צבי בראל
צבי בראל

"חג חדש", חד-פעמי, נחת על אזרחי איראן: ועידת הפסגה ה-16 של המדינות הבלתי-מזדהות, המתקיימת השבוע בטהראן. לכבוד האירוע הכריזה הממשלה על חמישה ימי חופש, ואף הקצתה לכל אזרח תוספת של שמונה גלוני בנזין במחיר מסובסד - הכל כדי לעודד את תושבי טהראן לצאת לחיק הטבע. העיקר, שיפנו את הרחובות לטובת האורחים החשובים ופמליותיהם וחשוב מכך - שחס וחלילה לא ינצלו את האירוע כדי להפגין אל מול העולם.

לא רק אזרחי איראן הרוויחו משהו מן הוועידה הזאת, שבימים כתיקונים אינה קוצרת כותרות. על פי האתר האיראני "כלימה", שמקורב להנהגת התנועה הירוקה האופוזיציונית, איראן השקיעה כ-100 מיליון דולר בשיפוץ מבנים שבהם תתארח הוועידה. 58 מיליון דולר שימשו לרכישת 220 מכוניות מרצדס ומכוניות נוספות לשירות האורחים ולשכירת דירות מגורים עבור כעשרת אלפים מלווים. אפילו נפגעי רעש האדמה הקשה שפקד את צפון-מערב המדינה מוקדם יותר החודש, זכו במפתיע לסיוע בסך כ-50 מיליון דולר לקניית אוהלים ומצרכי מזון, אחרי הביקורת החריפה על אזלת ידה של הממשלה בטיפול באסון.

"כלכלת ההתנגדות", או מדיניות הידוק החגורה כנגד הסנקציות של המערב - עליה הכריז המנהיג העליון עלי חמינאי - תיאלץ, אם כן, להמתין עד שאחרוני האורחים יעזבו. אחרי ככלות הכל, לא בכל יום מזדמן לאיראן לקיים "מפגן הזדהות" כפי שתיאר זאת שר החוץ, עלי אכבר סאלחי, ולהראות למערב שאיראן, למרות הסנקציות איננה מדינה מבודדת.

סגן שר החוץ הסורי, פייסל מקדאד, בכנס בטהראןצילום: אי–פי

120 נציגי המדינות הבלתי מזדהות, בהם כ-50 ראשי מדינות, שחברות בתנועה מאז הוקמה בשנת 1961 כבר החלו להגיע לאיראן. שאיפתו של המשטר היא שבסוף הכינוס תצא ממנו קריאה מאוחדת להסרת הסנקציות. אבל כמו בכל פסגה, לא ההצהרות הפומביות יעניקו לה חשיבות, אלא שיחות המסדרון, ההסכמות החשאיות, ואולי אף תוכנית כלשהי לסיום המשבר בסוריה. לכך לפחות רומזת איראן.

עצם קיומה של הועידה באיראן כבר חולל רעש בינלאומי. הוא החל בפרסום השיחה שקיים ראש הממשלה, בנימין נתניהו, עם מזכ"ל האו"ם באן קי מון, בה דרש ממנו לא לצאת לטהראן. פרסום השיחה, שהרתיח את באן, הוביל לכמה כותרות מגחיכות בתקשורת האיראנית - אך לא הצליח לשנות את החלטתו של המזכ"ל.

אחר כך התחיל מרוץ דיפלומטי סביב החלטתו של נשיא מצרים להגיע לפסגה. היה מי שמיהר להצביע על נוכחותו של מוחמד מורסי כהוכחה לכך שמצרים משנה כיוון, וכי החרם הדיפלומטי שלה על טהראן מאז 1979 יבוא על קצו. אבל האמת היא שלמורסי כמעט שלא הייתה ברירה אלא להגיע. מצרים היא הנשיאה התורנית של תנועת המדינות הבלתי מזדהות, וכעת עליה להעביר את הדגל לאיראן, הנשיאה החדשה. כדי להפחית ממשקל הביקור, החליט מורסי שביקורו יימשך כמה שעות בלבד והוא לא יגיע בטיסה ישירה מקהיר אלה בשובו ממסע בן יומיים לסין, מסע שאליו הצטרפו עשרות אנשי עסקים ושבעה שרים. 

כשנשאל מורסי האם מצרים מתכוונת לחדש את יחסיה עם איראן כחלק מן ההשתתפות בפסגה, הודיע דוברו כי "חידוש היחסים אינו על הפרק". כמה ימים קודם לכן אמר מורסי עצמו שחידוש היחסים תלוי בעמדתה של איראן כלפי המשטר הסורי. בנוסף, נראה שגם נשיא ארה"ב, ברק אובמה, אינו מתרגש מביקורו של מורסי באיראן.

על שולחנו של מורסי כבר מונחת הזמנה לבקר בבית הלבן אחרי שיסתיים מושב העצרת הכללית באו"ם ב-23 בספטמבר. יהיה זה ביקורו הראשון של מורסי בארה"ב מאז בחירתו לנשיא. ארה"ב אינה זרה למורסי. הוא למד בה הנדסת חלל, אבל זה אינו צפוי להיות ביקור של נוסטלגיה. למורסי ולאובמה יש הרבה על מה לשוחח: איראן היא אחד הנושאים החשובים על הפרק, אך לא מהצד שנתניהו מתכוון או אחמדינג'אד מתכוונים, אלא יותר מהצד של מציאת פיתרון דיפלומטי לסוגיית הגרעין.

יחד עם הודו, גאנה, אינדונזיה ויוגוסלביה - מצרים היא בין המייסדות של תנועת המדינות הבלתי מזדהות, ביטוי שאותו טבע המדינאי והאינטלקטואל ההודי קרישנה מנון. אולם שאלת "ההזדהות" או "אי-הזדהות" עם אחד מן הגושים, המערבי או הקומוניסטי, כבר מזמן אינה רלוונטית. את מקומה החליפו מאפיינים מדיניים צרים בהרבה. שהרי מי שרוצה את סעודיה וקטאר כחלק מן הארגון, לא יוכל להתלונן על כך שהן נחשבות לפרו-מערביות. מי שמתארח באיראן חייב להתעלם מ"הזדהותה" של הרפובליקה האסלאמית עם רוסיה או עם סין החילונית.

120 משלחות, 50 מהן בראשות נשיא או ראש ממשלהצילום: אי–פי

וכך, אם במהלך ההפוגה בין פסגה לפסגה אין לארגון הזה תעסוקה רבה מדי, הרי שעצם הנוכחות או ההיעדרות היא זו שמשקפת את העמדה הפוליטית והמדינית. סעודיה, יריבתה הקשה של איראן, החליטה לדוגמה לשלוח לכינוס רק את סגן שר החוץ. נכון ששר החוץ שלה, סעוד אל-פייסל, מחלים מטיפול רפואי קשה, אבל גם אם היה איתן כשור, סעודיה לא הייתה מעלה את דרג הייצוג. איראן הרי גידפה אותה בשנה האחרונה שוב ושוב על רקע התערבותה הצבאית בבחריין.

זאת ועוד, טארק אל-חומיד, עורך העיתון "אל-שרק אל-אאוסט", הנמצא בבעלות סעודית ויוצא לאור בלונדון, פרסם לקראת הוועידה מאמר יוצא דופן בחריפותו נגד איראן. "זו איננה פסגה של מדינות בלתי מזדהות, שכן איראן עצמה מזדהה עם חוסר יציבות והיעדר הביטחון באזור. היא מנהלת מדיניות של חוסר הזדהות עם העם הסורי בכך שהיא תומכת בפושע בשאר אל-אסד. הרי כל המדינות שמכנות עצמן 'בלתי מזדהות' פונות לארה"ב ולאירופה כדי שיכירו במשטריהן או מבקשות סיוע מקרן המטבע הבינלאומית. בלתי מתקבל על הדעת שהן יפנו לארה"ב לקבל סיוע ואחר כך יתארחו בוועידה נגד ההשפעה האמריקנית. אי ההזדהות הוא שקר כמו הביטוי 'התנגדות' (מקאוומה) או הביטוי 'ערביות'". כשדברים אלה הם ביטוי נאמן לעמדה הסעודית הרשמית, גם מורסי המצרי, שמשטרו נהנה לאחרונה ממענק סעודי אדיר ומהפקדות סעודיות נדיבות בבנק המרכזי בקהיר, אינו יכול לנהל מדיניות פרו-איראנית. 

דוגמה אחרת היא טורקיה, שאיננה חברה בארגון המדינות הבלתי מזדהות בהיותה חברה בנאט"ו, אבל הוזמנה כאורחת מיוחדת. אך באנקרה מיהרו להודיע לטהראן שאין בכוונתם להופיע לנוכח המדיניות האיראנית בסוריה. אין צורך בהוכחה נוספת להידרדרות המהירה ביחסים בין שתי המדינות, כשרק לפני שנה וחצי נחשבה טורקיה למי ש"פונה לאסלאם", "מצטרפת לציר הרשע", "מתרחקת מן המערב" ומתכוונת לכונן ציר אסטרטגי עם אויבותיה של ארה"ב.

תיוג מדינות הוא חלק בלתי נפרד מן הדיפלומטיה הפומבית ולעתים קרובות הוא נעשה תוך שימוש פזיז ויהיר במברשת צבע רחבה. טורקיה איננה שבויה של איראן ומעולם לא היתה. "מבחן הנוכחות" בפסגה שאיראן מתאמצת להציג לראווה כהוכחה לניצחונה, עשוי לסייע דווקא למי שאיראן מתייחסת כאל "משרתם של האמריקנים והציונים", זהו מחמוד עבאס אשר הצליח להרחיק את חמאס מן הוועידה אחרי שהודיע שלא יופיע אם איסמעיל הנייה יוזמן. איראן מיהרה להכחיש שהנייה הוזמן, חמאס נעלב ועבאס יככב. אבל זהו רק ההישג הקטן, שבעצמו מלמד על הקרע שבין איראן לחמאס. חשובה ממנו היא ההזדמנות של עבאס להיפגש שוב עם קבוצת ראשי המדינות שתומכות בהכרה במדינה פלסטינית עצמאית. הכינוס באיראן עשוי לשמש בעבורו כן שיגור חשוב למופע הבא של הרשות הפלסטינית באו"ם.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ