פרשנות |

אחרי הניצחון הגדול בסוריה, פוטין נתקל בשדה מוקשים דיפלומטי

הנסיגה האמריקאית תקועה, הסכם פירוק המיליציות באידליב מתעכב והסכמה על מינוי ועדת חוקה אינה נראית באופק. עתה, כשפוטין מואשם בשיתוף פעולה עם ישראל, הוא אולי מגלה שגם מונופול הכוח שלו דורש קצת גמישות

צבי בראל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
צבי בראל

לאחר שהעביר את השליטה על רוב שטחיה של סוריה לידי בשאר אל־אסד, יכול היה נשיא רוסיה ולדימיר פוטין, במידה רבה של צדק, לרשום לעצמו הישג צבאי חשוב. אלא שהישג הוא עדיין לא ניצחון. ביום שאחרי מתחוור לו כי נקלע לשדה מוקשים מדיני, המציב בפניו אתגרים חדשים ובלתי מתוכננים, שעלולים לכרסם בהישגים הצבאיים.

על פניו, התוכנית המדינית שהתוותה מוסקבה נראתה כמהלך סדור והגיוני: רוסיה אמורה היתה כבר להתחיל בהסגת חלק מכוחותיה מסוריה; לפתור את שאלת פירוק כוחות המורדים במחוז אידליב בדרכים דיפלומטיות, בעיקר באמצעות טורקיה; לכונן ועדת ניסוח חוקה, שעיקריה כבר נכתבו בידי היועצים הרוסים; לקבוע מועד לבחירות ולהתחיל בשיקום המדינה. ראשי הפרקים סוכמו עוד במפגש הפסגה שהתקיים בספטמבר 2018 בין איראן, טורקיה ורוסיה, והתקבלו אצל בשאר אל־אסד וחלק מארגוני המורדים.

תגיות:

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ