כשהחוטף איים לרצוח אותה, היא החמיאה לסחלבים שלו וחייה ניצלו

רוכבת אופניים אוסטרית נדרסה על ידי חוטף שעינה אותה בביתו. היא לא איבדה את העשתונות וניסתה ליצור קשר רגשי עימו, עד שהסכים לשחרר אותה

לוגו ניו יורק טיימס
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
לוגו ניו יורק טיימס

כשהכרתה שבה אליה, הדבר הראשון שבו הבחינה נטלי בירלי היו הסחלבים. צבעם ועדינותם התבלטו על רקע הכאוס והטינופת בחדר האפלולי שבו ישבה כבולה, לצד גבר שמאיים להרוג אותה.

שעות ספורות לפני כן היא הפכה מאם חדשה ומאושרת שרוכבת על אפניים ליד ביתה בקומברג בדרום אוסטריה לקורבן בסיפור אימה כמו בסרטים. נהג דרס אותה, יצא ממכוניתו, משך אותה מאופניה, הכניס אותה לרכב, קשר אותה וכיסה את עיניה. היא פחדה שיהרוג אותה ויקבור אותה ביערות הסמוכים, סיפרה בראיון. אבל הוא הסיע אותה לביתו, גרר אותה במדרגות ונעל אותה בארון. ואז היא התעלפה.

"חלק ממני חשב שחיי כבר נגמרו", אמרה בירלי בת ה־27 ביום שלישי השבוע, אחרי שנחלצה מהסיוט.

כשהתעוררה, ידה השמאלית כאבה וראשה הלם בחוזקה ־ התוקף סדק את גולגלתה ואת זרועה. אבל הכאב התגמד נוכח החרדה מפני האפשרות שהיא לא תשוב לראות את בנה בן 14 השבועות לעולם.

בירלי לא איבדה את עשתונותיה. היא הבינה שאם היא רוצה לשרוד ולראות שוב את התינוק שלה, היא חייבת למצוא דרך לתקשר עם הגבר שנראה נחוש להרוג אותה. "חשבתי שאני חייבת לשכנע אותו שהוא יכול לצאת בשלום מכל זה, כי אחרת אין סיכוי שהוא ישחרר אותי", אמרה. "הייתי חייבת למצוא דרך לשכנע אותו לתת בי אמון".

סיפורים רבים על נשים שנחטפו מסתיימים בטרגדיה. בעשרות השנים האחרונות אירעו באוסטריה שני מקרי חטיפה ידועים לשמצה של נשים שנשארו כלואות במשך שנים.

אבל סיפורה של בירלי, טריאתלטית מקצועית, קיבל תפנית, שאותה היא לא מייחסת לכוחה הפיזי, אלא לאמפתיה לה ולסירובה להיות קורבן. דווקא בסחלבים היא מצאה את הדרך לתקשר עם החוטף שלה, לשרוד ולהביא למעצרו.

כשהכרתה שבה, כבר שררה חשכה בחוץ. במשך שש או שבע שעות, ניסה החוטף להכריח אותה לעשות מקלחת קרה, וכשסירבה להיכנס לאמבט, החזיק את ראשה מתחת למים, פעם, פעמיים, שלוש. כששיוועה לאוויר, הוא אמר לה שזו רק טעימה ממה שמצפה לה אם לא תעשה את מה שהוא אומר לה. אחר כך הוא הצמיד מגבות לפניה, כנראה בניסיון לחנוק אותה.

היא לא זוכרת שניסה להתעלל בה מינית, אמרה, ובבדיקה רפואית לא נמצאו סימנים לכך שנאנסה כשהיתה חסרת הכרה. "אני לא חושבת שהבין בעצמו מה הוא רוצה", אמרה. "הוא רק אמר שהוא נורא כועס ורוצה לפרוק את הכעס הזה איכשהו".

במסגרת לימודי הספורט והתזונה שלה באוניברסיטה, בירלי השתתפה גם בקורס פסיכולוגיה. היא זכרה את החשיבות שיש לחיוך, למחווה, לחיזוק. ברגע של שקט, "כשהוא לא היכה או איים עליי", היא הביטה סביבה, הבחינה בסחלבים וחלקה לו מחמאות על יופיים. היא אמרה לו שגם לה יש סחלבים ושהיא יודעת כמה קשה לשמור על הפרחים העדינים. "פתאום הוא התחיל לספר כמה הוא דואג להם ואמר שהוא משקה אותם במים מהאקווריום שלו", סיפרה, "לפתע הוא היה אדם אחר לחלוטין". היא הקשיבה והוא המשיך לדבר. הוא סיפר לה על החתולים הרבים שטיפל בהם ושנלקחו ממנו; על סבא וסבתא שלו, שמעולם לא הכיר, אבל שהורישו לו את הבית בצוואתם; ועל החברות שבגדו בו; הוא גם דיבר על אמא שלו ואמר שהיא סובלת מהתמכרות לאלכוהול.

בירלי ניצלה את הרגע הזה בשביל לומר לו שיש לה ילד קטן שזקוק לאמא שלו. "ביקשתי ממנו לא להרוג אותי כי היצור הקטן הזה זקוק לי", אמרה. "שאלתי אותו איך היה לגדול בלי אמא".

בשלב זה חלה תפנית. החוטף, אמרה, התחיל לשאול אותה אם היא יכולה לעזור לו.

"אמרתי לו שאני יכולה לעזור לו להכיר חברים, כי היה ברור שזה הדבר שהיה הכי חסר לו", אמרה, "ואחר כך אמרתי לו שאפשר להציג את כל הסיפור כתאונה ולהגיד שאייל זינק מולי ושהוא מצא אותי והביא אותי לבית שלו". תחילה הוא שתק. היא חיכתה. אחר כך הוא הסכים והתחיל לדבר על פרטי הסיפור שלהם, על הצורך להציג גרסה אמינה, על הדברים שכל אחד מהם צריך להגיד. הוא שחרר אותה מהכבלים, אמר לה לחכות שיביא את האופניים שלה, ויצא מהבית.

היא עמדה חופשייה בחשכה ולרגע התפתה לברוח, אבל נמלכה מיד בדעתה. לא היה לה מושג איפה היא. "פחדתי שאם אברח, אלך לאיבוד ביער והוא ימצא אותי, הוא בטוח יהרוג אותי", אמרה.

לכן חיכתה שיתקן את אופניה ויעמיס אותם למכונית. כשחזר, היא נכנסה למכונית ואמרה לו איפה היא גרה. בכביש הראשי הוא סטה פתאום מהדרך והתחיל לנסוע בכיוון ההפוך. היא שוב נלחצה. אבל אחרי כמה דקות, הוא פנה לאחור והסיע אותה לביתה. בן זוגה יצא לחפש אותה, אבל אמו היתה בבית עם ילדם. ברגע שנכנסה לבית, היא נעלה היטב את כל הדלתות והחלונות וצלצלה למשטרה. בתוך זמן קצר, החוטף אותר, נעצר והודה בחטיפה, אבל לא הסביר את מניעיו. בירלי שוחררה מבית חולים וחזרה ליהנות מהחסדים הקטנים של החיים, יחד עם התינוק שלה ובן זוגה. "הכול בסדר, אני כה אסירת תודה".

לכתבה של מליסה אדי 

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ