שדיכא את הניסיונות ליצור מחוזות אוטונומיים.

שני הקטלנים שהשתתפו בדיון, מיקל רוקה וג'ורדי סולה טורה, רצו שהחוקה תעניק את הזכות לממשל עצמי לאזרחי העמים של ספרד - רמז עבה לקטלוניה, גליסיה והחבל הבאסקי, אמר רוקה בראיון. חמשת האחרים, שאחד מהם היה שר לשעבר בממשלתו של פרנקו, סירבו.

בסופו של דבר הם הגיעו לפשרה. בנוסח הסופי לא נכללה המלה "עמים" אלא מחוזות וזהויות לאומיות. "רצינו קצת יותר, ואחדים מהאחרים רצו הרבה פחות", אמר רוקה שהוסיף כי "בסך הכל, זו היתה הצלחה".

41 שנים אחרי שהחוקה אושרה במשאל העם שנערך ב-1978, ממשיכים רוב אזרחי ספרד להחזיק בדעה הזאת. על אף שהיא נכתבה בתקופה שבה ספרד עדיין נשלטה על ידי חניכיו של פרנקו, החוקה - והמעבר לדמוקרטיה באופן כללי - נחשבים להישג יוצא מהכלל.

צילום: JUAN MEDINA/רויטרס

מהישג גדול למבוי סתום

אך כיום תוהים הספרדים יותר ויותר שמא מה שנחשב לניצחון כשהחוקה נכתבה, עלול כעת, יותר מארבעה עשורים לאחר מכן, לגרום לכך שהמדינה נקלעה למבוי סתום.

בעיות בחוקה עוררו את התנועה לעצמאות קטלוניה, שמצדה הביאה להופעת מפלגת הימין הקיצוני הראשונה מאז פרנקו ותרמה לנפילתן של שתי ממשלות מרכזיות תוך פחות משנה - השניה מהן בחודש שעבר.

כאבי ההתבגרות של הדמוקרטיה הצעירה הפכו את ספרד - שמעברה לדמוקרטיה הפך אותה לקמע של ההתקדמות לאיחוד אירופה בעשורים האחרונים של המאה ה-20 - לסמל לאנדרלמוסיה השוררת ביבשת בשנים הראשונות של המאה ה-21.

"החוקה היתה הישג גדול באותה תקופה, מאחר שהיה קשה מאוד להשיג אז את הסכמתן של מפלגות שונות", אמרה וירחיניה פרס, העורכת של אתר האינטרנט "פובליקו" שמשרדו הראשי במדריד. "אך אחדות הדעים שהיתה קיימת אז, איננה קיימת היום". היא הוסיפה כי כיום "הגישות לחוקה רבות ושונות כמו המפלגות בספרד".

צילום: Alvaro Barrientos/אי־פי
צילום: Alvaro Barrientos/אי־פי

בשמאל: החוקה מעורפלת. בימין: היא גמישה מדי

חלק מהשמאלנים אומרים כי החוקה מעורפלת מדי בכל הנוגע להבטחות להעניק לאזרחים דיור, תעסוקה, טיפול רפואי ופנסיות. לעומת זאת אומרים אחדים מהימנים שהחוקה גמישה מדי ואפשרה ללאומנים קטלנים לדרוש אוטונומיה רחבה יותר עד לניסיונם להתבדל מספרד ב-2017.

השלטון המרכזי, שקיומו התאפשר בגלל החוקה, הוא "מוקד לחוסר יציבות ולהתנגדות לספרד", אמר סנטיאגו אבאסקל, ראש מפלגת Vox הימנית-קיצונית, שמוכנה למחוק מהחוקה סעיפים המוקדשים למתן אוטונומיה למחוזות.

לעומתם טוענים הבדלנים הקטלנים שהחוקה איננה גמישה דיה, מאחר שהיא מונעת מהם לערוך משאל עם חוקי על הכרזת עצמאות ללא תמיכת הממשלה הפדרלית.

חרב פיפיות: לאומיות

אפילו המילה "לאומיוּת", שנחשבה לניצחון כה גדול לפני 41 שנים, הפכה להיות חרב פיפיות.

ב-2010, כשבית המשפט החוקתי הגביל את סמכויות השלטון העצמי הקטלני, התבססה הפסיקה בחלקה על העובדה שהחוקה התייחסה ללאומיוּת ולא לעמים. מתן הפסיקה היה נקודת המפנה שהפכה את רעיון עצמאות קטלוניה, שלפני כן דגלו בו רק מעטים, לרעיון שבסופו של דבר זכה לתמיכה של כמעט כל תושבי המחוז.

כשהחוקה נכתבה על ידי שבעת ה"אבות" (לא היתה ביניהם אף אשה), רוקה לא ציפה שיתייחסו אליה כאל כתונת משוגעים,כפי שמתייחסים כיום. הוא מאמין כי אפילו בניסוחה הנוכחי, היא מאפשרת שלטון עצמי מרבי בלי לפרוש מספרד.

צילום מסך מסרטון של בדלנים באסקיםצילום: REUTERS

בעיני מתנגדיהם, מנהיגי הבדלנים הם אופורטוניסטים שנצמדים לרעיון ההתבדלות מספרד כדי להסיח את דעת המצביעים הקטלנים משערוריות השחיתות והניהול הכלכלי הכושל של מנהיגיהם. "למעשה, הם המציאו אויב", אמר פבלו קסאדו, יו"ר המפלגה העממית (השמרנית) וראש האופוזיציה.

לעומתו טוענים בדלנים רבים שזהו תיאור מסולף, והם מציינים כי מפלגתו של קסאדו היתה זו שביקשה את פסיקת בית המשפט החוקתי. אחרי הפסיקה, לדבריהם, הם נאלצו להחליט לערוך משאל עם בנושא העצמאות, על אף שלא היה חוקתי, משום שבית המשפט לא הותיר להם ברירה חוקית או אמצעים חוקיים לשאת ולתת עם הממשלה המרכזית.

"בעיני רבים זאת היתה נקודת המפנה", אמר גבריאל רופיאן, חבר פרלמנט קטלני שמאלני-קיצוני.

צילום: REUTERS

לכתבה של פטריק קינגסלי בניו יורק טיימס

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ