בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
${m.global.stripData.hideElement}
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לשבוע בלבד - מינוי לאתר ב-50% הנחה  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

המציאות המדומה בתנור הלוהט של אסד

הנאום שנשא היום אסד ממחיש שהמנהיג הסורי מאמין שהוא הגורם המייצב במזרח התיכון וגורלו לא יהיה דומה לזה של קדאפי

24תגובות

כחצי שנה חלפה מאז נשמע קולו של נשיא סוריה, בשאר אל-אסד. עוד עשרות אלפי אזרחים סורים נהרגו בתקופה הזאת, ומאות אלפים נמלטו למדינות שכנות. באותה חצי שנה הוקם גוף אופוזיציוני חדש; שליח האו"ם, אל-אחדר אל-ברהימי צבר עוד אלפי נקודות בכרטיס הנוסע המתמיד שלו; רוסיה הודיעה הודעות; ארה"ב שיגרה תגובות, אבל שום בשורה איננה נאפית בתנור הלוהט של סוריה.

אסד לא הציע בנאומו דבר חדש ולא שרטט מפת דרכים מרגשת לסיום המשבר בן 22 החודשים. בנאומו היבש הוא חזר על האשמותיו כלפי מדינות המערב, וכמה ממדינות ערב שמחמשות ומממנות את האופוזיציה. כמו בעבר, הוא הטיל על הכוחות הלוחמים את האחריות למשבר והתנה את הפסקת האש בכך שהצד השני יחדל ראשון. אבל אי אפשר שלא להתרשם כיצד אסד פוסע בנתיב הסלול בו צעדו מנהיגים אחרים לפניו. נתיב שבו המציאות איננה חשובה, כי אם האופן שבו המנהיג קורא ומפרש אותה.

כזה היה סדאם חוסיין שעד הרגע האחרון היה משוכנע שההכנות למלחמה נגדו מפוברקות, שהמערב עדיין אתו או שלפחות רוסיה וצרפת, שחתמו עמו על הסכמים כלכליים עתירי הבטחות, יגנו עליו. גם לקדאפי היו קשיים מרובים להבין את המציאות שהתפתחה בבנגאזי והתפשטה במהירות לרחבי המדינה. גם הוא לא הבין כיצד ידידות קרובות כמו איטליה ובריטניה, ובעלות אינטרסים כמו טורקיה או ארה"ב, משנות ברגע אחד את עורן ומשגרות לעברו מטוסים. אפשר גם להרחיק עדות והזכיר את העיוורון הפוליטי שתקף את השאה האיראני לפני המהפכה, כאשר האמין בכל לבו שהעם אוהב אותו.

אי–פי

אסד מכיר את העובדות, הוא יודע כמה מחייליו נהרגו, כמה ומי מבין המפקדים הבכירים ערקו מן הצבא, לאיזו רמה ירד מלאי הכסף שברשותו, ומה היקף הנזק שגרמו המורדים בערי המדינה. הוא איננו מנהיג כלוא ומנותק שעוזריו יכולים להרחיקו ממידע מדכא. הוא משוכנע שמאבקו נגד "הטרוריסטים" לא רק צודק והכרחי, אלא שהוא גם יוכל להכריע אותם. אין מבחינתו אופציה אחרת. כניעה למורדים פירושה אובדן מדינת-המשפחה, איבוד הירושה ארוכת השנים וחיסול השליחות "הנצחית" שהיתה בסיס האידיאולוגיה של מפלגת הבעת שבשמה שלטה המשפחה.

אבל זו איננה רק מלחמה על הכסא או על כבוד המשפחה. כשהמלחמה בסוריה הולכת ומתבססת כמלחמת עדות, האחריות של אסד מתרחבת לאחריות לעדתו, וייתכן שהוא גם תופש עצמו כרגע שמי שאחראי לשלום המזרח התיכון. בלעדיו, עלולה גם לבנון להתמוטט, עיראק תיקלע מחדש למלחמת אזרחים בין סונים לשיעים ואיראן עלולה להפוך למפוחדת ולקיצונית עוד יותר. אם זהו הלך רוחו, ספק אם אפילו שינוי מדיניותה של רוסיה או סין ידחפו את אסד להסתלק משלטונו. כי במצב שבו אסד עדיין רואה עצמו כמנהיג הערבי האותנטי היחיד מול שורה של מנהיגים ערביים "חצי גברים" כפי שכינה אותם אחרי מלחמת לבנון השנייה, שום מדינה זרה, רוסית או אמריקאית, אינה יכולה לקבל בעבורו את ההחלטות הגורליות, כי אין מדינה שיכולה להבין את גודל האחריות שמוטלת על כתפיו.

אסד איננו מציע פיוס או דיאלוג. הוא מציב תנאים כאילו דבר לא השתנה מאז החל המרי. הוא קובע את סדר הפעולות הנכון מבחינתו ומציג אותו למורדים. לא הוא זה שצריך להתפשר ולוותר אלא "אויבי המדינה" הם אלה שצריכים לומר הן. גם זה מתכון קבוע שבו נאחזו מנהיגים שאינם כבר בשלטון. אסד בטוח – וגם זו תפישה מוכרת אצלו – שמה שקרה לאחרים לא יקרה לו. "סוריה" הוא אמר לפי שפרץ המרי בארצו "איננה מצרים ואיננה תוניסיה". 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו