זרמנה לא מזהה את בתה, לובשת חיתול ולא מסוגלת לבלוע. דנמרק רוצה לגרשה לאפגניסטאן

פעילת זכויות האדם האפגנית זרמנה ווזירי שוכבת במיטה 99% מהזמן, לא שולטת בצרכיה וסובלת מאנמיה. בגיל 72 ובמצב קוגניטיבי מדורדר, דנמרק הודיעה לה שהיא מגורשת בחזרה למולדתה

לוגו ניו יורק טיימס
ניו יורק טיימס
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
ווזירי ב-2017. דנמרק טוענת שאחיינה, שהוא ככל הנראה איש טליבאן, יכול לטפל בה אם תגורש
ווזירי ב-2017. דנמרק טוענת שאחיינה, שהוא ככל הנראה איש טליבאן, יכול לטפל בה אם תגורשצילום: Andrew Testa for The New York Times

בעברה, היתה זרמנה ווזירי אחת מפעילות זכויות הנשים הבולטות באפגניסטאן. כיום, בגיל 72, היא מבקשת מקלט שחיה בדנמרק, סובלת מדמנציה מתקדמת ועומדת בפני גירוש. כל בקשות המקלט שהגישה ווזירי - מאז 2012 - נדחו על ידי הממשלה הדנית, ובדחייה האחרונה גם נקבע תאריך לגירושה: 4 ביוני.

פעילי זכויות אדם ומקורביה של ווזירי טוענים שהיא קורבן למדיניות ההגירה הדנית, שהולכת ומחמירה עם השנים. אם ב-2007 התקבלו 223 בקשות מקלט, ב-2012 ירד מספר הבקשות המאושרת ל-72 וב-2017 אושרו שלוש בקשות מקלט בלבד.

בתה של ווזירי, מרזיה, אמרה כי גירוש יהיה שקול לגזר דין מוות עבור אמה. "היא שוכבת במיטה 99% מהזמן. היא לא עושה דבר לבד", אמרה מרזיה, שחיה עם אמה, מטפלת בה ומנהלת במקביל חנות מכולת קטנה בעיר אורהוס. מצבה של ווזירי הידרדר מאוד בשנתיים האחרונות: היא לא הולכת לבדה, מתקשה לבלוע מזון, לובשת חיתול וכמעט ולא מזהה את בני משפחתה. לאחרונה התגלו לה גם בעיות קרישה ואנמיה.

מרזיה אומרת שלא תביא את אמה למרכז הגירוש. "אנחנו לא נגיע לשם", אמרה, "הם יצטרכו לבוא לכאן ולקחת אותה". עורכת הדין שליוותה את בקשת המקלט של ווזירי סיפרה שהמדינה הערימה עליה קשיים, והבת מסכימה: "הם ביקשו שוב ושוב מידע נוסף, כל שלושה חודשים. אי אפשר עם כל הניירת הזאת. אי אפשר לאסוף עוד ועוד הוכחות".

זרמנה ווזירי עם בתה ונכדתה בביתן באורהוס
זרמנה ווזירי עם בתה ונכדתה בביתן באורהוס, ב-2017צילום: Andrew Testa for The New York Times

אחת הסיבות שממשלת דנמרק סירבה לקבל את בקשת המקלט של ווזירי היתה היעדר הוכחות למצבה הקוגניטיבי המידרדר. משפחתה סיפקה הערכת פסיכיאטרית שנעשתה לה ב-2016, לפיה היא סובלת מדמנציה "בינונית עד קשה" ומהווה סכנה לעצמה בגלל הקושי שהיא חווה בבליעת מזון. אך לפי תקנות ההגירה הדניות, את ההערכה צריך לבצע רופא - ובתור מבקשת מקלט, ווזירי איננה זכאית לביטוח רפואי. כך, הליך הבדיקה עולה כ-13,500 דולר - סכום שהמשפחה לא יכולה לממן בעצמה.

ארגון "הצלב האדום" מספק שירותי בריאות למבקשי מקלט, אך אלו כוללים טיפולים בסיסיים או טיפולי חירום בלבד. אווה סינגר, העומדת בראש המועצה הדנית לפליטים, אמרה כי מבקשי מקלט מסוימים מצליחים לאתר רופאים שיסכימו לעשות את האבחנה הנדרשת לבקשת המקלט בחינם.

נקודת מחלוקת נוספת בין משפחת ווזירי לממשלה הדנית היא מערכת התמיכה של זרמנה באפגניסטאן. לפי בתה מרזיה, כל אחיה וילדיה של ווזירי מתו או עזבו את אפגניסטאן. אך ממשלת דנמרק מצאה כי באפגניסטאן חי אחיין של בעלה המנוח, מה שמעיד שיש מי שיטפל בה אם תושב למולדתה. מרזיה מסבירה כי המשפחה איננה בקשר עם האחיין, שלפיה הצטרף לטליבאן ומתנגד נחרצות לאידיאולוגיה הפמיניסטית של ווזירי. משרד ההגירה הדני טען בתגובה כי אינו שוקל את "נכונותו" של האחיין לטפל בדודתו, אלא רק את "יכולתו". 

שנות המאבק ברשויות והטיפול באמה החולה, שמצבה הולך ומידרדר במהירות, הותירו גם את מרזיה תשושה וכואבת. היא מספרת שהחלה לקוות לפתרון "פחות כואב" עבור אמה. "אולי זה מרושע, אבל אני מקווה שהיא תמות לפני 4 ביוני. לפחות כך, תהיה לה קצת שלווה", אמרה הבת בעצב, "אני מצטערת, אבל פשוט נגמרו לי הכוחות".

לכתבה בניו יורק טיימס של מרטין סלסו סורנסן

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ