מלחמת המעמדות בצרפת: המעמד הבינוני והנמוך ממשיך את המחאה, והימין הקיצוני מרוויח - אירופה - הארץ

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מלחמת המעמדות בצרפת: המעמד הבינוני והנמוך ממשיך את המחאה, והימין הקיצוני מרוויח

לכתבה
מפגינים בפריז, אתמול Rafael Yaghobzadeh/אי־פי

סוף השבוע הרביעי למחאה בצרפת היה אלים פחות מקודמיו, אולם לא מדובר בהפוגה. המפגינים זוכים לתמיכה ניכרת של הציבור הצרפתי, שמתעלם מאיתותים להקצנה בכסות של מחאה עממית

6תגובות

חלקים ניכרים מבירת צרפת היו אתמול בעוצר. חנויות לא נפתחו, והכבישים התרוקנו ממכוניות שעות לפני שעשרות אלפי מפגיני מחאת "האפודים הצהובים" (Gilets Jaunes) החלו לצעוד לכיוון שדרות שאנז אליזה, בסוף השבוע הרביעי של ההפגנות. בלילה הקודם, פועלים כיסו את אחרוני חלונות הראווה החשופים בלוחות עץ או פלסטיק בשדרה המפורסמת, בתקווה שיגנו עליהם מפני האלימות הצפויה להתחדש. אותם לוחות העץ החלו להתפשט בהדרגה גם למקומות אחרים בעיר, המועדים גם הם לפורענות, בדיוק בשיא עונת הקניות שלפני חג המולד.

הרשתות הגדולות, כך נראה, הן הראשונות למגן את חנויותיהן. הן עלולות להיות מטרה מפתה יותר עבור המתפרעים, ויותר מכך — הן יכולות להרשות לעצמן את שכר העבודה וחומרי הגלם.

בעלי חנויות אחרים הציבו אפודים צהובים בחלונות הראווה. הבעת הזדהות, לצד תקווה שהמחווה תגן עליהם מפגיעה. למרות החששות, נראה כי ההפגנות היו פחות אלימות מאלה של סופי השבוע הקודמים.

עשרות אלפי מפגינים התאספו בשאנז אליזה, וסביב שער הניצחון התרחשו עימותים עם השוטרים, שהשתמשו ברימוני הלם וגז מדמיע כדי להדוף את המפגינים מאזור הכיכר. חלק מהמפגינים נשאו דגלי צרפת ואחרים דגלים של המחוזות השונים. בשולי ההפגנה, משתתפים השליכו חפצים לעבר המשטרה. בגראן בולבארדס, קבוצה של כמה עשרות פעילי שמאל קיצוני התעמתה עם המשטרה באחד העימותים הקשים ביותר אתמול. מספר מוקדי אלימות נוספים התפתחו בשאר הרחובות שמתחברים לשער הניצחון. בסך הכל דיווחה המשטרה על 135 פצועים ברחבי פריז, מתוכם ארבעה עיתונאים, לעומת יותר מ–160 פצועים בשבוע שעבר.

גם ברחובות הצדדיים, בהם צעדו המפגינים בניסיון לעקוף את החסימות המשטרתיות, מרבית החנויות נותרו סגורות. באחת הסמטאות חלפה קבוצה של כמה מאות מפגינים על פני תור של פריזאים שממתינים בכניסה לגלריה לאמנות. שתי הקבוצות הביטו אחת על השנייה בתמיהה קלה. בשעה מוקדמת יחסית של היום דיווחו ערוצי התקשורת על מעצרם של כ–580 בני אדם — בניגוד ל–60 באותה השעה של היום בשבוע שעבר. עד שעות הערב נעצרו אתמול כ–1,385 מתוך כ–125 אלף בני האדם שהפגינו, ובבריסל דווח על מעצרם של 400 בני אדם.

סטארבאקס בפריז, אתמול
בלומברג

נושא האלימות ממלא מקום מרכזי בדיון הציבורי בצרפת סביב מחאת האפודים הצהובים. רוב הציבור תומך במפגינים, אולם אם המחאה תמשיך להתאפיין באלימות כה רבה, היא עלולה לאבד חלקים ניכרים מהתמיכה הציבורית. בתקשורת ציטטו הערכות מודיעיניות של משטרת צרפת, לפיהן לפחות 20 אלף מהמפגינים שיצאו אתמול לרחובות התכוונו לנקוט אלימות — עשרת אלפים מתוכם בפריז בלבד — ונתון זה אינו כולל את פעילי הימין והשמאל הקיצוני, וסתם חוליגנים שמצטרפים לכל מחאה בצרפת כדי לנפץ חלונות ראווה ולבזוז חנויות.

משטרת צרפת הודיעה על הרחבת פריסת השוטרים לכמעט מאה אלף שוטרים ברחבי המדינה, כולל 8,000 בפריז עצמה. המשטרה גם הציבה רכבים משוריינים ברחובות פריז, כדי לספק מחסה לשוטרים אם שוב יושלכו לעברם כדורי מתכת, שמשמשים ביומיום לספורט הצרפתי הטיפוסי פטאנק. עיריית פריז גם נקטה צעדים לצמצום הפוטנציאל לאלימות בהסרת ספסלים ואובייקטים אחרים ברחובות שניתן לפרק ולהשתמש כנשק.

על רקע הביקורת שנשמעה מצד המפגינים על אלימות מופרזת שהפעילו השוטרים, במערכת הביטחון בצרפת התלבטו כיצד להתמודד עם המחאה — ואם ראוי לנסות לעצור את המפגינים בשימוש בגז מדמיע ורימוני הלם, או להתעמת עמם פנים אל פנים. אולם למרות החששות, נראה שהאלימות שככה בהשוואה לשבועות הקודמים, וגם מספר המפגינים היה נמוך יותר — ייתכן שגם בעקבות ההחלטה של נשיא צרפת עמנואל מקרון לבטל את העלאת המס על הדלק שהציתה את המחאה, והבטחתו להוריד מסים נוספים.

אחרי הצהריים, לאחר שהמפגינים החלו להתפזר מאזור השאנז אליזה התפתחו עימותים מקומיים בפינות רחוב שונות בין שוטרים למפגינים ברחבי הרובע השמיני והראשון של פריז. לפרקים, מאות מפגינים החלו לרוץ מצד לצד כששורות של שוטרים התקדמו לעברם מכיוונים שונים בציוד לפיזור הפגנות, יורים גז מדמיע ורימוני הלם. חלק מהמפגינים המשיכו מזרחה, בכוונה להגיע לכיכר לה רפובליק. ברובע השני, הם נתקלו בפריזאים שיצאו לבלות בשבת אחר הצהריים ברחובות האופנתיים של האזור. בהלה רגעית נרשמה כששתי האוכלוסיות נפגשו זו עם זו, אולם הדרמה הרגעית עברה בלי פגע, ורק הדגישה את התהום הפעורה בין הפריזאים העשירים לתושבי הפריפריה, לובשי האפודים הצהובים.

שער הניצחון, אתמול
CHRISTIAN HARTMANN/רויטר?

המרוויחים האמיתיים

מחאת האפודים הצהובים, שצמחה מתוך "קבוצות זעם" שהתפתחו בפייסבוק בשנה האחרונה, התפרצה מתוך המרחב הווירטואלי לפני חודש. המחאה נבעה מתוך תחושות הייאוש, הנישול וההדרה של בני המעמד הבינוני־נמוך ומעמד הפועלים בכפרים ובערים הקטנות של צרפת. אותם אזרחים שרחוקים מהעושר של הערים הגדולות, ממרכזי קבלת ההחלטות וגם מהתחבורה הציבורית. לכן, גם הדגל הראשון שנשאו המפגינים היה ההתנגדות להעלאת המס על הדלק — שפוגעת ישירות בכיס של תושבי אותם אזורים התלויים ברכבם הפרטי כדי להגיע לעבודה ולכל מקום אחר.

"זהו מרד מאי 68' של הפריפריה", מגדיר את המחאה דוד כלפא, מרצה לשעבר בסורבון ובסיינס פו, היום יועץ מדיניות ואסטרטג פוליטי. "מרד של מעמד ביניים זועם ומדורדר כלכלית כנגד האליטה". צרפת היא מדינה עם ניסיון רב במחאה, הפגנות וגם מהפכות. אולם המחאה הנוכחית שונה מהתקוממויות קודמות, שתמיד הונעו על ידי התארגנות של איגודים שונים — איגודי עובדים וסטודנטים.

פרשנים משמאל רואים במחאה מרד נגד הניאו־ליברליזם. פרשנים מימין טוענים שזו התקוממות נגד ניסיון של אליטה בעיני עצמה לכפות מס ירוק על העם הצרפתי. אולם ישנו קונצנזוס שההתנהלות של נשיא צרפת עמנואל מקרון תרמה רבות להתפתחות המחאה. "מקרון טען שיש לו פתרון שידחוף וישחרר את הכלכלה", מסביר חבר הפרלמנט האירופי ואחד ממנהיגי מרד מאי 68' המקורי, דני כהן בנדיט ("דני האדום"), שמביע ביקורת עזה גם כלפי נשיא צרפת וגם כלפי המחאה עצמה. "אולם הוא עשה הרבה טעויות, ובגללן חושבים שהוא רק בצד של העשירים".

פריז, אתמול
Thibault Camus/אי־פי

"מקרון צריך לשנות את עצמו", מסכים רובר זראדר, אסטרטג פוליטי שהיה מקורב לנשיא לשעבר פרנסואה הולנד והשתתף בקמפיין הבחירות של מקרון. "ההתנגדות אליו עמוקה. אין לו קשר עם הציבור".

עיקר הזעם של המפגינים כלפי מקרון מתמקד בשתיקה שלו בשבועות הראשונים של המחאה, שנתפסה כחוסר כבוד כלפי צרפתים שמוחים נגד הקושי לגמור את החודש. אין זה מקרי שהסמל שנבחר למחאה הוא האפודים הצהובים, שמייצג ניסיון של אזרחים שחשים שהמערכת מתעלמת מהם לקבל תשומת לב. באופן כללי, אותם מפגינים בני מעמד הפועלים והמעמד הבינוני־נמוך דורשים לקבל יותר מעורבות בקבלת ההחלטות.

לה פן בבריסל, אתמול
ERIC VIDAL/רויטרס

"האפודים הצהובים" היא תנועה מגוונת מאוד, שמתפלגת בעצמה בין מחנות שונים — מתונים וקיצונים. לתנועה אין הנהגה רשמית, אבל יש לה בין עשרה ל–20 מנהיגים בעיני עצמם שמתראיינים בכלי התקשורת ובאים ממקצועות שונים — יזמים קטנים, נהגים, איכרים, פקידים וגם מובטלים. עד כה, תנועת המחאה זוכה לתמיכה ניכרת של הציבור בצרפת — בין 62% ל–72%, תלוי בסקרים. אולם נראה שהיא עוברת תהליך של הקצנה והמנהיגים המתונים נדחקים הצדה.

בינתיים, נראה כי המרוויחים הגדולים מהמחאה הם הימין הקיצוני ובייחוד מארין לה פן, אותה ניצח מקרון . וזו הסיבה שכהן בנדיט מאוד חושש מהאפודים הצהובים והמקום אליו הם מביאים את צרפת. "הם כמו תנועת מסיבת התה בארה"ב. מרבית הדוברים של המחאה הם הימין הקיצוני", אומר איש השמאל הוותיק. "הם רוצים גנרל. הם רוצים איש חזק שיפתור את הבעיות החברתיות והביטחוניות של צרפת. כמו בברזיל, אחרי שהשמאל יפול, יבוא הימין הקיצוני", הוא מזהיר. לדבריו, צרפת סובלת מבעיות חברתיות קשות, וכהן בנדיט אומר שהוא מאוד לא מרוצה מהאופן שבו מקרון פעל עד היום, "אבל אם הרפורמיסט לא מצליח לעשות את הרפורמות, המרוויח הוא הימין".

הרשמה לניוזלטר

כל מה שצריך לדעת על אמנות, בידור ופנאי - הירשמו עכשיו

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות