בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שבועיים לאחר שהוכרזה הפסקת אש בסוריה

דיווח מדרעא: רחובות נטושים, צלפים בכל פינה ופחד מאנשי אסד

"הקהילה הבינ"ל בגדה בנו", אומרים התושבים. העיר שבה פרצה ההתקוממות הולכת ונחרבת, בעוד המורדים מבטיחים להמשיך במאבק. מיוחד ל"הארץ"

21תגובות

בשעות היום שוררת דממה מבעיתה ברובע העתיק של דרעא. הרחובות נטושים. החנויות סגורות. בחוצות העיר פזורים צמיגים בוערים, אבנים, שברי זכוכית ובלוקים מבטון - שרידים מהקרבות שהשתוללו בערב הקודם. חיילים חמושים מאיישים רשת צפופה של מחסומי כבישים. הם מתבצרים מאחורי שקי חול ליד טנקים ומכוונים את נשקם אל האזרחים הבודדים שמעיזים להסתובב ברחובות.

במסגד עומרי, שהיה בשעתו מוקד ההתקוממות ושימש לאחר מכן בית חולים שדה, מתבצר כעת צבאו של הנשיא אסד. במסגד, ובכל רחבי העיר. "תסתלקו מהר, יש צלפים בכל פינה", צועק לעברנו גבר העובד לבדו בבית קברות בעיר. הוא חופר עמוק באדמה, שכן שתי לוויות נוספות צפויות היום. מסביבו שורות ארוכות של קברים טריים מכוסים עפר אדמדם, כמו פצעים פעורים בבשר החי. הדשא עוד לא הספיק לצמוח על הקברים.

מוות, מעצרים, הרס: נראה שדרעא, עיר של מאה אלף תושבים השוכנת קילומטרים ספורים מגבול ירדן, הולכת ונחרבת במלחמת אזרחים. כאן פרצה ההתקוממות נגד הנשיא אסד באמצע מארס 2011. ההפגנות הפכו לקרבות רחוב, והשלטון הגיב בפעולות דיכוי אלימות. הקץ אינו נראה באופק, כמו בזירות אחרות של המאבק האזרחי הסורי - בערים חומס, אידליב וחאמה.

אי-אף-פי

האופוזיציה הסורית מדווחת על 11 אלף הרוגים מאז שהחלו המהומות. 1,385 בני אדם נהרגו כאן, בדרעא, וההרג ממשיך. צלפים יורים במפגינים בלילות, נשק כבד פוגע בהם בימים, חלקם גוועים בעינויים בבתי הסוהר. אין זכר ליישום תוכנית ששת השלבים של שליח האו"ם קופי אנאן, שהמשטר הסורי אימץ לכאורה.

רק בשולי העיר ניתן לראות תושבים מנהלים סוג של חיים נורמליים. יש כמה חנויות פתוחות שבהן ניתן לרכוש מצרכים בסיסיים בודדים. מוסדות ציבוריים, דוגמת בתי ספר, אינם מתפקדים.

רק פעמיים זכתה דרעא לביקור של משלחת הפקחים של האו"ם, "וכשהגיעו, הם היו מלווים ב-600 שוטרים. זו בדיחה, שום דבר לא השתנה כאן. לעולם לא אכפת, ההפך הוא הנכון. התוכנית הזו מעניקה לאסד עוד זמן ומעל לכל, עוד מקום לתמרון, אשר יאפשרו לו להרוג את כולנו", אומרת עיישה אל-חרירי בת ה-40. היא יושבת בחדר ההמתנה בבית החולים העירוני, ובתה הקטנה ישנה בחיקה. "יש לה חום גבוה. אני מנסה למצוא רופא שיעזור, אבל אני יושבת כאן סתם. אנשים כמונו, שמעזים להפגין נגד המשטר, לא יזכו כאן לטיפול. גם לא ילדים. אני כל כך דואגת להם - אין בתי ספר, אין תרופות, אין די מזון. אנחנו מגדלים את הילדים שלנו על תפריט של ייאוש ופחד".

עשו לנו לייק וקבלו חדשות ועדכונים ישירות לפייסבוק שלכם

אי-פי

בית החולים תחת מצור. חיילים, שוטרים וכלי נשק ממלאים את המרכז הרפואי, תוך הפרה בוטה של הסכם הפסקת האש. אבל למי אכפת? דממה מצמררת משתררת לפתע וקוטעת את ההמולה בשעה שראש כוחות הביטחון המקומיים, מוחמד אסעד, מגיע למקום. עיישה, ולצדה נשים נוספות הממתינות בייאוש לטיפול רפואי, מיישרות לעברו מבטים מרירים, ולוחשות: "הוא פושע, כמו כולם. כמו בשאר. כולם פושעים".

אסעד לבוש במדי שרד. הוא צועד לחדר המתים של בית החולים, שם הוא יציג בפני העיתונאים את גופתו המושחתת של ראליב גאסאס, שוטר בן 45. "הוא נורה בביתו הלילה, לעיני אשתו. 15 חמושים הסתערו על ביתו", מספר אסעד.

"דברים שכאלה קורים כל הזמן", מוסיף אסעד ותורם גרסה משלו לקרב המתמשך בדרעא: "אנחנו נלחמים בכנופיות חמושות, בטרוריסטים איסלאמים המנצלים את ההתקוממות ואת ההפגנות לצרכיהם. הקבוצות האלה מוברחות לתוך סוריה ממדינות אחרות. הם לא רוצים חופש, הם הפושעים".

אולם מעטים מתושבי דרעא יתמכו בגרסתו. מאליק, פועל בניין בשנות השלושים לחייו פונה אל הנוכחים בחדר: "תצביעו בבקשה. מי מקבל כסף מחו"ל? מי איסלאמי? מי מתפלל בכלל? למי יש נשק? מי משרת בצבא הסורי?".

בחדר מתקיימת פגישה חשאית של פעילים, המארגנים את ההפגנה המתוכננת לערב. כמה מהם מצביעים כשמאליק שואל על תפילות. איש מהם לא מגדיר עצמו איסלאמי, ואף אחד לא שמע על צבא סוריה החופשי. אף אחד מהם לא מקבל כספים. "אנחנו לכודים בין הכוחות הנאבקים על השלטון במדינה", אומר מאליק, "מה הדיבורים האלה על חילופי שלטון שקטים? מי שואל אותנו בכלל. לעולם לא נסכים לקבל את אסד כנשיא. האופוזיציה פעילה בחו"ל. צבא סוריה החופשי מסתתר היכן שהוא ורק צץ ותוקף מדי פעם. הקהילה הבינלאומית בגדה בנו. כשהתחלנו את פעולות המחאה, ראינו תמונות מבנגאזי, ראינו איך נאט"ו תמכה בהתקוממות הלובית. חשבנו לעצמנו, מי שנאבק על זכויותיו ועל חירותו יזכה להגנה. אבל זה היה שקר. אנחנו לבד לגמרי, נטושים בדרך ללא מוצא".

זו הפעם הראשונה שניתנה לאנשים אלה האפשרות לדבר בחופשיות עם עיתונאי זר, והם קפצו מיד על ההזדמנות, על אף הסיכון הרב הכרוך בכך. השיחה הזו עשויה להביא עליהם גזר דין מוות או לכל הפחות מעצר. "כשפקחי הליגה הערבית הגיעו לדרעא בחורף שעבר, כל מי שדיבר איתם נעצר. עד היום איש לא יודע מה עלה בגורלם. היום אנחנו חוששים שיקרה אותו דבר למי שידבר עם פקחי האו"ם. זה יכול גם לקרות לי, משום שדיברתי אותך".

פטרה רמזאואר היא כתבת אוסטרית המסקרת מאז שנת 1999 מלחמות ומשברים לעיתונים גרמניים ואוסטריים



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו