פרשנות || סוריה ואיראן הפכו בני ערובה ליעדיו של פוטין

מוסקבה וטהראן נחשבו לבעלות ברית במאמץ לשמר את שלטון אסד, אולם הפיכתו של פוטין לשחקן מרכזי יותר בזירה הסורית עשויה להדאיג את המשטר באיראן

אנשיל פפר
אנשיל פפר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
אנשיל פפר
אנשיל פפר

אמירתו של נשיא איראן חסן רוחאני בפגישה שקיים עם נציגי כלי תקשורת אמריקאיים בניו יורק ביום שישי אמורה על פניה להפתיע. "איני רואה קואליציה בין איראן ורוסיה בלחימה בטרור בסוריה", אמר רוחאני, וסתר לכאורה שלל דיווחים מהשבועות האחרונים על תיאום הדוק בין מוסקבה וטהראן בכל הנוגע להצבת כוחות צבאיים רוסיים באזור לטקיה שבסוריה. על רקע דבריו הלא ברורים של רוחאני, האישור הלקוני שנתן נשיא רוסיה ולדימיר פוטין לשאלת המראיין האמריקאי צ'רלי רוז האם ארצו שיגרה את כוחותיה כדי למנוע את נפילת משטרו של בשאר אל־אסד ("אתה צודק" השיב פוטין), היה כמעט מרענן בפשטותו.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ