האולטימטום למורסי: נקמת הגנרלים על טיהור צמרת הצבא

בהפלת מובארק, הצבא סירב לעשות את העבודה המלוכלכת, אח"כ ניסה לרקום דיל עם האחים המוסלמים ואף שנכשל הוא מאותת כעת שעדיין לא אמר את המלה האחרונה

אנשיל פפר
אנשיל פפר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
אנשיל פפר
אנשיל פפר

כשהערב ירד על קהיר בסוף "יום שישי של זעם", לפני שנתיים וחצי, כשאלפי מפגינים השתלטו על לב הבירה המצרית בתום שעות של לחימת רחוב עם כוחות המשטרה, החלו שיירות טנקים להתנהל בכבדות ברחובות העיר. הם תפסו נקודות אסטרטגיות ליד הגשרים על הנילוס, סביב בניין הטלוויזיה הלאומית וליד ארמון הנשיאות. זה היה יכול להיות רגע "טיאננמן" של המהפכה המצרית. אבל החיילים לא ירו. קצינים ירדו מהטנקים, חיבקו את המפגינים והבטיחו שהם כאן להגן עליהם, לא לדכא את הדרישה לדמוקרטיה. באותן דקות נולדה הקריאה בכיכרות "העם והצבא – יד אחת".

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ