האליטה בבלארוס העדיפה להתעלם מהחריקות בשלטון לוקאשנקו. עד שהגבול נחצה

במשך שנים העדיפו במעמד הגבוה להתמקד בכבישים המשופצים וברחובות הנקיים ולא הצטרפו לתלונות נגד מי שכונה "הרודן האחרון של אירופה". אבל בתקופת הקורונה ההתעלמות הפכה לבלתי אפשרית, וכעת גם הם התגייסו למחאה

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
מפגינים במינסק, בסוף השבוע שעבר
מפגינים במינסק, בסוף השבוע שעברצילום: Sergey Ponomarev for The New York Times
ניו יורק טיימס
רויטרס
ד-פ-א

דניס דודינסקי, המנחה ארוך השיער והמשופם של תוכנית הבוקר "בוקר טוב בלארוס!", עדיין שומע את קולו העצבני של המפיק שנשמע באוזנו בכל פעם שהיה בהתלוצצויותיו צל צלה של נימה פוליטית: "דניס, תיזהר, אל תעבור את הגבול!". ב–15 שנותיו בטלוויזיה, מעולם לא עבר דודינסקי את הגבול. ואז, בשעה שנסע במונית ביוני, הוא ראה איך מכים בני אדם שעמדו בתור מחוץ לחנות קרובה לבית הוריו ועוצרים אותם. הוא העלה פוסט לאינסטגרם ובו כתב שהמשטרה "מטומטמת ומגוחכת".

תחנת הטלוויזיה הממלכתית הורידה אותו מהאוויר למחרת היום, אבל דודינסקי טוען שאינו מתחרט על מה שכתב. "כשאדם טובע, אתה לא חושב, 'הוא במרחק 100 מטרים'", אמר. "אתה מתפשט וקופץ למים".

חיילים במינסק, בשבוע שעברצילום: Sergey Ponomarev for The New York Times

המערכת הפוליטית הסמכותנית ביותר באירופה מתחילה להתפורר בגלל אנשים דוגמת דודינסקי, ששגשגו בתוכה במשך זמן רב. שלטונו של אלכסנדר לוקאשנקו, השולט במדינה מ–1994, מתנדנד לנוכח התקוממות עממית נרחבת, שמובילים אלפי בלרוסים שהפסיקו להתפשר והחלו להיאבק. לוקאשנקו מכונה "הרודן האחרון של אירופה". הוא בנה מערכת המגבילה את חירויות הפרט ואת האופוזיציה הפוליטית בקיצוניות רבה יותר מזו שמפעילה רוסיה, שכנתה ממזרח.

אולם המעמד הבינוני הגדול והאליטה האמידה ברפובליקה הסובייטית לשעבר, שאוכלוסייתה מונה 9.5 מיליון בני אדם, הסתדרו היטב במערכת הזו. למי שבחרו לא להיכנס לפוליטיקה, הכבישים הטובים, הרחובות הנקיים, המדשאות המטופחות, הטבות המס לחברות טכנולוגיה והקלות שבה אפשר לנסוע למערב היו בבחינת חיים טובים לפי הסטנדרטים של מזרח אירופה.

דניס דודינסקי במינסק, בשבוע שעברצילום: Sergey Ponomarev for The New York Times

השנה נדרשו רק חודשים אחדים כדי שאיזון זה יקרוס. מגפת הקורונה כלאה את הבלארוסים בתוך גבולות ארצם, ורבים מהם החלו לגלות מורת רוח בגלל חוסר האנושיות של שלטון לוקאשנקו, דברים שבעבר היה קל להתעלם מהם. ואז הגיע קמפיין הבחירות לנשיאות, שחשף את תחושת הפגיעות שלו. יריביו העיקריים של לוקאשנקו נעצרו או נאלצו להימלט מהמדינה.

"רצינו שיהיה איזשהו סדר — אורח חיים מובן, ברור, מתוכנן", אמרה אוקסנה קולטוביץ', הבעלים של שני מכוני יופי והבר "האיל הכחול", שבו היא נפגשת עם חברים ללגימת יין וקלוודוס. "לא הרגשנו את ההשלכות של המצב הזה שבו איכשהו אנחנו תמיד צריכים להשלים עם משהו".

קמפיינים אזרחיים נגד קורונה

יותר ממאה אלף בלארוסים הפגינו נגד לוקאשנקו במינסק בשבועיים האחרונים, למרות איומי המעצרים ואלימות המשטרה, בטענה שהניצחון הגורף שלו בבחירות ב–9 באוגוסט אינו אלא זיוף. עשרות אלפי בני אדם יצאו גם בסוף השבוע לרחובות הבירה מינסק כדי להפגין נגד לוקאשנקו. המוחים התאספו על אף שהוטל איסור על קיום ההפגנה, והחלו לצעוד לכיוון כיכר העצמאות שנחסמה מוקדם יותר על ידי כוחות המשטרה. לפי משרד הפנים הבלארוסי, המשטרה עצרה לפחות 150 מפגינים אתמול.

רבים מהמפגינים לא התעניינו כלל בפוליטיקה עד לאחרונה. נראה שלכל אחד מהם היתה נקודת שבירה אחרת. נגיף הקורונה הכין את הבמה. לוקאשנקו סירב להטיל כל צעדי סגר, ובדבריו על אחד המתים הראשונים מהנגיף בבלארוס ציין שהאיש שקל 135 ק"ג. לנוכח התעלמות הממשלה, פתחו אזרחים בקמפיינים משלהם לגיוס כספים למשפחות המתים מקורונה ולעודד את הציבור לעבוד מהבית.

מפגינים במינסק, בסוף השבועצילום: Sergey Ponomarev for The New York Times

נקודת השבירה של קולטוביץ' היתה בסוף מאי, כשלוקאשנקו אמר לעובדים במפעל במינסק, שאשה אינה יכולה להיות נשיאה בבלארוס מפני ש"החוקה שלנו לא נועדה לנשים". היא הגישה תלונה לוועדת הבחירות בגין "הכרזותיו המפלות והלא חוקיות בעליל" של הנשיא ופרסמה זאת בפייסבוק.

היא התעלמה ממכתב שהגיע אליה מפקידי המס ונמנתה עם אלו שהגו את הרעיון למחאה של נשים בלבן, שהפיחה רוח חדשה בתנועת ההתנגדות, לאחר שהמשטרה הכתה ועצרה אלפי מפגינים בעקבות הבחירות. "לא מדובר בדרישות כלכליות", אמרה אולגה צ'קולייבה, חברה של קולטוביץ', שהצטרפה למחאתה. "מדובר בתחושה של כבוד עצמי". צ'קולייבה אמרה שאילו לוקאשנקו היה טוען לניצחון לא של 80% של הקולות, אלא סביר יותר , היא ומבקרים אחרים של הנשיא היו אומרים: "אוקיי, נעזוב את זה" ועוברים הלאה.

שוטרים במינסק, בסוף השבועצילום: Sergey Ponomarev for The New York Times

במשך שנים החברים האמידים בקהילה הטכנולוגית,  החזירו, למעשה, טובה תחת טובה ללוקאשנקו.דריה דנילובה, מנכ"לית חברת סטארטאפ, סיפרה שהיא תמיד השלימה עם ההגבלות על חירותה וראתה בהן עובדת חיים. "מבחינת החיים שלך כאדם רגיל, לעובדה שאתה חי ברודנות אין שום השפעה", אמרה. "מבינים שזה כנראה לא ראוי, אבל אין לך מה לעשות בעניין". ואז שני אנשים שהיא מכבדת הודיעו שיתמודדו בבחירות לנשיאות: הבנקאי ויקטור בבריקו, וולרי צפקאלו, יועץ לשעבר של לוקאשנקו.

דנילובה אספה חתימות כדי להכניס את בבריקו לרשימת המועמדים. ביוני נעצר בבריקו, דבר שזיעזע אזרחים שציפו שלוקאשנקו יאפשר לפחות ולו מראית עין של בחירות הוגנות.החודש השאירה דנילובה את הטלפון שלה בבית ועברה לגור אצל חברים. היא התכוונה לעזוב את המדינה, אם בעלה יאמר לה שהקג"ב, שזה עדיין שמו של שירות הביטחון של בלארוס, מחפש אחריה, אך הוא לא בא. . דנילובה אמרה שהיא קרועה בין שני רגשות קיצוניים, כמו כל בלארוסי שהיא מכירה. "מצד אחד הבושה על שאנחנו לא עושים מספיק", אמרה, "ומהצד האחר הפחד שעשית כל כך הרבה שיהיו לזה השלכות חמורות".

לכתבה של אנטון טרוינובסקי בניו יורק טיימס

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

תגובות