המדבר הלובי פרוע מתמיד

בבנגאזי מייחלים לרגע שבו ניתן יהיה לנוע מבלי להסתכן בכדור תועה או מכוון. אלא שהכאוס השלטוני הופך את תקוות השיקום לחזון רחוק

צבי בראל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
צבי בראל

מדי שבת מוקרן סרט במועדון התרבות “אריתי” בטריפולי בירת לוב. לפני שבועיים היה זה תורו של “קרמר נגד קרמר”, ובשבוע שעבר הכירו כמה עשרות מאזרחי טריפולי את השחקנים הישראלים סאלח בכרי ומנשה נוי, בסרט “הזמן שנותר” שביים אליה סולימאן. בתי קולנוע אין בלוב, הם נסגרו לפני עשרות שנים בהוראת קדאפי, ומועדון “אריתי”, שפתח שעריו באוקטובר שעבר, הוא ניצוץ ראשון של חיי תרבות מודרניים, פינה של שפיות, במדינה שקשה לדעת בה אם נפץ היריות בוקע מהמסך או מהרחוב הסמוך. גם כאשר מתברר שהיריות הן קליעים חיים אמיתיים, קשה לדעת מי לחץ על ההדק – הצבא, המשטרה או לוחמים השייכים לאחת מכ-300 המיליציות החמושות שפועלות במדינה.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ