פרשנות |

במערב מעוניינים בסטטוס־קוו, אבל אזרחי בלארוס רוצים להחליט על גורלם

המשבר במדינה הסובייטית לשעבר משקף את המיאוס מאלכסנדר לוקאשנקו. ההכרזה על ניצחונו של "הדיקטטור האחרון באירופה" בבחירות השבוע הוציאה אלפים לרחובות, במחאה על המשך שלטונו בן 26 השנים. אך במערב היו מעדיפים לשמור על קשרים עם ממשלתו, שהיתה גורם מתווך מול רוסיה

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
מפגינים במינסק, אתמול

רבים יודעים עליה רק מעט, מעבר לעובדה ששולט בה מנהיג משופם שנאמר עליו שהוא "הדיקטטור האחרון באירופה". אך הדרמה שמתחוללת בימים האחרונים בבלארוס היא לא רק אחד התהליכים המרתקים ביותר שמתרחשים כרגע בעולם, אלא גם מהחשובים שבהם.

כמו שיש קווי שבר גיאולוגיים, שתנודות בהם גוררות רעידות אדמה והתפרצויות וולקניות, ישנם גם קווי שבר גיאו־פוליטיים: מזרח אירופה היא קו כזה. ההתקוממות באוקראינה בסוף 2013 אולי נראתה תחילה כמו עוד סיפור פנימי של מדינה מעבר לים, אך גלי ההדף ממשיכים ללוות אותו בצורה של סנקציות כלפי רוסיה, התערבותה בבחירות במדינות במערב ועוד. בשנה שעברה עלתה מחדש אוקראינה לכותרות בארה"ב בשל פרשת "אוקראינה גייט".

אך בניגוד לאוקראינה – ששטחה הוא הגדול ביותר באירופה – בלארוס היא מדינה קטנה ואוכלוסייתה מונה כתשעה מיליון בני אדם. מזה 26 שנים מושל בה אלכסנדר לוקאשנקו. פוליטרוק לשעבר בכוחות הביטחון של ברית המועצות. אחרי התפרקותה, הפך לוקאשנקו לפוליטיקאי וזכה בבחירות החופשיות לנשיאות ב-1994, ברוב של 80%. אלה היו גם הבחירות החופשיות האחרונות שנערכו במדינה.

לוקאשנקו הפך את בלארוס למעין שמורה של ברית המועצות, כפי שיכלה להיות אילו היו מצילות אותה הרפורמות שתכנן גורבצ'וב, שאמורות היו למנוע את התפרקותו של גוש המדינות. כמעט כל הכלכלה נשלטת על ידי המדינה אך יש גם כלכלת שוק. הציבור בבלארוס השלים, בחלקו הלא מבוטל, עם הדיקטטורה הרכה יחסית בסגנון הסובייטי בתמורה ליציבות (אפילו את השם קג"ב של שירות הביטחון השאירו על כנו) – מצרך מבוקש באזור, במיוחד לדור שזוכר את האימה של שנות ה-90.

בחירות נערכו ולוקאשנקו "ניצח" בכולן בעזרת צירוף של תמיכה אמיתית, היעדר חופש פוליטי, תקשורת נשלטת, הטיית בחירות ונטרול מועמדים מתחרים. כל זמן שאף מועמד אופוזיציה (או "אופוזיציה" מטעם המשטר) לא נתמך על ידי רוב הציבור, לא היה חשוב כל כך אם לוקאשנקו מפרגן לעצמו בניצחון עם 70% או 80% מהקולות. הרי הוא ממילא היה מנצח. אבל בבחירות שהתקיימו ביום ראשון השבוע – הוא לא ניצח.

שוטרים מעכבים מפגינים במינסק, שלשוםצילום: AFP

סבטלנה טיקאנובסקיה, מורה לשעבר, שהתמודדה בבחירות במקום בן זוגה שמועמדותו נפסלה והוא נכלא, טענה שניצחה (או לפחות זכתה ברוב ברור מהקולות, עד כמה שאפשר לדעת). אך התוצאות הרשמיות הראו שהיא זכתה בכ-10% מהקולות בלבד ואילו לוקאשנקו ניצח ברוב של כ-80%. "הדיקטטור" ידע שאיש לא יאמין לזה.

לוקאשנקו, המכונה "באטקו" (אבא), שהתבטא לא אחת בזלזול כלפי נשים, פגוע מנטישת העם־ילדיו לטובת מועמדת, הוריד את המסכות: מאז, מתחוללת במדינה דרמה מהירה, מפתיעה ואלימה במסגרת המאבק המרשים של האזרחים על חירותם.

אך, ההשלכות צפויות להיות רחבות יותר. לוקאשנקו שיחק משחק כפול ומתוחכם מאוד בין רוסיה ובעלות בריתה לאיחוד האירופי ולברית נאט"ו. מצד אחד, הפוליטיקה הבלארוסית שייכת לעולם של פוטין והמודל הפוליטי שלו. בלארוס ורוסיה הן גם מדינות אחיות שלפי הסכם ביניהן עתידות להתאחד למדינה אחת. אך לוקאשנקו, שמעדיף להישאר דג גדול באקווריום קטן, שומר על יחסים טובים גם עם העולם הדמוקרטי המערבי, באופן שמזכיר אולי את התנהלותו של ניקולאה צ'אושסקו ברומניה בזמנו.

מפגינים במוסקבה מוחים מול שגרירות בלארוס נגד לוקאשנקו, אתמולצילום: AFP

כולם מרוויחים מהסידור המוזר הזה, שבו בלארוס הקטנה נמצאת בעמדת המקשר והמתווך בין שני הגושים היריבים הללו. ולכן, המיאוס של האזרח הפשוט מהקיבעון שהמדינה נמצאת בו, ממנהיגותו הנצחית של דינוזאור סובייטי, ובעיקר – מהאלימות הברוטלית של הימים האחרונים, יכול למוטט את הסידור הנוח, ולאלץ את המדינות הגדולות והגופים הכלכליים החשובים להתמודד עם המצב.

מהפכה דמוקרטית, אם תצליח, תהווה התרחקות מהשפעתה של רוסיה כמעט בהגדרה. בריתות קרובות מתבססות תמיד על ערכים משותפים ומודל פוליטי דומה, ופוטין – אחרי שאוקראינה נמלטה מתחום השפעתו – לא יכול להרשות לעצמו לאבד גם את בלארוס. המערב מנגד, יתקשה לדחות הפלה של דיקטטורה והקמת דמוקרטיה בגבולותיו. לכן, כנראה שמנהיגי העולם היו שמחים אם כל זה לא היה קורה, לוקאשנקו יישאר בתפקיד, ומשיכת החבל העדינה בין אינטגרציה עם רוסיה וחיבור עם המערב תמשיך. ייתכן מאוד שזה בדיוק מה שיקרה.

שגריר צרפת בבלארוס מניח זר פרחים במקום שבו נהרג מפגין במינסק בתחילת השבוע, היוםצילום: AFP

אך נראה שאזרחי בלארוס מעוניינים להחליט על גורלם בעצמם. זאת בדיוק הסיבה שהם יוצאים לרחובות תוך סיכון עצמי באופן מצמרר. אם יצליחו, העולם ילמד שוב על בשרו שאין לזלזל באנשים הפשוטים, אפילו במדינה שביום רגיל סיפורים על אודותיה לא פותחים את מהדורות החדשות.

הכותב הוא מדריך, מרצה וכותב על ההיסטוריה והפוליטיקה של מזרח אירופה

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ