פרשנות || המערב נזכר להתייחס לסוריה רק כשהפליטים מתדפקים על דלתותיו

הפליטים שברחו מסוריה ב-2011 קיוו שהעולם ישים קץ במהרה לשפיכות הדמים בארצם. ארבע שנים וארבעה מיליון פליטים לאחר מכן אין קץ באופק, ורק תמונת הילד הנסחף אל החוף עוררה את אירופה מהתרדמת

אנשיל פפר
אנשיל פפר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים67
אנשיל פפר
אנשיל פפר

הגל הראשון של פליטים מסוריה החל לצאת בתחילת יוני 2011, לפני יותר מארבע שנים. אז, בחודשים הראשונים, משכרי החושים של מה שעדיין כונה באותם הימים , התקשורת תיארה את המתרחש "הפגנות בסוריה" והידיעות הראשונות על טבח שהתבצע בעיירה הצפונית ג'יסר א-שוגור, התקבלו בספקנות מסוימת.

כשאלפי הפליטים הראשונים חמקו אל מעבר לגבול ונקלטו במחנות אוהלים שהקים עבורם הצלב האדום הטורקי, הם האמינו שלא יחלוף זמן רב עד שיחזרו לבתיהם. המשפחות שהו באוהלים בתקווה שהשהות בהם תהיה קצרה. הגברים עוד נשאו בכיסיהם סיגריות סוריות שהביאו איתם ומכשירי טלפון נייד, באמצעותם דיברו עם בני משפחה שעוד נותרו בסוריה תוך כדי צפייה בסרטונים של שדות שרופים ובתים מופגזים בידי הדיוויזיה הרביעית בצבאו של בשאר אל-אסד. 

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ