האשפה עלתה ללבנונים לראש

למרות שמאסו בהררי הזבל שלא נאסף מהרחובות כבר שבועות בשל חוסר תפקוד הרשויות, גילו המפגינים בביירות שגם אם רצו לחולל מהפכה אין להם ממש את מי להפיל

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
צבי בראל

סיפור האשפה של לבנון מזכיר קצת את סיפורה של הרכבת הקלה בתל אביב. ועדות, ישיבות, מכרזים, ועוד ישיבות, וקצת תשלומים מתחת לשולחן, בלבנון, לא בישראל כמובן, הרבה תשלומים מעל השולחן, ובסוף — כלום.

בחודש מאי החלו הדיונים על דרכי פינוי האשפה. מומחים מגרמניה, דנמרק איטליה וממדינות ערביות הוזמנו, תמורת כסף רב, לעוץ עצה. כמה מכרזים פורסמו, אבל חלקם בוטל בגלל שבמדינה שהחוק בה הוא בחזקת המלצה התברר שהמתמודדים לא ענו על כל תנאי המכרז. חודש אחר כך נסגרה משרפת האשפה המרכזית והממשלה פנתה למועצות מקומיות ולאזרחים שיש ברשותם מגרשים מתאימים להשכיר לה אותם כדי להקים בהם משרפות לאשפה. ההיענות היתה דלה. אף אחד לא רוצה מטמורת אשפה בשכונתו.

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ