טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

למי אכפת במערב מבלוגר איראני שעונה למוות

העולם כבר לא מזדעזע כל פעם שאיראן פוגעת בזכויות אדם, והרפובליקה האיסלאמית מרשה לעצמה למתוח עוד יותר את החבל

תגובות

לפני שבוע קיבלה אימו של סתאר בהשתי שיחת טלפון מן "הרשויות" באיראן שבה נאמר לה לרכוש חלקת קבר עבור בנה ולבוא לקחת את גופתו. זה היה סופו שבוע שבתחילתו נעצר סתאר על ידי המשטרה האיראנית ונכלא בכלא "אבין" הידוע לשמצה. עדים שהצליחו להעביר מסרים מבית הכלא סיפרו שבמשך שישה ימים עונה בהשתי בידי חוקריו וכי "לא נותר סנטימטר בגופו שלא ספג מכות או חריכות". פשעו היחיד של בהשתי היה כתיבת בלוג באינטרנט שבו ביקר בחריפות את המשטר ואת יחסו לאזרחים. על פי החוק הפלילי החדש של איראן, סתאר פגע בכך בביטחון המדינה ולכן יש להעמידו לדין. להעמיד לדין, אבל לא להטיל עונש מוות בעינויים.

"מעולם לא פגשתי את סתאר", כתב ריזא מוהאג'רינג'אד באתר האיראני- אמריקאי "דה איראניאן", "אבל משיחותיי איתו בטלפון התרשמתי שהוא בחור צעיר, איש עבודה, בן מסור לאימו, ואזרח שאהב את ארצו". מוהאג'רינג'אד, שהיה בין מארגני ההפגנות באיראן ב-1999, סבור שרציחתו של סתאר בכלא האיראני נועדה להפוך אותו למופת לכל פעילי האינטרנט במדינה אשר ינסו להמשיך ולבקר את המשטר. נראה כי "חוק פשעי המחשב" שאימץ הפרלמנט לאחרונה, ושעל פיו מחויבים מנהלי מפעילי אינטרנט ומנהלי קפה אינטרנט לרשום את פרטי המשתמשים ולשמור את פרטי היסטוריית הגלישה שלהם, איננו מרתיע דיו לטעמו של הממשל, מוות בעינויים ייעשה מלאכה טובה יותר.

נחמא פורתא מוצאים ידידיו של בהשתי בכך שהסערה שחולל מותו גרמה לפרלמנט להקים השבוע ועדת חקירה שתבדוק את נסיבות מותו של הבלוגר. ספק אם החקירה תמצא אשמים כפי שוועדות חקירה קודמות שקמו כדי לבחון את התנהגותם של חוקרים וסוהרים אחרי ההתקוממות ב-2009, לא מצאו פסול בהתנהגות נציגי החוק.

פייסבוק

זכויות אדם באיראן נדחקו זה מכבר אל סל האשפה של ההתעניינות העולמית. מדי פעם מתפרסם סיפור מזעזע על פעיל זכויות אדם או על סתם אזרח שהוצאו להורג או נכלאו ללא משפט. בחודש שעבר התפרסם דו"ח נציג האו"ם לזכויות אדם, ד"ר אחמד שהיד, שמפרט בלשון יבשה ומטלטלת את שלל התנכלויותיו המזוויעות של הממשל האיראני לאזרחיו. בין היתר הוא מצביע על ניסוחיהם המעורפלים של חוקים שמטילים עונש מוות על מי שפוגע בדת, מבלי לפרט מה טיבה של אותה פגיעה. על כך שכל מי שעובד ברשתות טלוויזיה לווייניות חייב לקבל היתר ממשרד ההדרכה הדתית וכי אין לשתף פעולה עם רשת בי.בי.סי וקול אמריקה משום שהן "סוכנויות מודיעין של הסי אי איי". מי שישתף פעולה עם תחנות אלה "ייחשב כמי שמשתף פעולה עם מודיעין האויב ויטופל על ידי מיניסטריון המודיעין" נאמר בתקנות המדינה.

עיתונאים שעבדו עבור רשתות אלה מספרים שהם זכו לשיחות טלפון מאיימות, ל"ביקורי בית" של נציגי המשטר ובמקרה אחד נאסר אחד העיתונאים ונדרש ממנו לבקש מעמיתו האיראני ששוהה בלונדון להתפטר מעבדותו בבי. בי. סי. במאי שעבר נידון מחמוד שוקראיה ל-25 מלקות בגלל שצייר קריקטורה ששמה ללעג חברי פרלמנט, ופרס של 100 אלף דולר יינתן למי שיהרוג את הראפר שאהין נג'אפי משום שחיבר שיר שלועג לרפובליקה האסלאמית ומזכיר בו שמות של אימאמים.

עונש "קל" יותר, שש שנות מאסר ואיסור על עיסוק בקולנוע למשך 20 שנה, הוטל על הבמאי הנודע ג'עפר פנאהי בשל "הפקה ובימוי של סרטים שפוגעים במדינה" . את סרטו האחרון "זה איננו סרט" על חייו במעצר בית בעודו ממתין לתוצאות ערעורו, הצליח פנאהי להבריח למערב על דיסק און קי שהוברח בתוך עוגה והוקרן בפסטיבל קאן ב-2011.

צפו בקטע מתוך הסרט "זה לא סרט", שמתאר את הבמאי ג'עפר פנאהי בעת מעצר הבית שלו:

פנאהי ופעילת זכויות האדם נסרין סוטודה שכלואה בכלא "אבין" זכו בחודש שעבר בפרס סחרוב לזכויות אדם. כיבודים וכבוד הם דבר חביב אבל אין בהם כדי לסייע לשני זוכי פרס.
כליאתם של ידוענים איראנים מצליחה אמנם לטלטל מעט את התקשורת העולמית, אבל אזרחים רגילים, שנתלים בעשרות או נענשים במלקות, זוכים לאזכור בעיקר באתרי האינטרנט של תנועות האופוזיציה האיראנית או באתרים בשפה הפרסית של מבחר מצומצם של אתרי כלי תקשורת מערביים. על 141 ההוצאות להורג שהתבצעו בין ינואר ליוני 2012, כולל הוצאה להורג של אדם שנתפס שותה אלכוהול בפעם השלישית, נמסר רק דיווח לקוני. על 82 הוצאות להורג חשאיות שעליהם למדו מחברי הדו"ח נודע רק משמועות. כאשר איראן היא שם נרדף להעשרת אורניום ולאיום גרעיני, כאשר "תמיכתה של איראן בטרור" מכוונת להאיר רק את קשריה של איראן עם חיזבאללה וחמאס, לא נותר עוד מקום ופנאי להתעניין גם בטרור הפנימי שהמשטר מנהל מול אזרחיו.

על מערך זכויות האדם באיראן ממונים שלושת האחים לאריג'אני. סאדק לריג'אני הוא ראש מערכת המשפט שמונה על ידי חמנאי, אחיו מוחמד ג'וואד עומד בראש המועצה לזכויות אדם באיראן, והאח השלישי, עלי לריג'אני, הוא יושב ראש הפרלמנט שממונה בין היתר על חקיקת חוקים לשמירת זכויות האדם. עלי הוא פילוסוף שכתב עבודת דוקטורט על עמנואל קאנט, (יש לו BA בהנדסת מחשבים ומתמטיקה), ג'וואד למד לקראת תואר שלישי במתמטיקה באוניברסיטת ברקלי בארה"ב ואילו סאדק לריג'אני לימד עצמו אנגלית ותרגם כמה מכתביו של קארל פופר. כל אלה לא הועילו לאזרחי איראן להשיג זכויות אדם רחבות יותר או למצוא באינטלקטואלים הללו מגן מפני התנכלות גופי המודיעין של המשטר. עלי לריג'אני צפוי להציג את מועמדותו בבחירות לנשיאות שיתקיימו בחודש יוני 2013 אבל גם אם יזכה, ספק אם יחול שיפור במעמד זכויות האזרח והאדם במדינה.

לא רק כנגד מתנגדי משטר פועלים סוכנויות הביטחון במדינה. בנו ובתו של הנשיא לשעבר עלי אכבר רפסנג'אני עצורים בכלא, הבן, מהדי נאשם בהתססת ההפגנות שהתקיימו ב-2009 כנגד בחירתו של הנשיא אחמדינג'אד, והבת פאיזה, הורשעה ב"הטחת ביקורת במשטר בראיון לעיתונות". מעצרם הוא חלק ממסע הענישה כנגד אביהם אשר ביקר את המנהיג העליון עלי חמנאי ונראה כי גם הוא מתכוון להתמודד בבחירות לנשיאות אחרי שנכשל פעמים מול אחמדינג'אד.

יו"ר הפרלמנט עלי לריג'אני, שחשש שרפסנג'אני בן ה-78 לא הבין את הרמז, ניסה לסלקו מן ההתמודדות על ידי הצעת חוק שתגביל את גילם של המתמודדים לנשיאות ל-70. הצעת החוק לא עברה אבל המשטר לא אמר נואש. אחרי שכלא במעצר בית את חוסין מוסאווי, מנהיג התנועה הירוקה, ואת עמיתו חכם ההלכה מהדי כארובי, יוכלו חוקי הביטחון הדרקוניים לשמש כדי הטיל אימה על כל מתמודד בלתי רצוי.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות