בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

חוסר היציבות במזרח התיכון מתחיל לאיים על משטר האייתוללות באיראן

למרות חוסר ההכרעה, משטר אסד יקרוס לבסוף, גם אם מאוחר ממה שהעריכו. סוריה היא רק אחת מבין המאבקים על האזור שעשויים להגיע להכרעה השנה

33תגובות

האטת קצב הזעזועים במזרח התיכון עלולה להטעות במקצת. העובדה שהשנה, בניגוד לשנת 2011, לא נופלים משטרים באזור ובצפון אפריקה בזה אחר זה, כמו אבני דומינו, אינה מלמדת שהטלטלה הערבית נעצרה. המגמות עודן דרמטיות, חריפות ולעתים קרובות מפתיעות. לרבים מהאירועים יש עדיין השלכות משמעותיות, ישירות ועקיפות, על מצבה של ישראל באזור.

רצף האירועים ביום מקרי השבוע, יום רביעי, יכול לספק עדות טובה לכך: בגבולה הצפוני של סוריה התנהלו קרבות של ממש בין חיילי בשאר אל-אסד לבין הצבא הטורקי. לאחר ירי של פצצות מרגמה לשטח טורקיה, שגרם למותם של חמישה טורקים, השיבה אנקרה במתקפה משלה על עמדות של הצבא הסורי, וגרמה למותם של כמה חיילים. בסוריה התפוצצו מכוניות תופת בחאלב, וצה"ל סגר את אתר החרמון, לאחר שקבוצה חשודה של סורים התקרבה לגדר. בלבנון נהרגו שבעה בני אדם בפיצוץ מסתורי במחסן נשק של חיזבאללה, ימים אחדים לאחר שמפקד בכיר של הארגון השיעי נהרג בקרבות בסוריה. ואילו באיראן פרצו הפגנות סוערות בבזאר של טהראן, במחאה על השלכות הסנקציות הבינלאומיות על המצב הכלכלי ובדרישה שמשטר האייתוללות יפסיק להשקיע מיליארדים בסיוע לשלטון אסד בסוריה.

הערכת אגף המודיעין בצה"ל היא כי שנת 2013 תהיה "שנת מאבקים נפיצה". המזרח התיכון, אומרים מומחי המודיעין הצבאי, רווי אדי דלק. לפחות ארבעה מאבקים מתנהלים בו במקביל ועשויים להגיע להכרעה בתוך שנה: משבר הגרעין האיראני, מלחמת האזרחים בסוריה, המאבק על אופי השלטון החדש במצרים והמאבק הרחב יותר על דמותו של העולם הערבי. האחרון מתחלק לאינספור מאבקי משנה: בין המשטרים הישנים לאופוזיציה, בין מתונים לרדיקלים ובין סונים לשיעים. בנוסף, לא ברור כלל לאן נושבות הרוחות בגדה ואם יימשך השקט היחסי ששורר שם בשנים האחרונות.

אי–פי

מלחמת האזרחים בסוריה היא הדוגמה הבולטת למציאות הנוכחית. כל ההערכות המוקדמות בדבר קריסתו המהירה של משטר אסד התבדו עד כה. הצדדים נראים כמי שנקלעו לדו-קרב משתק, שבו לעת עתה אין הכרעה, בעוד האלימות ביניהם נעשית נואשת ואכזרית יותר משבוע לשבוע.

ועם זאת, הערכתם של רוב גופי המודיעין במערב נותרה בעינה: משטר אסד יקרוס לבסוף. סוריה מתחלקת כעת בין אזורים שבשליטה יחסית של המשטר (חלקים מרכזיים מדמשק ומעיר המפתח השנייה, חאלב, רצועת החוף בצפון, העלאווית בעיקרה), אזורים שבשליטת ארגוני אופוזיציה, קבוצות חמושים או מיעוטים כמו הכורדים (צפון המדינה ומזרחה) ושטחי הפקר ללא שליטה ממשית. באזורים שבשליטת האופוזיציה מתנהלות אוטונומיות, שאינן נשענות יותר במאומה על השלטון המרכזי: הן מספקות לתושבים מים וחשמל עד כמה שאפשר ובכמה מעברים באזור הגבול עם טורקיה אפילו גובות מכס.

אחרי מתקפת המורדים בדמשק בתחילת יולי, שבה נהרגו כמה מבכירי שלטונו, החליט הנשיא בשאר אל-אסד על מה שאמ"ן מכנה "התכנסות". עד אז ניהל אסד מלחמה על כל המגרש, שבה נשחק צבאו והותש בשל קווי החיכוך הארוכים עם המורדים לרוחב המדינה ולאורכה. מיולי הוא מתמקד בהגנה על המרכיבים העיקריים של השלטון. חאלב חשובה לאסד מחומס, דמשק חשובה יותר מחאלב.

אי-אף-פי

אסד מתנהל ביעילות (וברצחנות) רבה יותר מכפי שניתן היה לשער תחילה ומעכב בשלב זה את ניצחון יריביו. אף שצבא סוריה החופשית, הגדול והבולט שבארגוני האופוזיציה, הפך למעין מותג של ההתנגדות, עדיין נראה שהארגון לא יצר מסה קריטית שבכוחה לסלק במהירות את אסד מהשלטון. גם לא צצה בינתיים דמות ממחנה המתנגדים שנראה כי בכוחה לקחת לידיה את מושכות השליטה בסוריה. אחד התרחישים שמשרטט המודיעין – שקיעה הדרגתית של סוריה לתוך אנרכיה, שבה מוסדות השלטון המרכזיים ממשיכים להתמוטט בעוד אג'נדות מקומיות הולכות ומשתלטות – נראה כעת כבעל סבירות גדולה יחסית להתממש.

מבחינת ישראל, אף שאינה מודה בכך בקול רם, טמונים גם יתרונות במצב הקיים. האיום של מתקפת פתע מצד צבא סוריה ברמת הגולן, שהדיר שינה מעיני מפקדים בצה"ל ארבעה עשורים אחרי מלחמת יום הכיפורים, התפוגג כלא היה. ספק אם הצבא הסורי מסוגל כעת ליזום מתקפה קונבנציונלית כלשהי שאינה טבח חסר הבחנה של אזרחיו. יעברו עוד שנים בטרם ישקמו הסורים את יכולתם המבצעית.

מצד אחר, חוסר היציבות בסוריה מחייב את צה"ל להיערכות מבצעית אחרת ואת קהילת המודיעין הישראלית כולה לעקוב אחר היבטים שונים של ההתפתחויות בשכנה מצפון מזרח. למשל, הדאגה מפני גלישת נשק כימי מסוריה לידי חיזבאללה או לידי גופי אופוזיציה סוניים, הקשורים באל-קאעדה. אבל ישראל גם צריכה לפקוח עיניים ולחפש אחר טילים ארוכי טווח, טילי חוף-ים מתקדמים ומערכות נ"מ חדישות. כיוון שבסוריה מאוחסנים מאגרי הנשק הגדולים ביותר באזור, זו משימה קשה ביותר.

הקזת דם

ידיעה שפורסמה בסוף השבוע שעבר בטיימס הבריטי עוררה התרגשות מסוימת בתקשורת הישראלית. על פי הדיווח, מנהיגה הרוחני של איראן, האייתוללה עלי חמינאי, רותח על ראש "גיס קודס" במשמרות המהפכה, קאסם סולימאני, משום שלא עמד בהבטחתו כי הסיוע האיראני העצום לסוריה יהפוך את הקערה על פיה ויביא לניצחונו של אסד. איראן, טען הטיימס, כבר השקיעה עשרה מיליארד דולר במאבקו הכושל של הרודן הסורי ובצמרת בטהראן התחולל קרע של ממש סביב האכזבה מהתוצאות בסוריה.

הידיעה, למרבה הצער, כנראה אינה מדויקת. איראן עודנה מושקעת בסוריה ותמשיך להשקיע בסיוע לאסד. גם לא ידוע על קרע בין חמינאי לסולימאני. אבל הקזת הדם המתמשכת בדמשק אינה מביאה בשורות טובות למשטר האייתוללות, בעודם מתמודדים עם צרות מבית. נשיא איראן, מחמוד אחמדינג'אד, אף הודה השבוע באופן חריג כי אויבי המשטר האיראני נחלו הצלחה מסוימת משום שהסנקציות החמירו את מצבה הכלכלי של ארצו. יום לאחר ההודאה הוברחו למערב התצלומים שתיעדו הפגנה נזעמת על יוקר המחיה בשוק של טהראן.

התחזית האופטימית של שר החוץ אביגדור ליברמן, שהמשטר באיראן ייפול בתוך פחות משנה, לקראת הבחירות הבאות לנשיאות ביוני 2013, אמנם אינה מבוססת דיה על חומר מודיעיני, אך אין ספק שדברים מתחילים לזוז. פיחות של 30 אחוז בערך הריאל האיראני בתוך ימים אחדים אינו דבר של מה בכך, מה גם שארצות הברית והאיחוד האירופי נערכים לגל נוסף של סנקציות לקראת סוף השנה.

"איראן ב-2013 היא עדיין סיפור פתוח", אומר גורם מודיעיני בכיר בישראל על רקע אירועי השבועות האחרונים בטהראן. "השפעת הסנקציות ניכרת ומשמעותית. הן מורגשות אצל האזרחים ומטרידות את המשטר, אבל עד כה לא הסיטו את ההנהגה האיראנית מדרכה אל הגרעין. בשנה הבאה האיראנים יצטרכו להחליט אם להמשיך ולהתקדם אל הפצצה, לנסות לפרוץ קדימה ולקבוע עובדות בשטח, או להגיע לאיזושהי עסקת פשרה עם המעצמות שתאפשר להם רק העשרה חלקית של אורניום".

פאניקה

האופוזיציה האיראנית, שנרמסה באופן ברוטלי על ידי השלטונות בעת "המהפכה הירוקה" הכושלת לאחר הבחירות האחרונות לנשיאות ביוני 2009, לא השתקמה עד כה. רבים ממתנגדי המשטר הושלכו אז לכלא, עונו וכמה מהם נרצחו. למרות הזעם הגובר נגד המשטר בשל החרפת המצב הכלכלי, התנועות הפוליטיות המאורגנות אינן יוצאות ממחבואן. הן טרם שברו מחדש את מחסום הפחד.

אבל על דאגתו של המשטר יעידו כמה מצעדי המנהיג חמינאי ואנשיו, הגובלים בפאניקה. באחרונה נעצר אחד מיועצי התקשורת של אחמדינג'אד, עלי אכבר ג'וונפקר, לשישה חודשים משום שהעז למתוח ביקורת על חמינאי, ומנהלת סניף רויטרס באיראן, פאריסה חאפזי, הואשמה בבית משפט בפרסום שקרים ותעמולה. בחודשים האחרונים הושלכו לכלא עשרות אנשים שהואשמו כי פעלו נגד הממשלה באיראן וניסו לארגן הפיכה. מהדי ופאיזה רפסנג'אני, בנו ובתו של אחד המנהיגים הבולטים באיראן בעשורים האחרונים, עלי אכבר האשמי רפסנג'אני, נעצרו ונכלאו בשל חשדות דומים.

להיסטריה של המשטר יש כנראה סיבות טובות. המצב הכלכלי הקשה, אזלת ידה של הממשלה, ההתעקשות על המשך פרויקט הגרעין, ההשקעות האדירות בסוריה ובחיזבאללה בעוד שיעורי האבטלה והעוני באיראן ממשיכים לעלות – כל אלה עשויים לשמש קרקע פורייה לתנועת מחאה חדשה, אולי אפילו גדולה מקודמתה מלפני ארבע שנים.

בשנתיים האחרונות ראו האיראנים לא מעט דוגמאות במדינות השכנות בעולם הערבי ליכולתם של המונים לחולל שינוי. לכן נראה כי שימור המשטר הסורי חשוב לאייתוללות לא רק בשל הצורך שלהם לחזק את הציר נגד המערב וישראל. הדחתו של אסד תהיה מסר לציבור באיראן, כי גם בארצו השינוי אפשרי חרף הקשיים והדיכוי האגרסיבי מצד המשטר.
 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו