חאלד דיאב

לפני עשר שנים בער בתוניסיה זיק של תקווה. הוא הצית בערה גדולה, שהתפשטה באזור כולו — ולקחה עמה את הממסד הישן. בזה אחר זה נפלו שליטים בכל רחבי המזרח התיכון: זִין אל־עאבדין בן עלי בתוניסיה, חוסני מובארק במצרים, עלי עבדאללה סאלח בתימן ומועמר קדאפי בלוב.

לרגע אחד, שבו ההיסטוריה כמו האיצה והאטה בעת ובעונה אחת, כל עיני העולם הופנו למצרים. שם, מיליונים יצאו לרחובות ולא רק כדי להדיח רודן — אלא גם בדרישה ללחם, לחירות ולצדק חברתי. היום שבו סולק חוסני מובארק היה אירוע רווי באופוריה אדירה, שלא זכור כמותו במצרים בעשרות השנים האחרונות. לרגע אחד מאושר גילו המצרים שכל מה שלימדו אותם על היותם אדישים וצייתנים הוא מיתוס, ושאם הם רוצים, הם מסוגלים להזיז הרים.

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ