בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

נשות מצרים דורשות הגנה: "הנשיא מורסי, שמור על בתך"

מחצית מהמצריות מוטרדות מינית מדי יום והתופעה רק מחריפה. 66ֶ% מהגברים במצרים מודים בהטרדה: "הן מתלבשות באופן פרובוקטיבי"

73תגובות

הפרנסה, מחירי המזון הגואים והפוליטיקה הלא יציבה הם רק חלק מהדאגות המחריפות במצרים. לא פחות מכך מציקה בעיית הביטחון האישי, ובמיוחד ההתנכלות המינית לנשים ברחוב. זו אמנם איננה בעיה חדשה, אבל היא הלכה והחריפה בשנתיים שחלפו במקביל להפיכתה לתופעה פומבית ומדוברת.

באחרונה החלו קבוצות צעירים חילוניים לארגן "משמרות עממיים" להגנה על נשים מפני ההתנכלות. הם מתייצבים בתחנות המטרו ובאוטובוסים ומנסים בעצם נוכחותם למנוע את ההטרדה. "המצב הגיע לכך שמחצית הציבור, הנשים, חושש מן המחצית השנייה, הגברים", אומרת נהאל זגלול מעמותת "בסמה". על פי מחקר שנערך במצרים ב-2010, יותר מ-84% מן הנשאלות דיווחו שסבלו מהטרדה מינית ו-46 אחוזים אמרו שהן מוטרדות מינית מדי יום. שני שלישים מהגברים שנשאלו הודו כי הטרידו נשים "בעיקר משום שלבשו בגדים פרובוקטיביים".

עורך העיתון המצרי החדש "אל-ווטן", מגדי גלאד, מי שהיה קודם לכן עורכו של העיתון "אל-מצרי אל-יום", החליט להעלות את המצוקה הזאת על סדר היום. אתמול, במקום מאמר ראשי , הוא פרסם שיחה שניהל עם אחת ממקורביו, שעברה התעללות מן הסוג הזה. השיחה, בקיצורים המתבקשים, מובאת כאן:

אי–פי

היא בשנות הארבעים לחייה, נאה למדי, שהתרגלה להסתיר את יופייה ולגלותו רק בפני בעלה. החיג'אב שלראשה מעניק לה הדר וצניעות. היא התקשרה אלי בשעה מאוחרת בלילה. תחילה אמר לי בעלה: ‘לא הצלחתי להרגיע את אימתה. היא כמעט נחנקת מן המצוקה והכעס. היא אמרה לי: לא אשן אלא רק אחרי שאשוחח עם מי שיישא את דברי אל המדינה כולה. הנה, שמע אותה בעצמך'. אני מכיר את האשה ואת בעלה ומעולם לא מצאתי אותה במצב של קריסה מוחלטת כמו שלשום. היא החלה את השיחה מתייפחת", מקדים גלאד.

אני יודעת שאתם עסוקים בהפגנות ובהתקוטטות עם המשטר, גם אני עסוקה כמוכם במה שקורה. אולם הלילה אני חשה בפעם הראשונה שאני שונאת את מצרים. כן אני שונאת אותה למרות שכל חיי אהבתי אותה אהבה עזה, היא אומרת, בשיא המשברים והבעיות אהבתי אותה. בכיתי בעת המהפכה על חיי הצעירים שנהרגו בכדורי הבוגדנות כשהם מגנים על חירותנו וכבודנו. חלמתי על מולדת ששומרת על כבודם של בניה ובנותיה. אבל עכשיו הבנתי את כזב החלום ואת העובדה שכבודנו הפך למרמס.

המלים נתקעו בגרוני, כותב גלאד, ניסיתי להרגיעה אבל לא הצלחתי לפלוט דבר זולת הביטוי ‘מצרים גדולה, גבירתי' אבל היא קטעה את דברי בצעקה: אינני זקוקה לסיסמאות ולא לתיאוריות. תקשיב לי, יש לך בנות? שלוש, עניתי לה. ולד"ר מורסי יש בנות? היא המשיכה, כן השבתי, יש לו בת, שיימא.

תאר לעצמך, היא אומרת, שבתך או בתו של הנשיא הייתה מבקרת מישהו בבית החולים במרכז קהיר בשעה שמונה בערב. העיר עמוסה ואין מקום אחד לחניה. היא נאלצת להשאיר את מכוניתה במרחק 300 מטר בערך מבית החולים. היא מבקרת את החולה כדי לעשות מצווה, שכן היא חונכה לתת כתף לאדם בעת מצוקתו. אחרי הביקור היא יוצאת לכיוון מכוניתה. האם יש בכך פגם כלשהו? האם היא פגעה בכך בדת או במוסר?

מצאתי שהרחוב מלא צעירים. אמרתי בלבי, חג היום והאנשים חוגגים. אולם עד מהרה מצאתי את עצמי מול ארבעה גברים שנראה על פניהם שהם חסרי מצפון. הם השפילו אותי. קרעו את החיג'אב מעל ראשי. החזקתי בו כדי שלא יישמט. ידי הונחה בחוזקה על ראשי ואילו ידיהם מיששו את גופי.

הגנתי על עצמי בידי, אבל מאה ידיים נשלחו כדי לרצוח את כבודי. זעקתי לעזרה. מכוניתי הייתה במרחק צעדים ספורים בלבד, אבל היא נראתה לי כאילו היא בארץ אחרת. רק איש זקן אחד הציל אותי מידיהם, כשיצא מפתחו של בניין במרחק של מטרים ספורים וצעק עליהם "מה יש פה?". הם ברחו וצחקו בקול גדול. איש מבין העוברים והשבים לא התעניין. כמה מהם רק הביטו בי במבטי חמלה.

דמעותיה של האישה הציפו את מכשיר הטלפון, כותב גלאד. האם הגשת תלונה במשטרה? שאלתי אותה. איזו תלונה? איזו משטרה? היכן אותה משטרה? היכן המדינה? היכן הציות? איפה המוסר? המצפון? היכן היא מצרים? אם הייתי בתך או אשתך היית אומר לי להגיש תלונה במשטרה? האם היית נושא את השערורייה הזאת? בעלי אדם מכובד, בני סיים אוניברסיטה ובתי עומדת להתחתן. האם עלי להיות אייטם במשטרה? בתביעה? בעיתונות ובטלוויזיה?

העניין גדול בהרבה מהגשת תלונה. המדינה אחראית לכבודו של האזרח. ההתנכלות המינית איננה חדשה וכולם יודעים שהיא התגברה. האם מישהו עשה משהו? האם הנשיא החדש תיאר לפנינו מה הוא עומד לעשות עם פשע שבו נרצח כבודן של בנות ברחובות?

אני רוצה שהמסר שלי יגיע לד"ר מוחמד מורסי. אתה אדוני הנשיא אחראי על כולנו בפני האל. אני וכל אזרחית מצרייה כמוה כבתך שיימא. שמור על שיימא מכלבי הרחוב, אחרת כולנו נשנא את מצרים. נבוא אל ארמון הנשיאות ונקרא בקול לעברו של מוחמד מורסי: "מדוע אינך שומר עלינו כמו שאתה שומר על בתך".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו