מבצע החיסונים המוצלח של בריטניה הוא ניגוד לשאר כישלונותיה מתחילת המאבק בקורונה

כשארגזי החיסונים של פייזר, הגיעו בצהרי חמישי באיחור של שעה למרפאת בלומבסברי סרג'רי, שברובע קמדן בלונדון, — החל שם מרוץ נגד השעון. משום שניתן לשמור בקירור את החיסון רק למשך שלושה ימים מרגע הגעתו למרפאה, הצוותים הרפואיים ידעו שיצטרכו להזריק 400 חיסונים ביום עד שבת, אם ברצונם לנצל את כל המנות. באותה שעה כבר השתרך תור של אנשים שהמתין לחיסון. הרופאים פעלו במהירות, והחלו להיערך לחיסון הממתינים.

כך נראית החזית של התוכנית השאפתנית ביותר להתגייסות המונים בעת שלום בהיסטוריה של הממלכה המאוחדת. בריטניה הקימה עשרות מרכזי חיסון באיצטדיוני ספורט, כנסיות, מסגדים, ואפילו במוזיאון ששוכן מתחת לכיפת השמים במידלנדז. אחרי שקרוב לתשעה מיליון בני אדם — 14% מהאוכלוסייה — כבר קיבלו את הזריקה הראשונה של החיסון, קצב ההתחסנות בבריטניה נחשב למהיר ביותר בעולם בקרב המדינות הגדולות. אתמול (ראשון) אמרו הרשויות כי חיסנו כ-600 אלף איש בשבת. רק ישראל ואיחוד האמירויות הערביות מתחסנות בקצב מהיר יותר.

• ג'ונסון זעם, ובאיחוד חזרו בהם מהכוונה להגביל משלוחי חיסונים לבריטניה
• כמו חולי קורונה קשים, גם בתי החולים בבריטניה זקוקים לחמצן כדי לשרוד
• הברקזיט הוכיח שוב שערכי נאמנות קלים יותר לשיווק מפתיחות וסובלנות

ההתחסנות המהירה היא הצלחה חריגה במדינה שבה שאר התגובות לנגיף הקורונה היו לקויות. הליקויים הובילו למספר מתים גבוה, שלאחרונה חצה את רף ה–100 אלף והפך את בריטניה למדינה האירופית שנפגעה בצורה הקשה ביותר מהמגפה. ההצלחה של מבצע החיסונים מעוררת בעיות משלה: רופאים חוששים שהחיסונים עלולים לאזול, עקב מלחמת חיסונים שפרצה בין בריטניה לאיחוד האירופי. האיחוד הטיל בשבוע שעבר הגבלות על ייצוא החיסונים המיוצרים במדינותיו, אחרי שהאשים את יצרנית החיסונים הבריטית אסטרה־זנקה בהעדפת השוק הבריטי.

העובדה שבריטניה עזבה את האיחוד מעניקה לה את החופש לשריין לאזרחיה את החיסונים הראשונים מתוצרת אסטרה־זנקה ואוניברסיטת אוקספורד. צרפת, לעומתה, חיסנה עד כה רק 2.3% מאוכלוסייתה, וגרמניה רק 2.8%, כך לפי נתוני אתר Our World in Data. שיעורי ההתחסנות הנמוכים משקפים את המחסור בחיסונים ברחבי היבשת, וגם את האטיות בקבלת אישור רגולטורי מהאיחוד האירופי לחיסונים.

בד בבד הצלחת בריטניה נובעת גם מהחלטות עקרוניות שקיבלה ממשלתו של ראש הממשלה בוריס ג'ונסון. במקום לנהל את מבצע החיסונים דרך חברות פרטיות או לבנות אותו מאפס — כפי שעשתה הממשלה בתוכנית הכושלת לאיתור מגעים של חולים מאומתים — היא הפקידה את תוכנית החיסונים בידי שירות הבריאות הלאומי (NHS), שלמרות קשייו הכלכליים, הוא עדיין נהנה מהערכה רבה בקרב הציבור הבריטי.

בנוסף לא רק שהרופאים המקומיים, שנהנים מאמון רב וצברו ניסיון עם חיסונים נגד שפעת, הם שאחראים על מתן החיסונים, התוכנית גם מאפשרת להם לפנות לקבוצות ספציפיות שנמצאות בעדיפות ראשונה להתחסן.

גישה זו הפוכה מהגישה המיושמת בארה"ב. בשעה שאמריקאים נאלצים לקבוע תורים לחיסונים דרך אתרי אינטרנט מסורבלים או מוקדים טלפוניים עמוסים, בתי החולים והרופאים בבריטניה קובעים תורים בעצמם, וזה מאפשר להם לחסן תחילה מבוגרים ואוכלוסיות פגיעות. בשעה שהמדינות בארה"ב קובעות באמצעות תקנות סבוכות, שהן בין הגורמים לקצב ההתחסנות האטי בכמה מקומות, מי זכאי לחיסון — בבריטניה הונהגה שיטת תעדוף ברורה, המעניקה עדיפות לקשישים, ולמטפלים ולצוותים רפואיים בבתי אבות. דייוויד גודהרט, שספרו האחרון The Road to Somewhere בוחן את בריטניה בתקופת הברקזיט, אמר כי גם אלה הזוקפים להצלחת תוכנית החיסונים את הנכונות של בריטניה להסתכן בהשוואה לאיחוד האירופי, סבורים שיש לזקוף את ההצלחה בעיקר לבסיס המדעי החזק במדינה, ול"הכנה יסודית בשיטות המוכרות".

הגישה הזאת לא איפיינה את התגובה הכללית של בריטניה במגפה. רק מעטים מקרב מנהיגי מדינות העולם התקשו בניהול מגפת הקורונה כמו ג'ונסון. תחילה הוא ויתר על הניסיונות הנרחבים לאתר מגעים של חולים והתנגד להטלת סגר, אבל אז אושפז לאחר שנדבק בנגיף. עם זאת, בתקופה הכאוטית של ראשית המגפה, שריו החליטו להשקיע בחיסונים וחתמו על חוזים עם היצרניות. הם גם מינו את מנהלת קרנות הון הסיכון, קייט בינגהאם, לעמוד בראש תוכנית החיסונים.

במארס הממשלה הקצתה מימון ראשוני של 2.6 מיליון ליש"ט (11.6 מיליון שקל) לצוות חוקרים מאוניברסיטת אוקספורד. במאי, כשטרם הסתיימו הניסויים בחיסון, בריטניה חתמה על הסכם עם אסטרה־זנקה לרכישת עשרות מיליוני מנות חיסון, שלושה חודשים לפני שהאיחוד האירופי החל במשא ומתן עם החברה. באותה עת הועלו חששות מפני צעדים להגנה על חיסונים מתוצרת מקומית, ולכן הרשויות בבריטניה היו נחושות לוודא שכל חיסון מתוצרת מקומית יהיה זמין לציבור הבריטי במהירות. הם שוחחו עם הצוות של אוקספורד כשהוא ניהל משא ומתן עם חברות תרופות בחיפוש אחר שותפה לייצור המוני והפצה של החיסון.

בסופו של דבר באוקספורד חתמו על הסכם עם אסטרה־זנקה מקיימברידג'. מרצה מאוקספורד וחבר הצוות הממשלתי לחיסונים, ג'ון בל, אמר בשנה שעברה כי ראשי מערכת הבריאות בבריטניה "הבהירו היטב לי ולאחרים שהם רוצים לדעת פרטים על ההסכם ושהם חוששים שתאומץ גישה לאומנית לחיסונים". בשבוע שעבר אישר האיחוד האירופי את השימוש בחיסון של אסטרה־זנקה לכל המבוגרים, בהתאם למה שקבעו הרגולטורים בבריטניה בדצמבר. בינתיים ייתכן שיעמוד לרשות בריטניה חיסון נוסף.

נובה־ואקס, חברת ביוטכנולוגיה מגייטרסבורג, מרילנד, דיווחה בשבוע שעבר כי בניסוי נרחב שנערך בבריטניה הוכח שהחיסון שלה יעיל ב–89.3%. ממשלת בריטניה הבטיחה לספק 60 מיליון מנות מהחיסון, שייוּצרו במפעל בצפון־מזרח אנגליה. אם הרגולטורים בבריטניה יאשרו אותו, הוא יסופק במחצית השנייה של 2021.הממשלה הוציאה עד כה לפחות 11.7 מיליארד ליש"ט (52.5 מיליארד שקל) על פיתוח, ייצור, רכישה והפצה של חיסונים. מרצה למחקר אופרטיבי ביוניברסיטי קולג' לונדון, כריסטינה פייג'ל, אמרה כי "התחסנות היא הדבר היחיד שאנחנו עושים כמו שצריך".

אבל מבצע ההתחסנות בבריטניה לא חף מבעיות. בזמן שבתי החולים מוצפים בחולים, בריטניה בחרה לחסן יותר אנשים באמצעות זריקה אחת, וכך להעניק להם הגנה חלקית, במקום לחסן פחות אנשים בשתי זריקות.חוקרי חיסונים הביעו חשש מיצירת מוטציות חדשות של הנגיף שיהיו עמידות בפני חיסון אם יהיה בבריטניה מספר גדול של אנשים שהתחסן רק פעם אחת. גם פייזר מצדה הודיעה כי נתונים שנאספו בניסויים, אינם תומכים במתן זריקה אחת לאנשים רבים יותר. עם זאת, הרעיון של מתן עדיפות לזריקה מפתה, כשמדינות רבות מחפשות דרכים להעניק הגנה חלקית, מול התפשטות הנגיף והמחסור בחיסונים.

מבחינת הרופאים המודאגים במרפאת בלומבסברי, האתגר הוא לוודא שהם יקבלו אספקה שוטפת של חיסונים. מנהלת המרפאה, ד"ר עמארה יו, אמרה כי "הבעיה הגדולה ביותר שלנו היא שאנחנו לא יודעים, משבוע לשבוע, אילו משלוחים נקבל,הלוגיסטיקה בעייתית".

לכתבה המלאה של מארק לנדלר ובנג'מין מולר ב"ניו יורק טיימס"