ארכיאולוגים גילו בבריטניה מכרה מלח עתיק המעיד על קהילה משגשגת

בבריטניה נהגו לכרות מלח כבר בתקופה הנאוליתית, לפני כמעט 6,000 שנים ועוד לפני בניית סטונהנג', כך עולה מתגלית ארכיאולוגית חדשה המסעירה את החוקרים. עד כה סברו החוקרים כי המנהג החל בבריטניה רק כאלפיים שנים אחר כך.

בחפירות שנערכו בחוות סטריט האוס שבצפון יורקשייר נמצאו ראיות למכרה מלח שפעל בסביבות שנת 3,800 לפני הספירה. זהו אתר כריית המלח העתיק ביותר שנחשף בבריטניה עד כה והראשון מסוגו במערב אירופה. הממצאים נחשפו על ראש גבעה הסמוכה לחוף, לא רחוק מהעיר לופטוס. בין היתר מצאו החוקרים שלושה תנורים, שברי חרסים מהתקופה הנאוליתית שבמקצתם עדיין נמצאו מרבצי מלח, כלי אבן חדים ובור אגירה — כולם ראיות חשובות לעיבוד המלח.

סטיב שרלוק, הארכיאולוג שמנהל את החפירה, אמר כי הממצאים "מרהיבים ובעלי חשיבות לאומית". בבריטניה יש אתרים רבים לעיבוד מלח מתקופת הברונזה, והמוקדמים שבהם היו מ–1,400 לפני הספירה בערך. אך בזמן שאתרים לעיבוד מלח מהתקופה הנאוליתית כבר התגלו באירופה, ובעיקר בפולין ובאזור הבלקן, עד כה לא היה ידוע על אתרים כאלה בבריטניה.

שרלוק הוא ארכיאולוג מקצועי שעובד בעיקר עם שותפים מסחריים, ובהם חברת התשתיות הממשלתית Highways England. מלבד זאת הוא נוהג לבצע חפירות שנתיות באזור סטריט האוס, שבו נמצא המכרה, בעזרת מתנדבים. הוא מממן את המחקר בעצמו. "נדרש לי זמן עד שאזרתי אומץ לקום ולומר: 'זה משנה את נקודת ההשקפה שלנו על הנאוליתים'", אמר שרלוק. לפני הכרזתו הוא התייעץ עם מומחים לייצור מלח עתיק וקיבל מכולם תשובה דומה. "כולם בדעה שזוהי ראיה לעיבוד מלח בתקופה הנאוליתית, ושמדובר בממצא בעל חשיבות אדירה", סיפר. המחקר שלו צפוי להתפרסם במהדורת יוני של כתב העת Antiquity.

שרלוק מעריך כי האנשים שחיו באזור באותה תקופה היו חלוצים, שנהגו לכרות עצים כדי להקים את בתיהם. שברי חרס שנמצאו במקום בעבר היו מהסוג שיוצר בידי אנשים שהיגרו מצפון צרפת ב–4,000 לפני הספירה בערך, "וטכנולוגיית עיבוד המלח כמובן באה עם המהגרים האלה", הסביר. במחקר קודם על החרסים שהתגלו בסטריט האוס נמצאו מרבצי ליפידים — מולקולות טבעיות מסיסות שומן — עדות לייצור מוצרי חלב, וכן עדות לחברה שהתקדמה מציד ומלקט להתיישבות חקלאית ממוסדת יותר, שהתבססה על גידול יבולים ואחזקת בעלי חיים.

• 420 מטרים מתחת לאדמה, בלי אור יום: מכרות מלח משגשגים כאתר תיירותי
• מערכת היחסים שלי עם הליתיום וההפרעה הדו קוטבית

מלח היה בלא ספק מצרך נדיר ורב ערך באותה תקופה, בשל יכולתו לשמר מוצרי מזון לשימוש בחודשי החורף. "אנשים שיכולים לכרות מלח ולהפיץ אותו הם בני המעמד הגבוה בדרך כלל", ציין שרלוק. מלבד המכרה נחשפו במקום בעבר גם גל־עד, מבנה המיועד לקבורה ובית מגורים — כולם עדויות לקיומה של קהילה משגשגת.

שרלוק מעריך שהנאוליתים הקדומים שגרו במקום נהגו לשאוב מי ים בחופים הקרובים, איידו אותם ואספו את מי המלח המרוכזים. הם העבירו אותם לאתר העיבוד ואחסנו אותם בבור האגירה, ואחר כך חיממו אותם בכדים, שברו את הכדים והוציאו מבין השברים את גושי המלח, והשתמשו בהם לסחר חליפין.

שרלוק העריך עוד כי ייתכן שעד כה לא נמצאו אתרים דומים מהתקופה הזאת בשל עליית גובה פני הים ושחיקת החופים בשנים שחלפו מאז. לדבריו, התגלית "משנה את דעתנו על יכולתם של הנאוליתים הקדומים לעבוד בחקלאות ולבשל מזון. אנחנו צריכים לחשוב כעת כיצד נעשה התהליך התעשייתי הזה, וכיצד נעשו השיווק וההפצה. שלא כבעבר, אנחנו יכולים לראות כעת את האנשים האלה לא רק כאיכרים, אלא גם כאנשים שמבצעים עיבוד תעשייתי ברמה גבוהה ומסוגלים לשווק את התוצר שלהם ברחבי האזור".