בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

כובש את התקשורת

נשיא מצרים מינה 53 עורכי עיתונים חדשים

אלפי עיתונאים מוחים על החלטת מועצת השורא להחליף את עורכי העיתונים הממשלתיים, בטענה שהאחים המוסלמים מנסים להשתלט על מוקד כוח נוסף

12תגובות

ברחוב אל-אלגלאא בקהיר הרוחות סוערות. משכנו רב הקומות של העיתון הממשלתי אל-אהראם עובר ביומיים האחרונים טלטלה עזה, אחרי שוועדת המינויים לבחירת עורכי עיתוני הממשלה החליטה למנות, באישור הנשיא מוחמד מורסי, את עבד אל-נאסר סלאמה לעורכו הראשי של העיתון. חלק מהעיתונאים קיבל בברכה את המינוי, אבל עשרות עיתונאים החליטו היום (חמישי) לשבות בתביעה לבטל את המינוי. לטענתם, סלאמה, אחד העיתונאים הוותיקים בענף, כתב נגד המהפכה בימיה הראשונים, מייצג את המשטר הקודם והוא "עט להשכיר" אשר לא יביא תחיה לעיתונות הממשלתית, שעיתוניה עדיין נהנים מהתואר "העיתונים הלאומיים".

זה איננו רק חששם של עיתונאי אל-אהראם. ההחלטה למנות 53 עורכים חדשים שהתקבלה אתמול קוממה את עורכי העיתונים, את חברי המועצה העליונה לעיתונות, את אגודת העיתונאים שבה חברים כ-7,000 עיתונאים ואת פעילי תנועות המחאה. אלה רואים בהחלטה ניסיון השתלטות של האחים המוסלמים על התקשורת כהמשך למינויו של שר ההסברה החדש, סלאח עבד אל-מקסוד, איש האחים המוסלמים. המינויים החדשים אינם על טהרת האחים המוסלמים. רובם דווקא מבין העיתונאים הוותיקים והפחות מוכרים בציבור. אולם אין ספק שכל עורך חדש כזה יהיה חייב את נאמנותו למי שמינה אותו, גם אם בעצמו איננו איש האחים.

חמשת בתי ההוצאה הגדולים של העיתונות הכתובה במצרים, שמוציאים לאור עשרות עיתונים וכתבי עת, הולאמו בשנת 1960 כחלק ממסעו של גמאל עבד אל-נאצר להכתיב את השיח הציבורי ולקבוע את מרחב הידע שהציבור רשאי לקבל. הנשיא סאדאת דבק במדיניות זאת, אך התיר גם לפתוח עיתונים מפלגתיים כאשר התיר את פעילותן של מפלגות חדשות. דווקא בתקופתו של מובארק נהנתה העיתונות הכתובה מפריחה, כאשר עשרות עיתונים חדשים, רובם בלתי מורשים, גדשו את מדרכות הרחובות ופרצו את גבולות הצנזורה. כאשר פרצה המהפכה בינואר 2011 ועוד קודם לכן, כאשר האינטרנט והרשתות החברתיות הפכו למקור מידע אמין ומוסמך, החליט המשטר לנקוט מדיניות מעורפלת במתכוון.

אי–פי

מצד אחד יכלו העיתונים הבלתי מורשים להמשיך לפעול, ומצד שני דבק הממשל בחוקי העיתונות הדרקוניים שאפשרו לו בכל עת לעצור, להעניש ואף לאסור עיתונאים.

המהפכה קלעה את העיתונים הממשלתיים לדילמה קשה. בשבועיים הראשונים הם המשיכו לאמץ את הקו הרשמי שתיאר את המפגינים כפורעי חוק, בריונים וכנופיות שכל מטרתם למוטט את המדינה. אולם משהחליט מובארק להסתלק מתפקידו כולם כאחד, וכמעט ביום אחד, שינו את הקו המערכתי, ומהגנה על המשטר הם עברו להתקפה רבתי. תמונות ההרוגים תפסו את העמודים הראשונים, גילויי שחיתות של הנשיא ובני משפחתו שטפו את הכותרות, ומאמרי המערכת לא ידעו את נפשם מרוב שבחים ל"גיבורי המהפכה".

חלק מהעורכים הראשיים הוחלפו בתוך חודשים וחדשים מונו במקומם על ידי המועצה הצבאית העליונה. אולם בחוגי האינטלקטואלים, במפלגת החירות והצדק כמו גם במפלגות האופוזיציה, היה ברור שהשינוי זמני וכי העיתונות הממשלתית תצטרך לעבור מהפכה. לא רק עורכים יצטרכו לעזוב אלא גם אופייה של העיתונות יצטרך להשתנות. אלא ששינוי כזה אינו יכול להתגשם כל עוד חוקי החירום היו בתוקף וכל עוד חוקי העיתונות, שמטילים מגבלות קשות על חופש הביטוי, לא ישונו. התקווה היתה שכאשר ייבחר הפרלמנט ישונו גם החוקים ובכך תיפתח הדרך לשינוי ההיסטורי, שיהפוך את העיתונות הממשלתית שמשרתת את המשטר לעיתונות ציבורית.

כאשר הפרלמנט שנבחר פוזר בהוראת בית הדין החוקתי, עלתה מחדש השאלה האם להמתין עד לבחירות החדשות ולניסוח החוקה החדשה או להתחיל בשידוד מערכות בעיתונים. מועצת השורא, הבית העליון בפרלמנט, ששולטת במועצה העליונה לעיתונות ואשר תפקידה בין היתר הוא למנות עורכים ולהגדיר את האתיקה העיתונאית, החליטה שלא להמתין. היא מינתה ועדה למיון ובחירה של עורכי עיתונים חדשים, המייצגים את גופי התקשורת לכאורה, אולם למעשה מרבית חבריה היו אנשי מפלגת החירות והצדק. עד מהרה התברר כי הוועדה היא כסות לכוונת האחים לבצע מהפך רעיוני בעיתונים הללו. העיתונאי החשוב סלאח מונתסר, שהיה חבר בוועדה, החליט להתפטר ממנה ובמכתב ארוך ומפורט שבו נימק את התפטרותו התרעם בין היתר על הקריטריונים שקבעה הוועדה לבחירת עורכים. על פיהם על המועמד להגיש את קורות חייו, את "תיק העבודות" שלו וכן תכנית לרפורמה בעיתון שבו הוא אמור לכהן כעורך. לכל סעיף העניקה הוועדה מספר נקודות שעל פיהם נקבע מקומו ברשימה. מונתסר התרעם במיוחד על כך שעיתונאים ותיקים ועתירי זכויות נאלצו לעמוד למבחן כמו עיתונאים מתחילים ולהציג את עבודותיהם או להציע רפורמות. הוא גם קבל על כך שחברי הוועדה מטעם האחים המוסלמים כלל לא טרחו להגיע לישיבות, מה שעורר אצלו את החשד שהתהליך מכור מראש.

למונתסר הצטרפו גם מבקרים אחרים, שחלקם הגישו גם עתירה משפטית נגד המינויים החדשים. בין הטענות שנכתבו בעתירה היתה אחת שמאשימה כי בין המינויים החדשים ישנם עיתונאים ששמם הוכתם בנרמול היחסים עם ישראל, אם בכך שביקרו בישראל או בכתיבה שעשויה להתפרש בתמיכה בנרמול. נורמליזציה אסורה על פי תקנות אגודת העיתונאים המצרית ולא ייתכן, נכתב בעתירה, שמי שעבר על תקנות האגודה יהיה עורך עיתון לאומי. מעבר לכך טוענים העותרים, למועצת השורא אין סמכות למנות עורכים, משום שלא ברור אם הבחירות הכלליות יכללו את מועצת השורא.

המאבק על המינויים החדשים אינו אישי. זוהי תחילת המערכה על עיצוב השיח הציבורי ועל האופן שבו ישאפו האחים המוסלמים לקדם את סדר היום שלהם. עם זאת במציאות שבה התקשורת החדשה במצרים – שבה עושים האחים המוסלמים שימוש רב - הפכה לדומיננטית בקביעת סדר היום הציבורי, וכאשר תחנות הלוויין מסוגלות לכפות החלטות מדיניות, למאבק על העיתונות ממשלתית יהיה ערך מרכזי רק בעיצוב "מערך האליטות האינטלקטואליות". בתקופת מובארק וקודמיו היה לאליטות אלה תפקיד מרכזי, שכן באמצעות תמיכתם של "האינטלקטואלים של המשטר" יכול היה הנשיא לטעון ללגיטימיות אזרחית. מעמדם של אינטלקטואלים אלה, בהם כותבי מאמרים ופרשנים בכירים, עלול עכשיו להתגמד נוכח ההשתלטות של האחים ותומכיהם בעיתונות הממשלתית.

 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו