ידו הארוכה של פוטין: כך בנה נשיא רוסיה את מותג המנהיגות החזק בעולם - אירופה - הארץ

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ידו הארוכה של פוטין: כך בנה נשיא רוסיה את מותג המנהיגות החזק בעולם

לכתבה

מהתערבות בבחירות ובמשאלי עם במדינות זרות, דרך חיסול יריבים על אדמה זרה, ועד בניית תשתיות במדינות עולם שלישי – פוטין נוקט באסטרטגיה שאפתנית להחזיר את רוסיה לגדולתה ולפרוש את מוטת השליטה שלה ■ המחיר שהוא ורוסיה משלמים כבד, אבל בדרך הוא מצליח להחליש את יריבי ארצו. כיצד בנה פוטין את המותג המצליח שלו, והאם דרכו הברוטלית מאיימת על אופק שלטונו?

43תגובות


"אין מערכת הגנה שתוכל לעמוד בפניהם", הכריז נשיא רוסיה ולדימיר פוטין במארס 2018. הוא דיבר על מערכת טילים גרעיניים שפיתחה רוסיה, עם טווח בלתי מוגבל וחסינות מוחלטת ליירוט, לדבריו. התקשורת ברוסיה טענה שמערכת הטילים החדשה יכולה למחות מעל האדמה אזור בגודל טקסס או צרפת. ברית נאט"ו העניקה לה את הכינוי "שטן 2".

"המאמצים לבלום את רוסיה נכשלו, תכירו בזה", שיגר פוטין אזהרה לוושינגטון באותה הזדמנות. "לא הקשבתם לנו כשהפרתם את הסכמי הפירוז הגרעיני. עכשיו אתם חייבים להקשיב לנו".

נשק יום הדין שתיאר פוטין מעורר חלחלה - אם הוא אמנם מספק את המפרט האימתני שהבטיח המנהיג הוותיק והבלתי מעורער של המעצמה ממזרח אירופה. אולם עוצמתה של רוסיה כיום לא נמדדת בכח אש ופרישה צבאית ברחבי תבל, כמו שהיא נבנית על דמותו של המנהיג שלה.

מאז עלה לשלטון בעשור הקודם, פוטין נוקט באסטרטגיה נועזת ושאפתנית. מטרתו העליונה, אומרים פרשנים (וגם פוטין עצמו, במילים אלו או אחרות), היא להחזיר את רוסיה לגדולתה - לפרוש מחדש את מוטת ההשפעה שלה במזרח ומרכז אירופה, ומעבר לכך. גם אם הטילים שלו לא באמת מגיעים לכל פינה ברחבי כדור הארץ, יש לו דרכים אחרות להגיע לשם, והן מעוררות חיל ורעדה.

מבחינה כלכלית, גיאופוליטית ואפילו צבאית, רוסיה איננה מעצמת-על כשם שהיתה בתקופה שהיתה קיימת כברית המועצות. "רוסיה עברה בתקופה שלאחר הפרסטרויקה משבר כלכלי וחברתי קשה וירידה דרמטית במעמדה בעולם. ממעצמת-על שדיברה עם ארה"ב ואירופה בגובה העיניים, פינתה בסופו של יום את הבמה העולמית למעצמת-העל היחידה שנשארה, ארה"ב. במקרה הטוב היא נשארה מעצמה אזורית - וגם זה בספק", אומר ל"הארץ" ד"ר זאב חנין מהמחלקה למדעי המדינה באוניברסיטת בר אילן. 

ג'ורג' בוש ופוטין
REUTERS/Kevin Lamarque

למרות זאת, ידם של שליחיו של פוטין מגיעה רחוק יותר מתמיד: רוסיה משקיעה בבניית תשתיות באפריקה, שולחת מתנקשים לבריטניה לפעול נגד אויבי המשטר, זורעת דיסאינפורמציה ברשתות חברתיות בארה"ב ובבלקן, מתערבת במשאלי עם בבריטניה ובאיטליה ובתוכניות חיסונים בארה"ב ומחסלת אויבים פוליטיים במדינות שכנות.

פוטין בונה את האסטרטגיה שלו על כמה נדבכים. אחד הבולטים הוא תדמיתו. בעזרת מומחים של הקרמלין הוא יצר מותג מקומי וגלובלי שמשמש אותו כנשק רב עוצמה והשפעה. יתר על כן, המותג של פוטין הפך למודל לחיקוי שמנהיגים רבים אחרים בעולם הולכים בעקבותיו. הפוטיניזם משתקף בטורקיה, הונגריה, סעודיה ומדינות אחרות שהמשטר בהן מלכתחילה אינו דמוקרטי או ששורשי הדמוקרטיה בהן חלשים, אבל גם מעבר להן הוא מעורר הדים.

"הוא הצ'ה גווארה של הימין. הוא מותג. הוא סופרסטאר", אומרת ד"ר ורה מיכלין-שפיר, חוקרת תחום רוסיה במכון למחקרי ביטחון לאומי. "הוא מטפח את זה. וזה מקרין גם החוצה. זה סיפור הצלחה".

נדבך נוסף הוא בריתות שכורת פוטין - עם משטרים קיצוניים כמו צפון קוריאה ו-ונצואלה, או עם מפלגות לאומניות כמו החזית הלאומית בצרפת ופידש ההונגרית, שנמצאת כיום בשלטון. נדבך הכלכלה חשוב לא פחות - למרות שהכנסות הנפט מידלדלות ועוצמתה הכלכלית של רוסיה נחלשה עם הסנקציות, יש לפוטין שליטה גדולה כל כך במקורות ההכנסה של רוסיה, שהוא יכול לתעדף פרויקטים במדינות זרות גם כשאזרחיו סובלים ממחסור.

כך, השפעתה של רוסיה בעולם מתבטאת ברבדים, צורות ואופנים שונים. מהפעלת כוח רך (soft power), עם סיוע כלכלי ולוגיסטי לבעלות ברית, דרך השפעה באזורים אפורים כמו רשתות חברתיות, ועד התנקשויות, לפי החשד. הפירות שרוסיה קוטפת כתוצאה מפעילותה זו בעולם אינם מצדיקים בהכרח את המחיר - החשדנות וההאשמות, פעולות נגד וסנקציות כלכליות - אולם מעשים אלה מעלים ללא ספק את הפרופיל של מנהיגה ואת השפעתו בעולם.

פוטין טיימליין

1. עלייתו של פוטין ושלטונו ברוסיה

ולדימיר פוטין נולד בלנינגרד ב-1952, בן יחיד למשפחת פועלים שהתגוררה בדירת שיכון עם עוד שתי משפחות, מצב שהיה נפוץ ברוסיה הסובייטית. הוא למד באוניברסיטת לנינגרד והתגייס לק.ג.ב שם שירת 17 שנים. ב-1983 נישא ללודמילה שרבנבה, והתגורר עמה במזרח גרמניה בזמן שירותו בשירות הביטחון. לזוג נולדו שתי בנות, שגילן כיום 22 ו-23.

ולדימיר פוטין
kremlin.ru
ולדימיר פוטין בילדותו עם אמו
kremlin.ru

ב-2013 התגרש פוטין מאשתו. לאחר גירושיו קושר שמו למתעמלת האמנותית האולימפית אלינה קבווה שהיתה לאחר פרישתה מהספורט גם חברת פרלמנט מטעם מפלגתו של פוטין, רוסיה המאוחדת, ב-2015. 

ב-1991 התפטר פוטין מהק.ג.ב וחזר ללנינגרד, שם החל לעבוד עבור ראש העיר הנבחר הראשון שם לאחר נפילת חומת הברזל, אנטולי סובצ'ק, שהיה גם מרצה למשפטים של פוטין בלימודיו. 

ב-1996 עבר פוטין עם משפחתו למוסקבה, וחזר לשורות הק.ג.ב, ששינה את שמו ל-FSB – שירות הביטחון הפדרלי הרוסי. תוך שנתיים נהפך פוטין לראש הארגון. נשיא רוסיה דאז, בוריס ילצין, מינה אותו בהכריזו כי התפקיד ראוי רק לנאמן שבעוזרים. תוך פחות משנתיים נוספות מינה ילצין את פוטין לתפקיד ראש ממשלה - החמישי במספר בפחות משנתיים. עם פרישתו הפתאומית של ילצין בדצמבר 1999, הוכרז פוטין לנשיא המדינה בפועל. 

במארס 2000 נבחר פוטין בבחירות כלליות לתפקיד הנשיא. הוא העניק מיד חנינה לילצין וחסינות מפני חקירות פליליות או מינהליות, והגנה מפני החרמת רכושו. על סדר היום שלו היו מונחים שני כאבי ראש גדולים: המלחמה בצ'צ'ניה, וטיפול באוליגרכים - מעמד של אילי הון מיליארדרים שזכו בעושרם בזכות הפרטת המונופולים הממשלתיים בעידן שלאחר פירוק ברית המועצות. האוליגרכים היו אנשים בעלי עוצמה אדירה והשפעה פוליטית, וכדי לסכל מאבק עתידי עמם, הבטיח להם פוטין כי לא ייגע ברכושם בתנאי שלא יעסקו בפוליטיקה. 

פוטין עם אלמנתו של ילצין. נשיא רוסיה מינה את פוטין לראש ממשלה
Alexei Nikolsky/אי־פי

אחד הארועים הבולטים ביותר בשנותיו הראשונות בשלטון היתה ההשתלטות של מורדים צ'צ'ניים על תיאטרון במוסקבה ב-2002. פוטין סירב לנהל משא ומתן עם החוטפים, ולאחר שלושה ימים שלח כוחות ביטחון שהשתלטו על החוטפים בברוטליות. 129 מ-912 בני הערובה נהרגו, אך תדמיתו הקשוחה של פוטין נצרבה בתודעה העולמית. שיעור התמיכה בו ברוסיה נשאר 83%.

פוטין לא ידע זאת אז, אולם הוא עמד בפתחו של עשור שהבטיח לרוסיה שגשוג כלכלי חריג. בשנת 2000 נסחר מחיר הנפט הגולמי - הייצוא מספר אחת של רוסיה - בפחות מ-30 דולר לחבית, ובשנתיים שלאחר מכן הוא ירד לפחות מ-25 דולר לחבית. אולם עד 2008 הרקיע מחירו לממוצע שנתי של כמעט 100 דולר לחבית ולשיא של 140 לחבית במהלך אותה שנה.

ואולי פוטין העריך שהנפט עתיד לנסוק. במהלך כהונתו השנייה הוא הביא למאסרו של איל הנפט מיכאיל חודורקובסקי ופתח בהלאמה, הלכה למעשה, של חברות הנפט והגז הגדולות של רוסיה, וכך תפס שליטה בברז הנפט — והכסף — של רוסיה.

מיכאיל חודורקובסקי ופוטין בקרמלין, 2002. פוטין השתלט על נכסי האנרגיה, חודורקובסקי הגיע לכלא
Kremlin.ru

ב-2004 נבחר פוטין לכהונה שנייה כנשיא, וכבכהונה הראשונה, התמקד בענייני פנים, עם דגש על תפיסת שליטה בתקשורת המקומית. ב-2006 נרצחה העיתונאית מבקרת השלטון אנה פוליטקובסקיה בביתה, ביום הולדתו של פוטין. באותה שנה הורעל בלונדון אלכסנדר ליטוויננקו, לשעבר סוכן של FSB שברח מרוסיה וביקש מקלט מדיני בבריטניה, בחומר הרדיואקטיבי פולוניום-210, ומת.

במהלך שמונה שנות כהונתו הראשונות כנשיא גדלה כלכלת רוסיה ב-70% בזכות ההכנסות מנפט. ההשקעות אליה, גם הן בעיקר למגזר הנפט, זרמו ותפחו ב-125%. התמיכה בו גאתה עם התעשרותם של רוסים רבים, וחוזקה באמצעות סבסוד כבד לדלק ומוצרים חיוניים.

"השיפור ברווחה של אזרחי רוסיה בעשור הראשון היה חסר תקדים, אף פעם בהיסטוריה של המדינה לא אכלו כפי שאכלו, לא הרוויחו כפי שהרוויחו, ולא יצאו לטייל בחו"ל כפי שעשו אז. זה היה הפלא הכלכלי הרוסי", אומר חנין. "גם כשהפופולריות שלו יורדת (בשנה האחרונה), רוסים רבים חייבים לו חסד נעורים. השנים הראשונות שלו בשלטון היה התקופה הטובה ביותר ברוסיה אי פעם. זה גם הנפט, וזו גם יכולת בירוקרטית", אומרת מיכלין-שפיר.

פוטין שכנע את הפרטנרים הגדולים שלו באירופה - גרמניה, צרפת ואוסטריה – לקנות את הרעיון של רוסיה כמעצמת-על של אנרגיה, אומר חנין. "פוטין אכן הצליח לספק את הצרכים הבסיסיים של רוסיה – ובערים הגדולות כמו מוסקבה וסנט פטרבורג, היתה חגיגה חסרת תקדים", אומר חנין. "הוא החזיר את ביטחון הפנים. אפשר לבקר אותו מבוקר עד ערב על מה שעשה בקווקז ובצ'צ'ניה, אבל הוא הרגיע את השטח, גם אם זה יכול לחזור ולהתפוצץ מחדש בכל רגע", הוא מסביר.

תומכי המפלגה הקומוניסטית מפגינים נגד העלאת גיל הפרישה ברוסיה, ספטמבר 2018
Alexander Zemlianichenko/אי־�

ב-2007 הגיע אחד הרגעים המגדירים של שלטונו של פוטין. הוא נשא את נאום מינכן, בו מתח ביקורת על המונופול של ארה"ב ביחסי החוץ בעולם, "שימוש מופרז בלתי מוגבל כמעט לחלוטין של כח ביחסים בינלאומיים", תיאר פוטין את ארה"ב, ופרש חזון שבו "יושב לרוסיה כבודה, והיא תזכה למונופול באזור הפוסט סובייטי, ללא הצטרפות של גיאורגיה ואוקראינה לנאט"ו, בלי כוחות זרים בפולין וליטא", מסביר חנין. "פוטין ראה בהצבת הכוחות במזרח אירופה הפרה של כל ההבנות וההסכמים שהיו עם המנהיגים שלפניו". הנאום נתפס במערב כתוקפני, ועורר מתיחות באירופה ובארה"ב.

ב-2008 כבר לא היה יכול פוטין לרוץ לנשיאות בשל מגבלת כהונה. במקומו רץ מקורבו דמיטרי מדבדב, שמינה את פוטין לראש ממשלה. בפועל, שימש מדבדב כבובה של פוטין. רוסיה נפגעה קשות מהמשבר העולמי, שכן מחיר הנפט צנח. באותה שנה פרצה מלחמת רוסיה-גיאורגיה, בה חבלי ארץ מורדים שביקשו עצמאות מגיאורגיה פתחו במלחמה, וכוחות רוסיים סייעו להם. לאחר חתימת הפסקת אש, רוסיה הכירה באבחזיה ובדרום אוסטיה. בפועל כבשה רוסיה שטחים והציבה כוחות גדולים, תוך שהיא מגרשת מאות אלפים. האו"ם ומדינות בעולם גינו אותה, אולם בסך הכל עברה התוקפנות הרוסית ללא תגובה.

מלחמת גיאורגיה, 2008. העולם שתק
רויטרס

בתקופה שבה תפס את תפקיד ראש הממשלה פעל פוטין לחקיקה שתאפשר לו לרוץ לנשיאות שוב. ב-2012 הוא זכה בתפקיד בפעם השלישית, לאחר שקיבל 64% מקולות המצביעים.

בכהונתו השלישית הפנה פוטין את תשומת לבו החוצה. רוסיה אירחה את אולימפיאדת החורף בסוצ'י, אירוע שחרג מהתקציב בעשרות מיליארדי דולרים והיה מוכה שחיתות, אולם העניק לפוטין במה עולמית ויוקרה. ימים ספורים לאחר סיום המשחקים פלשו כוחות רוסיה לחצי האי קרים, שהיה נתון תחת ריבונות אוקראינה, וכבשו אותו. קרים סופחה לרוסיה במארס 2014.

ארה"ב, האיחוד האירופי ורבות ממדינות המערב הטילו סנקציות כלכליות כבדות על רוסיה בעקבות הפלישה לאוקראינה. הסנקציות פגעו קשות בכלכלתה, גרמו לה לשקוע במיתון, דלדלו את יתרות המט"ח והחלישו את הרובל הרוסי. "הירידה ברמת החיים בערים הגדולות היתה דרמטית", אומר חנין, "אבל לא בפרובינציה. את התוצאה רואים בבחירות האזוריות האחרונות - העם הצביע הצבעת מחאה".

זה לא הפריע לפוטין להמשיך בהתערבויות צבאיות בעולם - ולהמשיך לשלוט ברוסיה ביד ברזל. ב-2015 נענה פוטין לבקשת העזרה של ממשלת סוריה בראשות בשאר אל-אסד, בהצבת כוחות במדינה, בעיתוי קריטי עבור נשיא סוריה, שנדחק לפינה על ידי המורדים. ההתערבות הטתה את הכף במלחמת האזרחים: רוסיה הפכה לבעלת הבית בפועל בסוריה. בביקורו של פוטין בסוריה לאחרונה הוא התקבל כשליט ולא כאורח. ההתערבות שינתה את המאזן עבור ישראל, המחויבת כעת לתיאום עם הרוסים, וידיה כבולות ביחס לחופש הפעולה ממנו נהנתה בעבר.

ב-2016 הואשמה רוסיה בהתערבות בבחירות לנשיאות בארה"ב. ב-2018 זכה פוטין שוב בבחירות לנשיאות, עם 76% מהקולות. הוא נפגש עם נשיא ארה"ב דונלד טראמפ ביולי, לאחר שרוסיה אירחה בהצלחה את משחקי הגביע העולמי בכדורגל. באוקטובר קיבל פוטין הזמנה מטראמפ לבוא לוושינגטון.

ולדימיר פוטין
REUTERS

2. בנייתו של מותג פוטין

מנהיגיה של רוסיה הסובייטית מעוררים בזיכרון דימויים אפרוריים: בולשביקים, פוליטרוקים, פקידי קרמלין אפורים בחליפות מיושנות - זוהרה של רוסיה הצארית נשכח במשך עשרות שנות שלטון קומוניסטי במאה ה-20, למעט אולי שפמו האדיר של יוזף סטלין.

בספטמבר 2018 עלתה בערוץ הטלוויזיה הממלכתי רוסיה 1 הסדרה "מוסקבה. קרמלין. פוטין" המציגה רגעי שיא ממסעותיו האחרונים של הנשיא ברחבי רוסיה, לצד דיונים באולפן המהללים את עוצמתו וחמלתו. הפרק הראשון עקב אחרי מסעו של פוטין בדרום סיביר. הוא טיפס בעקבות עזי הרים, קטף גרגרי יער וחתר בסירה. פאנל באולפן בתוכנית דן בכושרו הגופני, שיבח את המגע האנושי שלו, אהבתו לילדים ולבני אדם, ועוז רוחו מול חיות פרא כמו דובים. דמותו של נשיא רוסיה מעולם לא היתה רחוקה יותר מאפרוריות. 

שרשרת של אירועים שעברו על פוטין בהיותו צעיר, מספרות ביוגרפיות שלו, עיצבו את השקפת העולם שלו הנוגעת להנהגתה של רוסיה, ולחשיבותה של הנאמנות עבורו. אחד האירועים הללו היה מחאה ציבורית מול בניין הק.ג.ב שמולה עמדו השלטונות חדלי אונים. "מוסקבה לא יכולה לעזור לנו", אמרו מפקדיו של הסוכן הצעיר אז, בתקופת דמדומי השלטון הסובייטי.

AFP

לאחר נפילת חומת הברזל איבדה רוסיה לא רק נתח גדול מאוכלוסייתה ושטחה, אלא את השפעתה ואת זהותה. כאדם שבילה עשורים בשירות הבטחון החשאי של רוסיה, תחילה בק.ג.ב ולאחר מכן כראש הארגון שהחליף אותו, FSB, המפתח שבו ביקש פוטין לפתוח מחדש את הדלת לתהילתה של רוסיה היה להיות חזק. להיות חזק מבחינה פיזית, מנטלית, ויזואלית. פוטין מתאמן בג'ודו, רוכב על סוסים, צולל בים, מטיס מטוסי קרב ונוהג במשאיות ענק - כל אלה תמונות שמלוות את כהונתו כמעט שני עשורים. שישה ימים לפני הבחירות ב-2000 הטיס פוטין מטוס קרב לצ'צ'ניה כטייס משנה. הטיסה ההירואית תועדה ופורסמה היטב.

ולדימיר פוטין
AP

עשור לפני שדיסני הבינה את כוחם של גיבורי על וקנתה את חברת מארוול, פוטין כבר גילם את המקבילה הרוסית של קפטן אמריקה בשילוב האלק ותור אל הרעם של הבמה הפוליטית העולמית. למרות נטיותיו הלאומניות, פוטין הבין את המשחק הגלובלי. במהלך עיצוב דמותו הוא לא נשא מול העולם נאומים על שלום ואחווה, הוא הציג בפניו תמונה של גבר חזק.

ב-2007 פרסם הקרמלין לראשונה תמונה של פוטין חשוף חזה, לבוש מכנסי צבא ועונד צלב על צווארו. לפרט האחרון משמעות גדולה בהרבה מזו האסתטית - פוטין שידר לעמו ולעולם מסר אודות הזהות הדתית של רוסיה - זהות נוצרית שמרנית, טרום-קומוניסטית, המתנערת מהאתיאיזם הקומוניסטי המבקש להיות אוניברסלי.

הדימוי הקשוח והארצי של פוטין מתיימר להיות גם כזה של פשוט-עם, איש שנולד בשיכון ואינו מתרברב במכוניות יוקרה ורכוש רב. כשחנך את הגשר בין רוסיה לאוקראינה, נטל פוטין לידיו הגה של משאית תובלה ענקית והוביל את השיירה שחצתה את הגשר – נשיא שהוא נהג משאית במעיל רוח פשוט. בהצהרת הון שהגיש ב-2007 נאמר שרכושו מסתכם בכ-150 אלף דולר, כולל דירה בסנט פטרבורג. ב-2012 הצהיר על הכנסה שנתית של 113 אלף דולר.  ואולם, דיווחים רבים שנפוצו במהלך השנים טוענים כי פוטין מחזיק ברכוש שהופך אותו לאדם העשיר בעולם, בזכות שליטתו וקשריו לחברות הנפט, הבנקים והנדל"ן של רוסיה.

הדמות שבנה פוטין נועדה להיות לא רק אינדיבידואל חזק, אלא כזה שמזוהה עם דמותה של רוסיה. העוצמה של פוטין, השרירים והגבריות - נועדו לשרת את מנהיגותו ברוסיה, ואת מנהיגותה של רוסיה בעולם. פוטין נראה מצוין לגילו, אמרו אפילו המתנגדים. "הדמות של פוטין היא תוצאה של שני מהלכים", אמר חנין. "אחד הוא בניית האישיות – הפרסונה שלו. השנייה היא תגובה לרצון בשטח. בשנות ה-90 ביקש העם הרוסי אוכל, ביטחון וגאווה לאומית - וזה מה שפוטין סיפק".

העם הרוסי התחבר לדמות, לדימוי, ולמסר. אותה התרעמות של פוטין על חולשת השלטונות שיקפה תחושה ציבורית. השגשוג הכלכלי שבשנות כהונתו הראשונה תרם לאהדה משמעותית – אולם גם בתקופת הנסיגה של השנים האחרונות יש לתמיכה בו רוב שקשה למצוא במדינות מערביות. האם לרוסים העדפה אינהרנטית למנהיג אוטוריטרי על פני הדמוקרטיה, שבתקופה הקצרה שהונהגה ברוסיה סבלה ממחלות רבות?

אחת התשובות נמצאת ביכולת של פוטין לזהות את מקורות ההתנגדות לו, ולנטרל אותם. מחאה שפורצת נגדו מתמוססת, בשל פעילות מאחורי הקלעים, ולעתים בעקבות מהלכים ישירים וברוטליים, כמו הופעתם של מתנגדים בדמות גוויות.

לגיבורי העל של מארוול שפוטין אולי שאב מהם השראה היה סגנון מערבי מאוד, ואולם פוטין כיוון גם לקהל אחר - הוא שימש כגיבור חלופי לנראטיב האמריקאי במדינות שבהן היה סנטימנט אנטי-מערבי. מותג פוטין הטביע את חותמו ברחבי העולם: דרום מזרח אסיה, המזרח התיכון, מרכז אירופה וארה"ב. בעידן שבו שלטה "עוצמה רכה" - המונח שטבע הוגה הדעות ג'וזף ניי בתורת היחסים הבינלאומיים, לפיו מעצמות יכולות להפעיל את כוחן על מדינות אחרות באמצעות שכנוע ומשיכה, במקום כפייה ואיומים - פוטין המציא מחדש את האוטוקרט המודרני. בניגוד לשליטים כל יכולים רבים ששלטונם התערער וקרס, כמו חוסני מובארק במצרים וזין אל-עבאדין בן עלי בתוניסיה, פוטין יכול למחאות עד כה.

פוטין קורץ לא רק לחובבי תרבות הפופ שבעזרתה הוא מקדם את דמותו, אלא גם למבקרי התרבות המערבית ולגורמים אנטי-ממסדיים.

תמונתו של פוטין על חולצת טי

בגרמניה, לדוגמה, מוכר אקטיביסט ימני חולצות עם הדפסים משעשעים שמאדירים את דמותו של פוטין. האקטיביסט, סוון לייביש, הבהיר ל"וושינגטון פוסט" כי לא מדובר באירוניה, כי אם "בתקווה לשינוי, כמיהה למושיע או משחרר".

בבגדאד נמכרים בשוק ספרים על פוטין, ומחוקק שיעי מיליטנטי שיבח את פוטין על התערבותו בסוריה וכינה אותו "אבו עלי". באינדונזיה צייץ חבר אופוזיציה שמרן: "אנחנו צריכים מנהיג כמו ולדימיר פוטין: אמיץ, בעל חזון, אינטליגנטי, אוטוריטרי".

View this post on Instagram

#תיירותחוץ #mydailyputin

A post shared by Permi Vac 🐬 (@permanenttvacation) on

מטריושקות עם דמותו של פוטין

לפי סקר עולמי שערך מכון גאלופ, ב-22 מתוך 36 מדינות עלתה קרנו של פוטין ב-2017 לעומת 2014. בסקר של מכון פיו, פוטין היה אהוד יותר מטראמפ ב-22 מתוך 36 ארצות. בווייטנאם האמון בו עלה מ-69% ל-79% בתקופה האמורה, בפיליפינים הוא זינק מ-38% ל-54%, וביוון, מוכת הצנע והשפל הכלכלי בהוראת מנהיגי האיחוד האירופי, התמיכה בו עלתה מ-41% ל-50%. בארה"ב, איטליה, גרמניה והודו גם זכה פוטין לעלייה בפופולריות. בריטניה ודרום קוריאה בולטות בירידה בתקופה האמורה. 

"ברוסיה, הרייטינג של פוטין עדיין מאוד גבוה – אבל הוא נמוך בכמעט שליש מלפני כמה שנים. העם חשב אז שהוא סיפק לו את הסחורה. ועכשיו רבים חושבים שהוא לא מספק את הסחורה". שיעור התמיכה, אכן, היה 67% ביולי לעומת 80% ב-2014 לאחר סיפוח קרים. "המותג זקוק לשיפור", מסכם חנין.

אמון בפוטין

3. ידה הארוכה של רוסיה בעולם

בתמונה איקונית אחת משנת 1988 שצולמה במוסקבה על ידי פיט סוזה, הצלם הרשמי של כמה מנשיאי ארה"ב, מופיע נשיא ארה"ב רונלד רייגן כשידו מושטת ללחיצה לילד מקומי. רייגן סייר בכיכר האדומה עם מנהיג רוסיה מיכאיל גורבצ'וב, זמן קצר לפני נפילת חומת ברלין. בצד שמאל של התמונה עומד אדם בהיר שיער וחסון שעל צווארו תלויה מצלמה. הוא נראה כמו תייר מקומי, אבל זוהה על ידי סוזה כפוטין, שהיה אז סוכן בק.ג.ב. סוזה טען כי התיירים הרוסים בכיכר היו כולם סוכני ק.ג.ב ובני משפחותיהם.

ב-2009 כשסוזה, שהיה גם הצלם הרשמי של הנשיא ברק אובמה, חשף את זהותו של האיש בצילום שלו, הגיב הקרמלין בזעם. ממשלת רוסיה הכחישה כי האיש בתמונה הוא פוטין וטענה כי ממשל אובמה מנסה להכפיש את רוסיה, ברמזו כי סוכני הק.ג.ב ניסו לחבל בביקורו של רייגן.

רייגן במוסקווה
פיט סוזה, הבית הלבן

אין זה מקרה יחיד שבו חשדות לפעילות של גורמים רוסיים נגד המערב מעוררת את הרוסים לטעון כי המניע הוא רוסיפוביה – שנאה או פחד מפני הרוסים והשפעתם.

נוכחותו של סוכן חשאי באזור בזמן ביקורו של נשיא מעצמה זרה שמולה ניהלה ברית המועצות מלחמה קרה במשך עשרות שנים לא נשמעת מופרכת או קונספירטיבית במיוחד. המשטר הרוסי תחת פוטין הואשם בחלוף השנים בדברים חמורים בהרבה – התנקשויות אכזריות במדינות זרות, חיסול יריבים פוליטיים מקומיים ואנשי תקשורת שמתחו ביקורת על הנשיא, פריצות ממוחשבות ופיזיות, התערבות פוליטית, מימון גורמים עוינים, וסתם צבירת השפעה וכוח במדינות עניות באמצעות פיזור כסף. ההאשמות החמורות ביותר מעולם לא הוכחו. 

מפת ההשפעה של פוטין

"צריך להבדיל בין פעילויות חוקיות ללא חוקיות", אומרת מיכלין-שפיר. "יש דברים שרוסיה עושה והם לגיטימיים וגלויים לחלוטין, כמו שעושה כל מדינה אחרת. "זה שימוש בכוח רך, קידום קשרי תרבות ומסחר. גם שת"פ ביטחוני ורכש אמל"ח נכלל בזה".

סיפור פעילותה של רוסיה באפריקה הוא אחד הדוגמאות הטובות לפערים בתפיסה של ההשפעה הרוסית. רוסיה חתמה על הסכמי שיתוף פעולה צבאי ועסקות נשק ברחבי היבשת ב-2018, כולל הקמת בסיס לוגיסטיקה רוסי באריתריאה שיעניק לרוסיה גישה לים האדום, על פי הסכם שנחתם בספטמבר.

העיתון הבריטי "גרדיאן" דיווח על ההסכם במילים הבאות: "הקצב שבה רוסיה מתנהלת מעורר חששות בנוגע לזכויות אדם ולהשלכות הביטחוניות הכרוכות במכירת נשק למשטרים חלשים או משטרים המעורבים בעימותים, במיוחד על רקע תוכניותיה של ארה"ב להסיג את כוחותיה הצבאיים ולסגור נציגויות".

ל"גרדיאן" ומבקרים אחרים של רוסיה היו סיבות טובות לחששות: חודש קודם לכן נרצחו שלושה עיתונאים רוסים ברפובליקה המרכז אפריקאית, בזמן שעסקו בתחקיר על פעילות של חברה רוסית שמספקת שירותים לצבאות. העיתונאים, אורחאן ג'מאל, אלכסנדר רסטורגב וקיריל רדצ'נקו, עבדו בכלי תקשורת רוסי עצמאי, ששלח אותם לחקור את פעילותה של חברת וגנר שהבעלים שלה, קצין מודיעין לשעבר, מקורב לפוטין.

ברפובליקה המרכז אפריקאית ביקרו בשנה האחרונה בכירים רבים מהממשל ברוסיה. הם נשאו עמם הצעות לחוזים של נשק ושירותים צבאיים בתמורה לקשרים דיפלומטיים וחוזים לכריית מחצבים עבור חברות רוסיות. 175 קבלנים פרטיים וסגל צבאי הגיעו בתקופה קצרה.

הסיפור מסתבך שכן גורמים רוסיים כנראה תיווכו בין ממשלת הרפובליקה המרכז אפריקאית לבין מורדים, ולפי החשד ניצלו את מעמדם להשיג לרוסיה גישה לרכישת יהלומים, לזהב ולאורניום באזורים הנשלטים על ידי המורדים. שר החוץ הרוסי, סרגיי לברוב, ביקר השנה באנגולה, בנמיביה, במוזמביק, באתיופיה ובזימבבואה, וחתם על הסכמים כלכליים, הסכמי כרייה ושיתופי פעולה צבאיים וטכניים. הרוסים, אמרו פרשנים, פונים לממשלות שאינן ביחסים טובים עם המערב דוגמת סודאן, זימבבואה והרפובליקה המרכז אפריקאית.

הפעילות הרוסית באפריקה, וספציפית בקרן אפריקה – האזור שגובל בים האדום – אינה שונה בהרבה מזו של סין באזור. ואולם כשמדברים, לשם השוואה, על ההשפעה הסינית בעולם, הנטייה היא להתייחס לפעילותה כאל קולוניאליזם כלכלי, ופחות כאל אקט אגרסיבי, כפי שהפעילות הרוסית נתפסת.

סרגיי לברוב עם השרה הדרום אפריקאית לינדיווה סיסולו, החודש בקרמלין
Pavel Golovkin/אי־פי

"בפעילויות הלגיטימיות של רוסיה יש בעשור האחרון ויותר עליית מדרגה מבחינת האינטנסיביות. מי שרואים ברוסים יריבים או אויבים חשים מאוימים מזה", אומרת מיכלין-שפיר. "הרוסים רואים בזה רוסיפוביה: הם שואלים למה לאחרים מותר ולהם לא".

מיכלין-שפיר מביאה דוגמה נוספת לכוח רך שמפעילים הרוסים: "כלי תקשורת כמו RT (רוסיה היום – ערוץ טלוויזיה ואתר חדשות ממשלתי), שפועל בחמש שפות זרות. במערב טוענים שזו תעמולה וכלי להתססה במערב. הרוסים אומרים שזה כמו פראנס 24, ערוץ החדשות הצרפתי במימון ממלכתי, ואז נטל ההוכחה עובר למערב, שצריך להוכיח ש-RT זה פרופגנדה. במשחק הזה לא רק הרוסים משחקים".

המעורבות הפוליטית של הקרמלין במדינות זרות היא אחד הכלים הבולטים של פוטין. קשרי הקרמלין למפלגות לאומניות כמו יוביק בהונגריה והחזית הלאומית בצרפת אינם נסתרים. הבנק הצ'כי-רוסי הראשון, שלפי הערכות קשור לקרמלין, העניק למפלגתה של מארין לה פן הלוואה של 9 מיליון יורו ב-2014.               

"גם בתמיכה במפלגות על פניו אין משהו לא חוקי", אומרת מיכלין-שפיר. "מותר לתמוך במי שמנקודת השקפתך צודק. פוטין ואנשיו מתארים את עצמם כשמרנים, הדוגלים בסדר עולמי שנשען על ריבונות ולא על גלובליזם". גם במקרה זה נטל ההוכחה שמשהו לא תקין קורה הוא על המערב, היא אומרת.

פוטין ואורבן, השנה
Alexander Zemlianichenko/אי־�

בין תמיכה גלויה במפלגות ובין פעילות מאחורי הקלעים באמצעות סוכני צד שלישי ובחשאי נפער פער גדול. החשדות למעורבות של שליחי הקרמלין בהשפעה זרה מתעוררים לעתים במקומות ובאירועים בלתי צפויים – החל ממשאל העם על יציאת בריטניה מהאיחוד האירופי, דרך ויכוחים על חיסונים בארה"ב, הפצת חדשות כוזבות במדינות במזרח אירופה שעל אדמתן מוצבים כוחות נאט"ו – במטרה לפגוע באהדה לברית הצבאית המערבית. "הנקודה של נאט"ו היא מאוד חשובה. זה ארגון מאוד משמעותי שהשפעתו מתרחבת מזרחה - זו הזירה הכי חשובה של רוסיה", אומרת מיכלין-שפיר.

במקום אחד קטן וחסר חשיבות לכאורה באירופה, ספגה המעורבות הרוסית פעולת סיכול מוצלחת מצד המערב. כשמקדוניה הודיעה כי תסכים לשנות את שמה כדי לסיים סכסוך בן 30 שנה עם יוון, נדלקו נורות אדומות בקרמלין. ההסכם עלול היה להביא לצירופה של מקדוניה לנאט"ו. לדברי אנשי מודיעין אמריקאים, רוסיה הפעילה בעקבות זאת סוכן מקומי – מיליארדר יווני-רוסי בשם איוון סאבידיס, לשעבר חבר בפרלמנט הרוסי – שמימן הפגנות ומחאה נגד ההסכם וההצטרפות לנאט"ו. ארה"ב העבירה את תמלילי שיחותיו לממשלת יוון, שבתגובה גירשה דיפלומטים רוסים.

המקרה הידוע ביותר, שלגביו גם קיימות ראיות משפטיות, הוא המעורבות הרוסית בבחירות לנשיאות בארה"ב ב-2016. כתבי האישום שהגיש החוקר המיוחד רוברט מולר אמנם אינם מוכיחים שהפעילות הרוסית – פריצה למחשבי המפלגה הדמוקרטית, הפצת מידע כוזב - סייעה לצד זה או אחר במפה הפוליטית. אבל היא עשתה משהו אפקטיבי אחר. "רוסיה ליבתה את הקיטוב – במטרה להחליש את המדינות היריבות בעיניה - זה מה שטוענים כתבי האישום", אומרת מיכלין-שפיר. "רוסיה נהנית מהחלשת היריבה שלה בלי לצאת לפעולה צבאית. אתה מחליש את היריב, וכך אתה מדגים את העוצמה שלך בעידן האינטרנט והמידע", מסבירה מיכלין-שפיר את המניע הרוסי. "זו החזית החדשה של המאבק. "זה גם כלי יחסית זול, לא מלחמתי, קשה לשים עליו את האצבע".

טביעת כפתו של הדוב הרוסי מאיימת ביותר במקרים כמו הרעלתו של המרגל לשעבר סרגיי סקריפל ובתו יוליה בבריטניה. כתבי אישום הוגשו בבריטניה נגד שני אזרחים רוסים שחשודים בהרעלה, וזוהו על ידי בריטניה כסוכני מודיעין רוסי. 

מארס 2018. כוחות הבטחון בבריטניה סוקרים את האזור בו הורעל המרגל הרוסי לשעבר סקריפל.
Peter Nicholls/רויטרס

"בצד הלא חוקי של המפה, השחור או האפור, הרוסים שומרים באופן די בולט על ניסיון להרחיק את זה מהם. הם אומרים שאלו תיאוריות קונספירציה, ומובילים קו מתוקשר מאוד שמנסה לשמוט את הקרקע מתחת לסיפור – כמו להגיד שהסוכנים הם רק תיירים, ולהעלות אותם לשידור בטלוויזיה", אומרת מיכלין-שפיר.

"הבריטים ראו את הרעלת סקריפל כאירוע חמור במיוחד כי הוא פגע בביטחון הציבור, ולכן פעלו באינטסנסיביות לחקור ולחשוף את האמת. אבל גם שם, בסיקור התקשורתי הרוסי, לפי הגרסה שלהם - זו קנוניה מערבית", היא מסבירה.

4. פוטין: דו"ח רווח והפסד

כפי שנאמר, רוסיה כבר איננה מעצמת-על. העוצמה שמשדר פוטין מסתירה מאחוריה מדינה כושלת למדי, ציוויליזציה שלא הצליחה לייצר בעשורים האחרונים התקדמות טכנולוגית, המצאות חדשניות, או רמת חיים גבוהה. המוחות הרוסיים המבריקים ביותר נמצאים הרחק מאמא רוסיה. אם רוסיה תמשיך לבסס את כוחה הכלכלי על הנפט, עלול להגיע יום שבו מחיר הנפט ייפול ויפוצץ לא רק את המבנה עליו בנוי שלטונו של פוטין, אלא יחזיר את רוסיה משמעותית שנים אחורה.

מפגינים שורפים בובה בצלמו של פוטין מול שגרירות רוסיה בקייב, אוקראינה, אוגוסט 2018
REUTERS/Serhii Nuzhnenko

בניגוד לסין שהכיבוש הכלכלי שלה מעורר חשש אבל נעדר תגובות קונקרטיות – לפחות עד עלייתו לשלטון של דונלד טראמפ בארה"ב – רוסיה משלמת מחיר על ניסיונה להפעיל את השפעתה מחוץ לגבולותיה, ובתוכם. שאיפות הגדלות של פוטין נתקלות לא רק בביקורת ומחאה, אלא גם בעוינות ובצעדי ענישה.

"זו שאלה פתוחה אם המהלכים האלה – שנהיים יותר ויותר אסרטיביים בעשור האחרון - מקדמים את מעמדם של רוסיה ופוטין. מצד אחד יש תגובת נגד וניסיון להדוף: יש תחושה שהרוסים הם אויב ואיום על המערב, שמקבלת ביטוי גלוי", אומרת מיכלין-שפיר.

הפלישה לאוקראינה עלתה לרוסיה במחיר הכבד ביותר – בידוד עולמי וסנקציות כלכליות שפגעו בצורה קשה בכל האזרחים, והביאו בסופו של דבר גם לירידה חדה בתמיכה בפוטין. "כמובן שזה גם מעלה את קרנה של רוסיה ונותן לה דיבידנד כלכלי ופוליטי. אבל הם גם משלמים מחיר. השאלה מה יגבר - התועלת או המחיר", אומרת מיכלין-שפיר. "באוקראינה, התשובה ברורה: הרווח היה סיפוח קרים, ההפסד: הסנקציות, ורוב אוקראינה הולכת מערבה בצורה אגרסיבית". 

חייל אוקראיני, ספטמבר 2018. סיפוח קרים עלה לרוסים ביוקר
AP Photo/Evgeniy Maloletka

אופק שלטונו של פוטין, למרות הכל, נראה יציב למדי. שאלת הירושה שלו איננה נדונה בפומבי. פוטין בן 66 – צעיר בשש שנים מנשיא ארה"ב - ובבריאות מצוינת, אם לשפוט על פי מעלליו הגופניים. "אין אלטרנטיבה שלטונית אחרת", אומרת מיכלין-שפיר.

חנין פחות נחרץ. הוא סבור שהשינויים הגיאופוליטיים בעולם אינם משחקים דווקא לטובת פוטין. הוא מזכיר את הפלת המטוס הרוסי בסוריה, דווקא כדוגמה לחולשה של פוטין. "אם זה היה לפני שנתיים, הרוסים היו יורדים מזה בשקט. אבל עכשיו הם חייבים להפגין חוסן, כי הביקורת עולה לא רק מהחוגים הליברליים, אלא גם מהבייס של פוטין".

הרשמה לניוזלטר

כל החדשות והסיפורים החמים מהעולם אצלכם במייל

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות