שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
לוגו גרדיאן
גרדיאן
גיימאונט וכריס, בתמונה שהפכה  ויראלית
גיימאונט וכריס, בתמונה שהפכה ויראליתצילום: Melania Geymonat
לוגו גרדיאן
גרדיאן

"די נמאס לנו לדבר על המכות שחטפנו", אומרת כריס, צעירה אמריקאית בת 29 שמבקשת שלא לפרסם את שם המשפחה שלה - אך שפניה המדממות הפכו למוכרים מאוד בשבועות האחרונים. כריס ומלניה גיימאונט, רופאה בת 28 מאורוגוואי, נסעו באוטובוס בלונדון בשעות הלילה של יום חמישי, ה-30 במאי. הסיוט שלהן התחיל בנשיקה.

"התנשקנו, כנראה, או שעשינו משהו שהסגיר שהיינו בדייט", הן משחזרות. קבוצה של בני נוער, שנסעו מאחוריהן בקו N31 לקמדן, ראו בנשיקה הזו כאות להתחיל לצעוק קללות מיניות, לזרוק לעברן מטבעות ולדרוש מהנשים "להדגים איך אנחנו עושות את זה". כריס החליטה שנמאס לה. היא קמה ממקומה והתקדמה לעבר הצעירים, שלא היססו והיכו אותה.

ראיון עם כריס וגיימאונט

שניות לאחר מכן, כריס היתה על הרצפה, מדממת. הלסת שלה היתה שבורה ואפה נפוח ודולף דם. גיימאונט נחלצה לעזרתה, והנערים שברו את אפה. הם נמלטו עם התיק של גיימאונט והטלפון הסלולרי של כריס. המומות, בוכיות וכואבות, הן ביקשו מנוסע שסייע להן לצלם אותן, וכמה ימים לאחר מכן הן החליטו לפרסם את התמונה בעמוד הפייסבוק של גיימאונט. 

"כעסנו מאוד מאוד", מספרת גיימאונט, שנמצאת כעת בשנה של חופש מעבודתה הסדירה והיא מטיילת ועובדת ברחבי אירופה, "אז החלטנו לספר את הסיפור שלנו, כי המצב הזה דורש שינוי, ואולי זה יעזור. מבחינתי, זו חובה מוסרית. הדברים האלו חייבים להיפסק".

את שרשרת האירועים שהתרחשה אחר כך אף אחת מהן לא העזה לדמיין. כלי תקשורת בבריטניה ובעולם פירסמו את סיפורן, הפוסט של גיימאונט זכה לעשרות אלפי שיתופים ותגובות, ואפילו ראשת הממשלה תרזה מיי התייחסה לתקיפה וכינתה אותה "בלתי מתקבלת על הדעת" ו"מחליאה". באורוגוואי, ארץ מגוריה של גיימאונט, כולם יודעים את שמה. "זה מטורף. הם כולם יודעים מי אני ומה הנטייה המינית שלי", היא מספרת, "זה דבר פרטי - או לפחות היה".

למצוא פן חיובי

שבועיים אחרי התקיפה ושבוע לאחר שהזוג הפך לתופעה ויראלית, כריס וגיימאונט מתאוששות. גיימאונט עברה ניתוח לתיקון אפה השבור, ולכריס אמרו הרופאים שהשבר בלסת שלה יתאחה מעצמו תוך כמה חודשים. חמישה בני נוער, בני 18-15, נעצרו בחשד לתקיפתן, והם צפויים להופיע בפני שופט בתחילת יולי. המעצר לא השכיח מהנשים את הכעס. הן נחושות להוציא מהחוויה האלימה הזו משהו חיובי.

ראיון של גיימאונט לבי-בי-סי

"מצד אחד, הפרסום של הסיפור שלנו גרם לאנשים לדבר על הדברים הנכונים", מסבירה כריס, "הם חולקים סיפורים אישיים על פשעי שנאה ואפליה שיטתית, נושאים מאוד נוכחים בחיים שלהם". מצד שני, השתיים מסכימות, הכיסוי התקשורתי יצא משליטתן, והדגיש בעיניהן את חוסר ההוגנות שבתקשורת.

"תראה. זה עוזר ששתינו לבנות, ושתינו יפות במובן המסורתי של המלה", אומרת גיימאונט, "זה מעלה את השאלה מדוע צריך תמונה מאוד גרפית, קליקאבילית, שמעוררת רגשות עזים, כדי לגרום לאנשים להתעניין בסיפור כזה? אנחנו חטפנו אגרופים לפנים, אבל אנשים אחרים נרצחים וסובלים ממומים לכל החיים בגלל תקיפות כאלה". אין להן תלונות כלפי המשטרה בלונדון - הן מספרות שקיבלו יחס ראוי לכל הדעות - אך תוהות אם קורבנות אחרים של פשעי שנאה היו מקבלים יחס דומה.

כריס וגיימאונט מסכימות שהתקיפה שחוו היתה לא רק הומופובית - אלא גם מיזוגנית. הן מספרות שבתור נשים שיוצאות עם נשים אחרות הן חשופות כל הזמן להערות של גברים, ולתחושתן התגובות שהן מקבלות משקפות נקודת ראייה גברית של העולם, לפיה כל התנהגות נשית היא למטרות הנאה של גבר. "גם נשים הטרוסקסואליות חוות את זה", הן אומרות.

הן לא ביקשו את הבמה הזאת, אבל כעת, כשכל העולם מתעניין בסיפורן, הן מקוות לנצל את תשומת הלב לטובה. כריס מבקשת שכל מי שהזדעזע מתקיפתן יחוש את אותו הזעזוע כלפי פשעי שנאה אחרים, ומזכירה לתמוך אחד בשניה, ולהלחם ביחד נגד הישנות מקרים כאלה. היא גם רוצה להדגיש שאיננה מפחדת להיות מי שהיא.

"לא להחזיק ידיים או להביע חיבה בפומבי כמו הטרוסקסואלים זה דבר די פחדני בעיני", אומרת כריס, "אנשים נלחמו בקרבות איומים בשביל הרבה יותר מזה. הם ויתרו על הביטחון שלהם למעננו, למען המאבק הזה. אז להגיד שאני מפחדת? ממש לא". גיימאונט, שמודה שמאז התקיפה היא מתקשה להכנס לאוטובוסים, מסכימה. "זה ישנה את ההתנהגות שלי - אבל רק במידת המחוייבות שלי לאקטיביזם. אני נחושה הרבה יותר עכשיו".

לראיון המלא בגרדיאן שערכה אסתר אדלי 

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ