חיים במלכודת מוות: שנתיים אחרי השריפה בבניין בלונדון, עשרות אלפים בסכנה

בניינים רבים בבריטניה, בעיקר של הדיור הציבורי, מצופים בחיפוי פלסטיק דליק, שהופך אותם מבתים לכלובים. אסון גרנפל חילץ הבטחות מהממשלה, ועל אף שחלקן יושמו, הדיירים עדיין מרגישים לכודים

לוגו ניו יורק טיימס
ניו יורק טיימס
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
השריפה במגדל גנרפל, ביוני 2017
השריפה במגדל גנרפל, ביוני 2017צילום: Victoria Jones/אי־פי

כשהאש פרצה במגדל גרנפל בלונדון, הלהבות התפשטו במהירות מפתיעה במעלה 24 קומות הבניין וגרמו למותם של 72 בני אדם. היתה זו השריפה הקטלנית ביותר שאירעה בבניין מגורים בבריטניה מאז מלחמת העולם השנייה, והבריטים זעמו כשנודע שהחיפוי הזול שעטף את המגדל הפך אותו למלכודת מוות. ראשת הממשלה תרזה מיי הבטיחה לאזרחיה "להפוך כל אבן" כדי להבטיח שאסון כזה לא יישנה לעולם.

כשנתיים אחרי השריפה הקטלנית, עשרות אלפי אנשים עדיין בסכנה:

  • כ-16 אלף דירות פרטיות עדיין מצופות בסוג החיפוי החיצוני שהזין את הלהבות במגדל גרנפל.
  • בעלי הדירות הללו לא מצליחים למכור אותן, ורבים מהדיירים חשים מחויבים להצטרף לסיורים מסביב לשעון באזור הבניינים, שנועדו לאתר בעוד מועד כל ניצוץ או פליטה של עשן.
  • הממשלה אכן הצליחה לפרק במהירות את החיפוי המסוכן מחלק מבנייני הדיור הציבורי, אך העבודות בכ-8,400 יחידות דיור ציבורי טרם הושלמו.
  • חלק גדול מהתקנות שאפשרו את הבנייה הזולה בגרנפל עדיין בתוקף, למרות הבטחות לבחון אותן מחדש.
  • הממשלה טרם בחנה סוגים נוספים של חיפוי דליק, שעלול לסכן 340 מגדלי מגורים נוספים.

הבעיה: חיפוי ודה־רגולציה מסוכנים

שנה לפני השריפה, קבלנים חיפו מחדש את מגדל גרנפל במשטחי אלומיניום זולים. חיפוי מסוג זה נאסר לשימוש בארה"ב ובמדינות אירופיות רבות, משום שבמקרה של שריפה יש סכנה שהלהבות יתפשטו במהירות. אבל בבריטניה, תקנות הבנייה גמישות יותר. כל עוד החלק החיצוני של משטח החיפוי - האלומיניום - אינו דליק, מייחסים פחות חשיבות לחומר שבתוכו. במקרה זה, שכבה אמצעית מפלסטיק, שהיא הלכה למעשה דלק מוצק.

השריפה במגדל גנרפל, ביוני 2017
השריפה במגדל גנרפל, ביוני 2017צילום: Matt Dunham/אי־פי

כשהשריפה פרצה במגדל גרנפל - בגלל מקרר שהתפוצץ באחת הקומות התחתונות - שכבת הפלסטיק של החיפוי החיצוני החלה לבעור. הלהבות אחזו מיד בדופן הבניין וגרמו למותם של רבים מדייריו. הבניין הפך בתוך זמן קצר לאפר והשלד המפויח שלו עדיין חולש על לונדון.

רבים רואים באסון גרנפל כתב אישום נגד עשרות שנים של מסע צלב למען הפחתת הרגולציה בתחום הבנייה בבריטניה. בעקבות מהלך שהובילה מרגרט תאצ'ר, החלו ממשלות שבאו אחריה להגמיש את הנוסחים במאות דפים של תקנות בנייה מפורטות ולהפוך אותן להרבה יותר עמומות. כך הפכו חברות פרטיות לאחראיות על הפיקוח, ובאמצע שנות ה-2000 נפתחה הדלת להתקנת החיפוי הדליק תוך הכנסת שינויים פעוטים בתקנות הבנייה, כפי שמסבירים מומחים.

השריפה במגדל גרנפל נראתה כקו פרשת מים. גורמים בכירים הבטיחו שינויים משמעותיים. מפקד הכבאים של לונדון, דני קוטון, קרא לאירוע "נקודת מפנה" בתקנות הבטיחות בבנייה. כך, מפקחים החלו לחפש מגדלי מגורים שצופו בחיפוי דומה לזה של מגדל גרנפל, והם אכן מצאו 433 מגדלים כאלה והורו לפרק מהם את החיפוי.

תיעוד של התקדמות השריפה

הממצאים: "לא בטיחותי בעליל"

ואולם, עד חודש אפריל השנה טופלו פחות ממאה מכלל הבניינים שנועדו לתיקון, ו-338 מהם עדיין מצופים בחיפוי האלומיניום הדליק. המשמעות של החיים בתוכם היא סיוט יומיומי. "אם חושבים על זה כל הזמן, אפשר להשתגע", אומרת רייצ'ל גאי, הבעלים של בניין דירות בן עשר קומות בדרום לונדון, המחופה בחלקו באותה תערובת דליקה של אלומיניום ופלסטיק שעטפה את מגדל גרנפל. "אלו חיים בבניין לא בטיחותי בעליל".

אחד הכבאים אמר לגאי שאם תפרוץ אש, היא תתפשט מהקומה התחתונה לעליונה בתוך שבע דקות. היא חוששת שאמה בת ה-81 לא תצליח להגיע בעוד מועד למטה.

הממשלה הקצתה 523 מיליון דולר בשביל לסייע לרשויות המקומיות לממן את הסרת החיפוי הדליק מכ-150 בנייני מגורים ציבוריים. המלאכה הזאת מתבצעת, אבל בקצב איטי. בנוסף, אף אחד לא רוצה לממן את הסרת החיפוי המסוכן ממגדלי מגורים פרטיים.

באנגליה, רוב הדירות הפרטיות נמכרות עם חוזי שכירות ארוכי טווח, ובעליהן הם לרוב קבוצות רכישה. החוק מקשה על הממשלה או על הדיירים להטיל על בעלי הבניינים את האחריות לטיפול בחיפוי. למעשה, בעליהם של בניינים פרטיים דוגמת גאי לוחצים על הדיירים לממן בכספם את החלפת החיפוי. עלות העבודה בבניין שלה למשל, מסתכמת ב-89 אלף דולר לדירה - סכום דמיוני עבור רבים.

דיירת באחד המגדלים באזור מסתכלת על השריפה במגדל גרנפל, ביוני 2017
דיירת באחד המגדלים באזור מסתכלת על השריפה במגדל גרנפל, ביוני 2017צילום: Rick Findler/אי־פי

רוב הבניינים אינם מגדלי דירות יוקרתיים, אלא בנייני דירות שבהם מתגוררים אנשים שזו הדירה הראשונה שרכשו, גמלאים, בני מעמד הפועלים ומהגרים. "לא צברתי 20 אלף ליש"ט מאז שאספתי כל פרוטה כדי לרכוש את הדירה הזו", הסביר ויליאם מרטין, סטודנט לרפואה משפילד, שנאמר לו כל דירה חייבת להשקיע 20 אלף ליש"ט בתיקון חיפוי הבניין, "הבניין שלי עדיין מצופה בחומר המסוכן ביותר הידוע לאדם". הוא לא מצליח למכור או למשכן את דירתו, ולטענתו הוא "לכוד בחלום בלהות".

הלחץ הכלכלי והנפשי גובה מחר יקר. לפי סקר שנערך לאחרונה בקרב דיירים בבניינים אלו, עשרות העידו על חרדה מתמדת. הם חשים כי ביתם, שהיה בעבר מקום מקלט, הפך לכלוב. אחרי שנכשלו מאמציה לשכנע בעלי בתי דירות לשלם מכיסם על החלפת החיפוי, הקצתה החודש הממשלה כ-524 מיליון דולר לביצוע התיקונים.

החשש: אסון גרנפל הבא

מגדל הדירות של גאי מכוסה בכמה סוגים של חיפוי דליק, לא רק מהסוג שחיפה את מגדל גרנפל. אחד מהם הוא סוג נפוץ ומסוכן במיוחד, הקרוי high-pressure laminate) HPL). הוא פולט יותר עשן וניצת מהר יותר מחיפוי אלומיניום.

"אף אחד לא מתייחס לזה", אומר ריצ'רד האל, מומחה לאש ודליקות מאוניברסיטת מרכז לנקשייר, "יש סיכוי סביר שאסון גרנפל הבא יהיה בבניין מחופה ב-HPL משום שמספרם גדול בהרבה, ואיש לא עושה דבר בעניין". החוק אוסר כעת להשתמש ב-HPL בבנייה, אבל הממשלה לא פועלת כדי לטפל בבניינים הקיימים המחופים בחומר.

מגדל גרנפל אחרי השריפה, ביוני 2017
מגדל גרנפל אחרי השריפה, ביוני 2017צילום: HANNAH MCKAY/רויטרס

בניינים רבים בבריטניה מחופים בחומרים דליקים אחרים. Rockwool, חברה לייצור חומרי בידוד, מעריכה כי 340 מגדלי מגורים שנבנו באחרונה מחופים בחומרים דליקים שאינם מהסוג שבו נעשה שימוש בגרנפל.

קייטי פיט, תושבת מנצ'סטר, מתגוררת בבניין מחופה עץ ותחתיו חומר בידוד מסוכן עוד יותר מהחומר ששימש בבניית גרנפל. בעל הבניין דורש מהדיירים לממן את התיקונים, בעלות של 80 אלף ליש"ט לדירה. הממשלה אינה משתתפת במימון התיקון.

לא רק מגדלי מגורים מחופים בחומרים דליקים. יותר מ-1,300 בניינים ובהם בתי חולים, מוסדות סיעודיים, בתי ספר ובתי מלון מכוסים בחומרים דליקים, אבל הם אינם מחויבים להסיר את החיפוי משום שהם אינם מגדלי מגורים. "אני חוששת שהממשלה תחשוב שהמלאכה בוצעה", אומרת פיט, "הם לא הבינו שזה רק קצה הקרחון".

בשנה שעברה הוגשו לפרלמנט המלצות של ועדה שבדקה את תקנות הבנייה. מומחים רבים, שראו בבדיקה הזדמנות פז לשינוי יסודי, הביעו אכזבה מתוצאותיה. הוועדה לא המליצה להתקין מתזי מים במגדלים קיימים או במבנים חדשים בני פחות מעשר קומות. היא לא ביקשה לחייב בניית גרם מדרגות שני שדרכו יהיה ניתן להימלט משריפות והאיסור שהטילה הממשלה להשתמש בחיפוי מהסוג ששימש במגדל גרנפל מתייחס רק למבנים גבוהים מ-18 מטר, או שש קומות.

לכתבה המלאה בניו יורק טיימס מאת בנג'מין מולר

תגיות:

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ