דיווח מיוחד מגבול סוריה

הדור האבוד של הפליטים בטורקיה חושף צלקותיו

הסורים שנמלטו מאימת המלחמה והאבטלה בארצם נאלצים לשרוד בתנאים קשים, הרחק מבתיהם וממשפחותיהם. אבל להתלונן על כך אסור, אחרת יאבדו גם את המעט שהצליחו להשיג במו ידם

צבי בראל
גזיאנטפ, טורקיה
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
צבי בראל
גזיאנטפ, טורקיה

חאמד משרבב את ראשו דרך חלון המכונית ובטורקית שבורה שואל "יש עבודה?". הנהג הטורקי, עומר, מחקה את הטורקית של חאמד, ובאיטיות הוא מסביר לו "עבודה אין". "רק רוצים לדבר", פולט חאמד בערבית, "כל הזמן רק מדברים. נמאס". כיכר אטפאייה בעיר גזיאנטפ היא אתר ידוע שבו מתקבצים מדי בוקר גברים, נערים וילדים סורים כדי לחפש עבודה. חלקם יהיו בני מזל ומישהו ישכור את שירותיהם ליום או יומיים, אחרים יילקחו לעבודת שעה, שממנה ישובו לכיכר כדי להמתין למעביד חדש. "אנחנו כמו פרעושים כאן, איש לא סופר אותנו", תופס נאסר את הפיקוד על השיחה כשסביבו מתקבצים חמישה־שישה נערים בני 16–17. למה פרעושים? "כי כל אחד יכול למעוך אותנו ולאף אחד לא יהיה אכפת".

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ