בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הגיבור האמיתי: העיתונאי-אזרח שמתעד את הטבח

כאשר נהרג עיתונאי מערבי, נעות אמות הסיפים, פתאום זו "המלחמה שלנו". בסוריה, כל צעיר וצעירה שמחרפים את נפשם כדי להפיץ מידע הם עיתונאים

6תגובות

כמה אנשים הכירו אישית את הצלם הצרפתי רמי אוצ'ליק או את העיתונאית האמריקאית מארי קולווין? כמה, לעומתם, באמת הכירו בשמו את ראמי אל-סייד, שנהרג השבוע בחומס וזכה לתואר "צלם המהפכה" מבאבא עאמר? בתופת של חומס איש איננו יודע כנראה מה הוא מספר ההרוגים, כפי שאיש אינו יודע בוודאות כמה נהרגו בסוריה מאז התחילו המהומות. איש גם לא ידע מי הם העיתונאים שמעבירים לנו את המידע.

רק חלק קטן מהמידע לעולם החיצוני, זה שצריך לזעזע ולזעוק כנגד הברוטליות של משטר אסד מגיע באמצעות כתבים מערביים שנהנים מחסות של מעצמות מערביות שיודעות לשמור על האינטרסים שלהן. רוב המידע – ובחלק מן המקרים כל המידע - מגיע מצעירים וצעירות סוריים שמחרפים את נפשם, מצלמים במצלמות וידיאו קטנות את חלקי הגופות שהתפזרו בסימטאות, את הפגים שנחנקו בבתי החולים או את גופות ההרוגים. את הצילומים הם מעבירים למרכז הפצה שנמצא בלבנון ומשם לעולם כולו.

איש – חוץ משכניהם, ידידיהם ומוקיריהם - אינו מכיר את שמם, אבל עבודתם היום יומית היא שמניעה, לאט ובחריקות נוראיות, את המוסדות הבינלאומיים, את הבית הלבן ואפילו את הליגה הערבית. כל אחד מהם הוא עיתונאי. כל אחד מהם יודע שחמלה איננה שם המשחק בחומס או באידליב, בדרעא או בחאמה. איש מהם אינו מחפש את שורת הקרדיט שתיכתב תחת שמו בעיתון וכל אחד מהם יודע שאם ייהרג - ימות אלמוני.

צפו בסרטון של ראמי אל-סייד המתעד הפגנת אופוזיציה

רק משפחתו וכמה מידידיו יניחו פרח על קברו, אם יצליחו בכלל להביאו לקבורה. אורך חיים של סלבריטי עיתונאי סורי הוא קצר. את זה ידעו גם עיתונאים עיראקים שנהרגו בעשרות, את זה מכירים גם עיתונאים בטורקיה שאסורים או עומדים למשפט.

איך בכל זאת מצליחה עיתונאית וצלם מערביים להבקיע את חשכת האלמוניות ולהפוך לכותרת ראשית בעיתוני המערב. מדוע דווקא הם ולא ראמי אל-סייד? מדוע בגלל רמי אוצ'ליק הטילה צרפת את האחריות למותו על המשטר הסורי, ואילו את שמו של ראמי אל-סייד - ואפשר להמר על כך שגם את שמותיהן של חלק מן העיירות המופגזות - ספק אם יש מדינאי צרפתי או בריטי שיודע לבטא?

אין כאן שום דבר חדש שלא ידענו קודם. כאשר מישהו "משלנו" נהרג, מערבי, רצוי לבן, ובעיקר אשה, נעות אמות הסיפים. פתאום זו "המלחמה שלנו" , "עלינו" המשטר הסורי יורה, "אותנו" הוא הורג. פתאום הכי חשוב לנו לשמוע שוב את מילותיו האחרונות של הקורבן, לגעת במי שהכיר אותו באופן אינטימי. היא והוא זה אנחנו. היא כמובן יותר, כי היא אשה עם רטייה על העין. היא משה דיין שלנו. הוא בעוד יום יומיים יהיה "הצלם הצרפתי" ובעוד פחות משבוע הם יהיו חלק מן הסטטיסטיקה שיפרסם ארגון עיתונאים ללא גבולות.

בינתיים ימשיכו הראמי-אל-סיידים הסוריים לעשות את עבודתם. הם הרי לא יפסידו דבר, איש לא הכיר אותם קודם, ולא יכיר אותם אחרי מותם. זו הרי המלחמה שלהם. אנחנו כאן רק בשביל הריגוש.

צפו בסרטון של ראמי אל-סייד מתעד את הפצועים בבתי החולים


 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו