בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בחירות במצרים

האם המודל הטורקי יתעורר לחיים בארץ הפרעונים

צבא מצרים מעוניין לשמור על סמכויותיו, אך אם מועמד איסלאמי ינצח בבחירות יווצרו חיכוכים. אחד הפתרונות האפשריים: מועצה לביטחון לאומי בדגם הטורקי

8תגובות

"העם יבחר היום את משרתו", נכתב בכרזות התעמולה של המועמד האיסלאמי העצמאי, עבד אל-מונעם אבו אל-פותוח. השאלה שמתחבטת בה המועצה הצבאית העליונה בהנהגתו של הגנרל טנטאווי היא אם הנשיא החדש יהיה גם משרתו של הצבא, או שהצבא ימצא עצמו כפוף לחוקים ולביקורת הפרלמנט.

המועצה הצבאית כבר הצליחה לחולל סערה פוליטית כאשר הודיעה בשבוע שעבר באופן לא רשמי כי בדעתה להכניס תיקונים לחוקה, באופן שיגבילו את סמכויות הנשיא ואת סמכויות הפרלמנט לשלוט בתקציב הצבא ולקבוע את סדרי העדיפויות שלו. ההודעה על כך אמנם הוכחשה, אבל דיווחים אחרים מדברים על כך שהמועצה ניסחה כבר טיוטות לתיקונים, שלפיהן מתברר שהצבא שואף לכך שכל חוק שנוגע לתקציבו ולמעמדו בתהליך קבלת החלטות "לאומיות" (כמו יציאה למלחמה), ידרוש את הסכמתו של הצבא. בנוסף, לנשיא תהיה סמכות לעקוף את חקיקת הפרלמנט ולקבוע בעצמו החלטות שנוגעות לצבא.

זהו לב המחלוקת בין האחים המוסלמים לבין המועצה הצבאית העליונה. האחים המוסלמים עומדים על כך שתקציב הצבא יהיה כפוף, כמו כל משרד ממשלתי, לאישור וביקורת הפרלמנט, כחלק מהתהליך הדמוקרטי שאליו נכנסת עכשיו מצרים. הצבא מתנגד.

אי–פי

אחד הפתרונות הוא בדמות הקמתה של מועצה לביטחון לאומי, כפי שמציע המועמד עמרו מוסא. במועצה יהיו חברים לצד ראש הצבא וראשי המטות, גם נשיא המדינה, ראש הממשלה ושר ההגנה, על פי הדגם של המועצה לביטחון לאומי הטורקית. הצבא אינו מתנגד למבנה זה של תהליך קבלת החלטות, אבל קיימת מחלוקת סביב סמכויותיה של המועצה לביטחון לאומי ועל דרישתו של הצבא שהוא, ולא הפרלמנט, ימנו את שר ההגנה הבא.

למועצה לביטחון לאומי הטורקית היה בעבר מעמד של גוף אשר ממליץ על מדיניות הביטחון הלאומי ועל הגדרת אויבי המדינה. המלצותיה של המועצה הטורקית היו מחייבות והגדירו את אופן פעילותה של המדינה. כך למשל הגדירה המועצה לביטחון לאומי הטורקית את האיסלאם הרדיקאלי כאיום לאומי, ולעתים גם קבעה כי המיעוט הכורדי מהווה סכנה.

בשנים האחרונות התכרסם מאוד מעמדה של המועצה בטורקיה, ועיקר הכוח נתון כעת בידיו של ראש הממשלה ארדואן. במצרים יצטרכו הנשיא והפרלמנט להסכים אילו סמכויות יהיו למועצה לביטחון לאומי - אם תוקם - שכן השארת הסמכות להגדיר איום לאומי בידי הצבא, עלולה לפעול נגד האחים המוסלמים או נגד תנועות איסלאמיות רדיקליות. כך גם ביחס למצב בסיני, שבו הבטיחו כל המועמדים לטפל באמצעים אזרחיים כמו הגדלת ההשקעות והאינטגרציה של הבדווים במוסדות המדינה. זאת לעומת התפישה הצבאית המסורתית שרואה בסיני שדה קרב.

רויטרס

דוגמה למחלוקת אפשרית אחרת עלול להיות היחס לישראל. המועצה הצבאית רואה בקשר עם ישראל נכס צבאי ואסטרטגי המניב תועלת מדינית וכלכלית. בהסכמי קמפ דיוויד היא רואה מסמך מכונן לקיומם של היחסים הללו. פרלמנט ונשיא לעומתיים עלולים לרצות להכניס תיקונים בהסכמים, לספק חלק מדרישות הציבור לסלק את השגריר הישראלי, לפתוח את מעבר רפיח ולהסיר את הסגר מעזה. הצבא התנגד עד כה לדרישות אלה והוא ישאף לשמור בידיו את הסמכות לקבוע את ההחלטות בנושאים אלה.

המועצה הצבאית העליונה שואפת כמובן לשמור גם על הנכסים הכלכליים של הצבא, בהם מפעלים לייצור מוצרים אזרחיים שמעסיקים אלפי עובדים, בתי ספר פרטיים של ילדי אנשי הצבא, פרויקטים של בניית יחידות דיור עבור אנשי צבא והטבות כלכליות אחרות. מדובר בסכומים אדירים שחלקם ממומן מתקציב המדינה וחלקם מ"הכנסותיו הפרטיות" של הצבא. גם החלטות על רכש ביטחוני היו עד כה בשליטה בלעדית של הצבא, בלעדיות שאותה לא ירצה לחלוק עם הפרלמנט או עם הנשיא.

השאלה כעת היא איזה מנוף יהיה בידי הצבא כדי להבטיח את עצמאות ההחלטה שלו, את יכולתו לאכוף אסטרטגיה ביטחונית ולמנוע ביקורת ציבורית על תקציבו וביצועיו. במשך 60 שנה עבדו הצבא והנשיא בהבנה ובהסכמה הדדית. לאורך כל השנים, מאז הפיכת הקצינים ב-1952, לא עמדה מצרים בפני סכנה של הפיכה נוספת. המתמודדים לנשיאות מכירים היטב את כוחו של הצבא. בנוסף, סמכויותיו של הפרלמנט המצרי טרם נקבעו באופן סופי, ולכן איש מהם לא ירצה לפחות בשלב הראשון של כהונתו, לתת בידי הצבא עילה להתערב באופן בוטה בחוקה. לצורך זה כל מועמד שייבחר ייאלץ כנראה לוותר בכמה סעיפים. ההמשך יהיה תלוי באישיותו.

ההנחה היא שאם עמרו מוסא או אחמד שאפיק יזכו, הצבא יוכל לסמוך במידה רבה, אבל לא מוחלטת, על המשך מאזן הכוחות שקיים היום. אבל אם מוחמד מורסי או אבו אל-פותוח יעמדו בראש המדינה, תהיה זו התנסות חדשה לצבא, שלא בהכרח תניב "משרת" חדש בלשכת הנשיא.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו