ראש העיר היהודי הראשון ביוון: מתנגדיי טענו שאני קשור למוסד

מוזס אליסף, שנבחר השבוע לראשות העיר יואנינה, סיפר שהיו גילויי אנטישמיות כלפיו בבחירות. בעיר גרים רק 50 יהודים, אך הוא גרף יותר ממחצית מהקולות

אכילס פקלאריס
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים13
מוזס אליסף על רקע יואנינה, בשבוע שעבר
מוזס אליסף על רקע יואנינה, בשבוע שעברצילום: Achilles Peklaris
אכילס פקלאריס

ביום חם של חודש יוני, לפני עשר שנים, התעוררה הקהילה היהודית הבלקנית ביואנינה, בצפון־מערב יוון, וגילתה שאלמונים חיללו את בית העלמין העתיק שלה. שוב. זה היה האירוע השלישי מסוגו בתוך שנה. אחד הקברים שחוללו הפעם היה של אמו של מוזס אליסף, שזכה בשבוע שעבר בבחירות המקומיות והיה לראש העיר היהודי הראשון של יואנינה ושל יוון כולה.

< בחזרה לפרויקט יוון

אנדרטת השואה ביואנינה, השבוע
אנדרטת השואה ביואנינה, השבועצילום: Periklis Ritas

מי שמצפה לשמוע סיפורים דרמטיים על מועקת חיי היהודים בחלק מוריק וציורי זה של יוון — אזור שבו יהודים, נוצרים ומוסלמים חיו יחד במשך מאות שנים — יתאכזב. "במשך כל חיי ביואנינה לא היה אפילו רגע אחד שהרגשתי מאוים בגלל אורח חיי כיהודי בעל זהות נבדלת", אומר אליסף, בן 65, רופא ומרצה רב מוניטין שחיי רוב חייו באזור.

"צריך להבהיר באופן חד־משמעי, האנטישמיות ביוון שונה לחלוטין מבכל מקום אחר", הוא אומר ל"הארץ". "הייתי מכנה אותה אנטישמיות מילולית, שדומה יותר לשיחות בבתי קפה, בין חסידי תיאוריות קונספירציה. הביטוי הקיצוני ביותר שלה היה מעשי ונדליזם נגד בתי כנסת, בתי קברות יהודיים או אנדרטות שואה".

אליסף משוכנע שדתו לא השפיעה על המצביעים וצוחק כשנשאל אם כל 50 יהודי העיר, המונה כ–57 אלף בני אדם, הצביעו לו. "ובכן, אני יודע בביטחון שלפחות בסיבוב הראשון לא כולם הצביע לי", הוא אומר.

אף על פי כן, אליסף מודה שהאנטישמיות הרימה ראש במערכת הבחירות. "יש דברים שצפו, אבל לרוב הם הועלו בידי אנשים מסוימים מאוד שאיש לא שם אליהם לב". הוא מזכיר פלגים יריבים שניסו להפעיל לחץ על מצביעים, בטענה שאסור "לתת את העיר שלנו ליהודי", או שיש לו קשרים עם המוסד או השגרירות הישראלית. הטקטיקות האלה נכשלו ואליסף קיבל בסיבוב השני יותר מ–50% מהקולות.

בית הכנסת ביואנינה, השבוע
בית הכנסת ביואנינה, השבועצילום: Periklis Ritas

אין ספק שאת ניצחונו בבחירות יש לזקוף גם לעובדה שהוא דמות ציבורית מוכרת בעיר. אליסף היה בעבר חבר במועצת העיר ונשיא מרכז התרבות שלה. במשך 17 שנה הוא שימש גם נשיא הקהילה היהודית ומזכיר הוועד המרכזי של הקהילות היהודיות של יוון.

הוריו של אליסף היו בין יהודי העיר המעטים ששרדו בשואה. "חלק הצטרפו ליחידות ההתנגדות הלאומית, וחלקם, כמו הוריי, בחרו בנתיב מילוט שעבר באתונה ובאיזמיר בטורקיה", הוא אומר. "הם הגיעו לתל אביב ב–1944, ואחרי כשנתיים, כשהמלחמה כבר הסתיימה, הם חזרו ליואנינה. כל שאר בני הקהילה היהודית בעיר, כ–2,000 בני אדם, הועלו לרכבות ב–25 במארס 1944. רק כמאה מהם עשו את דרכם בחזרה". אליסף אומר ששיעור הנספים בשואה ביואנינה היה כ–91% — מהגבוהים באירופה כולה.

הוא נולד ב–1954 וזוכר שהוריו חיו ב"תנאים ממש מחרידים" אחרי שחזרו ליוון. "רבים מחברי הקהילה היהודית שהצטרפו ליחידות המורדים הקומוניסטים הוגלו לאיים נידחים", הוא מספר. "תושבים מקומיים רבים פלשו לבתים רבים, בטענה שהמורדים שרפו את בתיהם. רבים מכרו את בתיהם והיגרו לאתונה או לישראל. וכך הצטמצם מספרנו ל–50 בלבד".

בתפקידו כפוליטיקאי, אליסף ממקד את מאמציו בטיפוח דו־קיום בעיר. כשחבריו הנוצרים ביואנינה נשאלים על ראש העיר החדש שלהם, הם מצביעים על תכונותיו העיקריות: יושר וחריצות. אליסף עצמו אומר שבא ממחנה המרכז־שמאל, אבל היום הוא "נוטה יותר למרכז", עמדה המקלה עליו להידבר עם שני צדי המפה הפוליטית. 
תוכניותיו לעירו דומות לאלה של ראשי ערים בכל מקום אחר. "היעד הראשוני שלנו הוא לשפר את איכות חיי כל התושבים: סלילת כבישים, פינוי אשפה, תאורת רחוב, גני שעשועים וכיכרות".

תגיות:

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ