בצרפת בזו לתנועת MeToo#. כעת גברים רבי עוצמה מואשמים שם בזה אחר זה

מתחילת השנה הואשמו גברים מפורסמים בצרפת בהאשמות ישירות ופומביות בגין ניצול מיני, ומי שהתרגלו להגנה ציבורית מיידית מגלים כעת שאיש לא מוכן לעמוד לצידם. "הדברים משתנים כל כך מהר שלפעמים הראש שלי מסתחרר", אמרה פעילה פמיניסטית

מפגינות בקריאה לשוויון מגדרי בפריז, בחודש שעבר
מפגינות בקריאה לשוויון מגדרי בפריז, בחודש שעברצילום: GONZALO FUENTES/רויטרס
לוגו ניו יורק טיימס
ניו יורק טיימס
לוגו ניו יורק טיימס
ניו יורק טיימס

כשהעיתונאית סנדרה מולר החלה את קמפיין MeToo# בצרפת ב–2017, עשרות אלפי נשים נענו לקריאתה ברשתות החברתיות, תחת ההשטאג ExposeYourPig ("חשפי את החזיר").

אבל במקביל, גם היקף התגובות השליליות היה עצום. חלק מהנשים הבולטות ביותר בצרפת, ובראשן השחקנית קתרין דנב, גינו את התנועה במכתב שהפך למאפיין התגובה הראשונית של צרפת למהלך. ב–2019 הפסידה מולר במשפט דיבה נגד בכיר לשעבר בטלוויזיה הצרפתית עליו כתבה בטוויטר. באותם הימים נראה היה שצרפת חסינה לכוחות הגלובליים הגדולים קראו תיגר על השליטה הגברית.

העיתונאית סנדרה מולרצילום: BERTRAND GUAY - AFP

אבל דברים בכל זאת השתנו. בתחילת החודש קיבל בית משפט את ערעורה של מולר, מבלי שיתגלו עובדות חדשות בתיק. מדובר בפסיקה משמעותית של בית המשפט לערעורים, אשר מדגישה את השינוי שחל בשנתיים האחרונות.

"לפני שהתקבלה הפסיקה חשבתי שחלה רק תזוזה קטנה", אמרה מולר בריאיון טלפוני מניו יורק, שם היא מתגוררת כעת. "עכשיו הרושם שלי שנעשתה קפיצה גדולה קדימה".

אדל האנלצילום: Christopher Smith/אי־פי

מאז תחילת השנה הועלו כלפי קבוצה של גברים רבי עוצמה מהתחומים החשובים ביותר בצרפת — פוליטיקה, ספורט, התקשורת, האקדמיה והאמנויות — האשמות ישירות ופומביות בגין ניצול מיני. היה זה שינוי משמעותי בגישה, לאחר שנים ארוכות של שתיקה. בה בעת, ולנוכח תשומת הלב הציבורית לה זכו המקרים האלה ולשינוי הניכר שחל בדעת הקהל, מיהרו המחוקקים בצרפת להעלות את גיל ההסכמה לקיום יחסי מין ל–15, שלוש שנים בלבד לאחר שהצעת חוק דומה לא התקבלה.

ההאשמות שהועלו לאחרונה הובילו לא רק לפתיחת חקירות רשמיות, לכמה מקרי פיטורים ולסילוקם של אנשים מהחיים הציבוריים בכלל. הן עוררו גם חשיבה מחדש על מושג הגבריות בצרפת, ועל הדימוי המקובל של הגבר הצרפתי כמפתה שאין לעמוד בקסמו. במקביל הן עוררו גם תגובת נגד שמרנית כלפי רעיונות על מגדר, גזע ופוסט קולוניאליזם, שלדברי השמרנים הובאו מאוניברסיטאות בארה"ב.

"הדברים משתנים כל כך מהר שלפעמים הראש שלי מסתחרר", אמרה קרולין דה האס, פעילה פמיניסטית, שיסדה ב–2018 את NousToutes, ארגון נגד אלימות מינית. היא תיארה את עצמה כ"סופר אופטימית". האס אמרה שצרפת חווה תגובה מאוחרת לתנועת MeToo# לאחר תקופת "הבשלה", שבמהלכה צרפתים רבים החלו להבין את הממדים החברתיים שמאחורי האלימות המינית ומושג ההסכמה.

מפגינות בקריאה לשוויון מגדרי בפריז, בחודש שעברצילום: GONZALO FUENTES/רויטרס

האס מספרת שהשינוי התחדד עוד יותר לאחר עדויות שמסרו בשנה שעברה אדל האנל, השחקנית הבולטת הראשונה שדיברה בפומבי על ניצול, ושל ונסה ספרינגורה, שספר זיכרונותיה "ההסכמה" תיעד את ניצולה על ידי הסופר הפדופיל גבריאל מצנף. "תחילת 2021 היתה מין תגובה מאוחרת", אמרה האס. "ברור מאוד שבצרפת כעת, אנחנו לא מגיבים כמו שהגבנו לפני ארבע–חמש שנים לעדויות של אלימות מינית שהועלו נגד אנשים מפורסמים".

"העולם השתנה"

בחודש שעבר הושעה מעבודתו לתמיד פייר מנס, אחד מעיתונאי הספורט המפורסמים ביותר בטלוויזיה בצרפת. זה קרה לאחר שידור הסרט התיעודי "אני לא זונה, אני עיתונאית", שחשף את הסקסיזם בעיתונות הספורט.

עד לפני כמה שנים בודדות איש לא העז לבקר אותו על התנהגותו. כיום הוא לא מצליח למצוא אדם אחד שיסכים להגן על מעשיו, שכללו נשיקות כפויות על פיהן של נשים בטלוויזיה. ב-2016 הרים את חצאיתה של עיתונאית מול קהל באולפן. זו היתה מרי פורטולנו, המפיקה של הסרט.

"העולם השתנה, אי אפשר לעשות כלום יותר, אי אפשר להגיד כלום יותר", אמר מנס בריאיון טלוויזיוני לאחר שידור הסרט. הוא אמר שאינו זוכר את תקרית החצאית והוסיף שהוא לא היה לגמרי הוא עצמו באותו זמן בגלל מחלה.

מפגינות בקריאה לשוויון מגדרי בפריז, בחודש שעברצילום: Daniel Cole/אי־פי

רשימת המפורסמים ארוכה ועדיין מתארכת. ישנו פטריק פואבר דארבור, שדרן החדשות המפורסם ביותר בצרפת, שנחקר בגין טענות לאונס צעירה. הוא התגונן באומרו שהוא שייך לדור שבשבילו "פיתוי הוא דבר חשוב" וזה כולל "נשיקות בעורף". הוא הכחיש את ההאשמה באונס. וישנו השר לשעבר ז'ורז' טרון, שזוכה ב–2018 מאשמת אונס של עובדת, אך הורשע בפברואר בערעור והוטלו עליו חמש שנות מאסר. לדברי העיתון לה מונד הדבר משקף את העובדה ש"אין ספק כי השתנתה הבנת החברה בדבר מהי הסכמה".

וישנם ז'ראר דפרדייה, כוכב הקולנוע הגדול של צרפת, וז'ראל דרמנן, שר הפנים רב ההשפעה, שגם הוא נתון בחקירה בגין מעשי אונס. החקירה נפתחה מחדש אשתקד. השניים אמרו שהם חפים מפשע. האינטלקטואל הבולט אוליבייה דוהמל והשחקן המפורסם רישאר ברי נחקרים גם הם לאחר שבני משפחה האשימו אותם בגילוי עריות. ברי הכחיש את האשמות נגדו, דוהמל לא מסר כל תגובה.

האמן הבינלאומי המפורסם קלוד לווק נחקר כיום בגין חשד של אונס קטינים והואשם בפומבי בפעם הראשונה בינואר על ידי קורבן אחר. הוא הכחיש את האשמות נגדו. מפיק הסרטים דומיניק בוטונה, שהנשיא עמנואל מקרון מינה אשתקד לנשיא המרכז הלאומי לקולנוע, נחקר בפברואר בגין טענות לניסון אונס ותקיפה מינית של בן סנדקותו. הוא טוען לחפותו.

"זה לא אנחנו, זה האמריקאים"

"הגל החדש הזה בצרפת הוא תגובה מאוחרת לפרשת מצנף", אמר עורך הדין פרנסיס שפינר, שמייצג את מולר. הוא הוסיף שהסלידה מהסופר הפדופיל ומדוהמל גרמה לאנשים להבין שגברים חזקים בצרפת אינם חסינים.

מפגינות בקריאה לשוויון מגדרי בפריז, בחודש שעברצילום: GONZALO FUENTES/רויטרס

הפילוסופית הפמיניסטית המובילה קמי פרודוו–מטרי אמרה שמשמעותי שהגברים הנחקרים עתה היו מנהיגים במגוון תחומים. הגילויים בעניינם חיבלו במיתוס שהצרפתים הם מפתים גדולים ובעלי תרבות רומנטית מעודנת, שסברו, לדבריה, ש"אנחנו הגברים הצרפתים יודעים איך להבין סימנים לא ורבליים במערכת משחקי הפיתוי ואנחנו שולטים באמנות הפיתוי, בסחר העדין בין המינים".

"אלה גברים שמגלמים מבחינות מסוימות את הסדר הפטריארכלי הישן — גברים בעמדות כוח וגברים שהשתמשו בכוחם כדי לנצל מינית את גופם של אחרים, נשים או נערים", אמרה פרואדוו–מטרי והוסיפה: "אולי אנחנו חווים את החבטה האמיתית הראשונה במערכת הזאת".

התגובה הראשונה כלפי MeToo# בצרפת היתה דחיית התנועה והגדרתה כעיוות אמריקאי של הפמיניזם, בדיוק כמו שהשמרנים בצרפת מנסים היום לבטל את הרעיונות על גזע וגזענות כמושגים אמריקאיים לא רלוונטיים, אמר רפאל ליוז'ה, סוציולוג צרפתי שמלמד במכון למדעי המדינה באקס לה פרובאנס ולאחרונה שימש מרצה אורח באוניברסיטת קולומביה בניו יורק.

בדומה לדנב ולנשים אחרות ב–2017, שטענו ש-MeToo# הוא תוצר של "פוריטניות" ואיום על "חופש מיני", השמרנים טוענים בתגובה שהנשים האמריקאיות מדוכאות מינית ולמעשה הן פחות חופשיות מהצרפתיות, אמר ליוז'ה. "קו ההגנה שלנו בצרפת הסתכם בלומר: זה לא אנחנו, זה האמריקאים", והוסיפה: "כיום קו ההגנה הזה קרס".

לכתבה של נורימטסו אונישי בניו יורק טיימס

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ