בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
${m.global.stripData.hideElement}
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לשבוע בלבד - מינוי לאתר ב-50% הנחה  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הדיון הכוזב בשאלת תקיפת הגרעין האיראני

כל האיומים שיצאו מפיו של רה"מ נתניהו הם לא פחות מהצהרות סרק, כך טוען פרשן הניו יורק טיימס: "הישראלים לא משוגעים יותר מהאיראנים"

65תגובות

העיתונאי ג'פרי גולדברג מהאטלנטיק הוא אולי הקול הנמרץ, המשפיע והמעודכן בנושא הגרעין האיראני הטוען כי ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו רואה בהנהגה האיראנית "כת משיחית אפוקליפטית" ויפציץ את איראן כדי לעצור את פרויקט הגרעין שלה.

בכותרת הראשית של האטלנטיק מספטמבר 2010, הוא צפה שישראל תתקוף את איראן עם מאה מטוסי קרב באביב 2011. החודש, אחרי שנתניהו נפגש עם הנשיא ברק אובמה, הוא כתב לבלומברג שמילותיו של אובמה, "אתן גיבוי לישראל", היו משמעותיות אך "לא די בהן כדי לעצור את נתניהו".

אך אז הגיע השינוי. גולדברג טען במאמר נוסף בבלומברג כי "יכול להיות שנתניהו מבלף": כל מה שנתניהו באמת עשה היה "משב רוח עז של מלים היצוקות בדרמה ואותות קטסטרופה". כל הווריאציות של גולדברג, שראיין בנושא האיראני הן את אובמה והן את נתניהו, שוות להתייחסות כבדת משקל.

מעולם לא האמנתי שנתניהו יממש מהלך זה לבדו, ללא תמיכה אמריקאית, ויתקוף את איראן בזמן שתוכנית הגרעין עדיין במרחק מסוים מהיכולת לבנות פצצה. כל ניתוח עלות-תועלת מבהיר את חוסר התבונה בכך, ולא צריך להיות ראש המוסד לשעבר מאיר דגן כדי להבין זאת.

משה מילנר / לע"מ

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב הכתבות והעדכונים ישירות אליכם

הצתת עימות אזורי, הרגזת ארצות הברית, הנצחת העימות עם הרפובליקה האיסלאמית לשנות דור, והכנסת מדינת ישראל המודרנית למלחמה ראשונה בפרס, וכל זה כדי לעכב את הזיגזג הגרעיני האיראני המוחלש בכמה שנים במקרה הטוב? הישראלים לא משוגעים יותר מהאיראנים.

מצד שני, ברור לי כי אם איראן תשקול אי פעם לנטוש את העמדה הבטוחה שלה, תסלק את פקחי הסוכנות לאנרגיה אטומית (סבא"א), תשלב את המחקר הגרעיני והבליסטי ותמהר לייצר פצצה,  היא תעמוד בפני תקיפה ישראלית ואמריקאית משותפת. שתיהן לא תוכלנה לאפשר שינוי כה מכריע באיזון האסטרטגי של המזרח התיכון. אובמה התכוון לכך כשאמר שהכלת הגרעין האיראני היא איננה אופציה.

במובן זה הדיון האיראני – עם "הקווים האדומים" המתרחקים, "אזור החסינות" המשתנה תדיר, האיומים והאיומים שכנגד, המטאפורות הגרועות והדימויים המחרידים – הוא כוזב. אנו יודעים מה יצית מלחמה ומה לא. או לפחות אנו צריכים לדעת. כפי שארצות הברית למדה על בשרה בעשור האחרון, טעויות נעשות כחלק מהחלטות פוליטיות חסרות היגיון.

כעת, אחרי החלת הסנקציות המערביות, ואחרי שהערבים פעלו יותר מהמערב להחלשת איראן בדרישה לדמוקרטיה ואמונה בעת ובעונה אחת, ב-13 באפריל יתחדשו השיחות בין איראן לארה"ב, רוסיה, סין, בריטניה, צרפת וגרמניה. כבר היינו בסרט הרע הזה. כדי להימנע מהסוף הזהה (או מהיעדר-הסוף) עלינו לחשוב בגדול.

תפישתי את הפסיכולוגיה האיראנית מבוססת על חמישה שבועות באיראן, בשני ביקורים ב-2009, ומעקב מקרוב מאז. להבנתי, פרויקט הגרעין מקביל להלאמת תעשיית הנפט בידי ראש הממשלה מוחמד מוסאדק במאה הקודמת – הפגנת הכבוד הפרסי לנוכח פטרונות המערב. אך הפעם האיראנית נחושים בדעתם לא להשלים עם השפלה כמו הדחתו של מוסאדק בהפיכה ביוזמה אמריקאית-בריטית ב-1953.

מדובר בשאיפה להשפעה אזורית, במחאה נגד דו-הפרצופיות של המערב (ישראל, פקסיטאן והודו חמושות בגרעין) ובאבן פינה לאומנית של ממשל מהפכני מותש. המנהיג העליון, האייתוללה עלי חמינאי, הוא "מגן המהפכה", וככזה הוא חייב לאזן בין העמדות הנחרצות לבין שימור המצב הקיים - וזהו הרקע למדיניות הבינלאומית ההרפתקנית לכאורה המותירה את איראן כפסע מהצתת מלחמה אזורית.

אי אפשר לשהות בטהראן יותר מזמן קצר בלי שמישהו יפשיל שרוול, יצביע על צלקת נוראית ויאמר "אמריקה". הפצעים נגרמו מהנשק הכימי בו השתמשו העיראקים בשמונה שנות מלחמת איראן-עיראק - נשק שהמערב סיפק לסדאם חוסיין. דור הקצינים הצעירים של 1988-80 הם אלו שמנהיגים את איראן היום.

למלחמה היתה השפעה עצומה. כפי שציין ג'ון לימברט, אמריקאי שהיה שבוי באיראן, איראן רואה את בארה"ב "מחרחרת מלחמה, צדקנית, חסרת אמונה ובלתי מוסרית, חומרנית, מחושבת, ביריונית, נצלנית, יהירה ודוחפת את האף לעסקים לא לה". מנגד, ארה"ב רואה באיראן "ערמומית, שקרנית, קנאית קיצונית, אלימה ולא מובנת".

זוהי נקודת המוצא למשא ומתן. זו התוצאה של 30 שנות היעדר תקשורת מסוכנת.

האם ישנה דרך מהמבוי הסתום הזה? ייתכן שלא: חמינאי הוא דמות ברז'נייבית עם תפישת עולם מקובעת על אמריקה כ"שטן הגדול". אך אולי כן, אם שני הצדדים יעשו ויתורים אמיתיים ורציניים, והדיון בגרעין לא ייעשה בנפרד משאר הנושאים.

שאלת הייסוד שהמערב צריך לענות עליה היא כיצד לרצות את הגאווה האיראנית ולהסיט את תשומת הלב מהעוול ההיסטורי, ובה בעת להותיר את העשרת האורניום ברמה נמוכה ותחת פיקוח הדוק - הרחק מהדרוש לבניית פצצה (איני רואה פיתרון ללא העשרת אורניום במידה כלשהי). שאלת הייסוד של איראן היא אם היא יכולה לפתוח עצמה למערב, תוך שימור השיטה שלה - סיכון שסין לקחה לפני 40 שנה ובהצלחה.

כל זה הוא לא יותר מ"משב רוח עז של מלים".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו