בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

כורדים טובים, כורדים רעים

אוג'אלאן ממתין לפידאן וארדואן

אחרי 30 שנה ו-40 אלף הרוגים הבינו הצדדים שאין פתרון צבאי ונערכים למו"מ. המיעוט דורש אוטונומיה, אך ארדואן - שפוזל לאיחוד - מתעקש ש"כולנו טורקים"

31תגובות

בכלא אימראלי, שמדרום לאיסטנבול, ממתין עבדוללה אוג’אלאן, מנהיג מפלגת הפועלים הכורדית, הפק”ק, לשמוע מה מוכן ראש ממשלת טורקיה, רג’פ טייפ ארדואן, להציע כדי לפתור את הבעיה הכורדית. זה 14 שנים יושב האסיר בבית הכלא שהוכשר במיוחד בעבורו – ושבמשך עשר שנותיו הראשונות בו שהה לבד במבנה, עם הסוהרים - ומנסה לשכנע את השלטונות הטורקיים שיש לו מה להציע לפתרון . גם מחליפו בשטח, מוראט קראילאן שמפעיל את חוליותיו ממקום מושבו בהרי קנדיל שבצפון עיראק - ממתין ליום שבו הממשל הטורקי יתייחס אליו כאל מנהיג ולא כאל טרוריסט.

כעת, הם מרגישים שינוי קל באוויר, לאחר שממשלת טורקיה החלה להתניע משא ומתן מול הבדלנים הכורדים. השבוע, אם לא תחול תפנית של הרגע האחרון, צפוי להתקיים מפגש בין מנהיגי מפלגת השלום והדמוקרטיה הכורדית לבין אוג’אלאן בתאו השמור. אחריו עשוי להיפתח בעיר ארביל, בירת החבל הכורדי בעיראק, תהליך ארוך ומתיש שאם יצליח, יסיים את המאבק הלאומי האלים ביותר שידעה טורקיה מאז עצמאותה.

האם יש בכלל סיבה לאופטימיות? בצד הכורדי אומרים כי בניגוד ליוזמות קודמות, הפעם קיימת תחושה שהצד הטורקי רציני וכי מעורבותו האישית של ראש המוסד הטורקי למודיעין, הקאן פידאן, מוסיפה רבות לאמון בתהליך. גם הנסיבות הפוליטיות שמחייבות את ארדואן לסמוך עכשיו על המפלגה הכורדית כדי להעביר בפרלמנט ובציבור את יוזמתו לשינוי החוקה, מסייעות ליוזמה, והלחץ האירופאי העצום לשפר את מצב זכויות האזרח בטורקיה – כשהכוונה היא במיוחד ליחס כלפי המיעוט הכורדי – מוסיף את משקלו.

מנגד, אי אפשר להגזים בגודש המוקשים שעומדים בדרכו של הפיוס. בין הכורדים לבין הממשלה מפריד אוקיינוס אידיאולוגי ופוליטי. “אין בעיה כורדית”, הצהיר ראש ממשלת טורקיה ארדואן בחודש שעבר, אבל “אני מכיר בבעיות שיש לאחינו הכורדים”. בשבוע שעבר היה ארדואן מפורט יותר “אלה שטוענים שהגזע שלהם עליון לאחרים פוסעים בדרכו של השטן. אנחנו אומה אחת שחיה על אדמת הרפובליקה הטורקית. האומה שלנו מורכבת מטורקים, כורדים, ערבים, לאזים, וצ’רקסים”. בניסוח הזה טמונה ליבת הבעיה הכורדית שאותה מנסה ארדואן לפתור אחרי כשלושים שנים וכ-40 אלף הרוגים.

רויטרס

סוף לחלום

הכורדים אמנם “השעו” בינתיים את דרישתם למדינה עצמאית שחלקה יהיה בטורקיה וחלקיה האחרים בעיראק, סוריה ואיראן. חלום “כורדיסטאן השלמה”, מעידים גם מנהיגי הכורדים בעיראק, אינו יכול להתגשם בעתיד הקרוב. לעומתו, הקמתה של אוטונומיה כורדית בטורקיה הפכה לשאיפה החלופית. השאלה היא מה פירושה המעשי של אוטונומיה כזאת? הכורדים אינם מדויקים, ובכוונה, בפרשנותם. “אוטונומיה פירושה ממשל כורדי חצי עצמאי בחבל כורדי אוטונומי שיש לו שיטת משפט משלו שאינה סותרת את שיטת המשפט של המדינה, שיש לו מערכת חינוך כורדית ושתרבותו מוכרת”, אומר ל”הארץ” פעיל כורדי מדיארבקיר. פרשנות זאת מטלטלת את אנקרה. “אוטונומיה תרבותית תוליד אוטונומיה לאומית”, מזדעק איש משרד החוץ הטורקי, “זה לא יקרה בחיים”.

די לשמוע את נאומו של ארדואן כדי להבין את הפער. ביטויו “כולם טורקים” פירושו שלכל היותר הוא יהיה מוכן להעניק לכורדים עוד קצת זכויות תרבותיות. אם עכשיו יכולים הכורדים לשמוע כמה תוכניות בשפה הכורדית בטלוויזיה הממלכתית, אולי יותר להם להקים תחנה משלהם, בפיקוח. משרד החינוך עשוי להרחיב את השיעורים בכורדית שניתנים בבתי הספר. אם יגיעו הצדדים להסכמה עשויה טורקיה אפילו לכונן תהליך התייעצות על מינוי מושל דיארבקיר – עיר בירת המחוז הכורדי בטורקיה - שממונה עכשיו על ידי אנקרה ללא שיתוף האוכלוסייה.

על השאלה אם תהיה טורקיה מוכנה להתיר לכורדים להחזיר לעיירות ולכפרים את שמותיהם הכורדים, מתפתלים דוברים טורקים. “השמות של הכפרים כבר מוכרים לכולם ואין מחלוקת עליהם. זה לא לב הבעיה”, אומר איש משרד החוץ. כדי להבין את הדרישה הזאת אפשר לדמיין כיצד היתה ממשלת ישראל מגיבה אילו מפלגות ערביות היו דורשות להחזיר את השמות המקוריים לישובים יהודיים שקמו על אדמותיהם. שמות חדשים הם חלק מן הלאומיות החדשה, בישראל כמו בטורקיה, שמות מן העבר הם איום לאומי.

ארדואן, מצדו, רוצה דבר אחד: שפעילי מפלגת הפועלים הכורדית יניחו את נשקם ויעזבו את טורקיה. הוא מוכן בשלב הזה להניח להם לעזוב את המדינה מבלי שהצבא יפגע בהם. הוא רוצה שהארגון הכורדי שעדיין אין להזכיר את שמו בתקשורת ללא הצירוף “ארגון הטרור” יחדל לבצע פיגועים בשטח טורקיה, והוא מוכן לשלם מחיר.  למעשה הוא כבר התחיל לשלם אותו.

אם לפני שנה היה ראש המוסד הטורקי למודיעין, הקאן פידאן, על סף העמדה לדין בחשד שניהל באוסלו דיאלוג חשאי עם נציגים של הפק”ק, שמוגדר כארגון טרור, בשבועות האחרונים הפכו המפגשים עם הנהגת הארגון הזה למדיניות גלויה שנתמכת על ידי רוב הציבור. במידה רבה אפשר להשוות את התגובה למפגשים הללו, לתגובה של הציבור הישראלי לשיח העקיף שמתנהלת ממשלת ישראל מול חמאס. “רוב אזרחי טורקיה רוצים כבר לשים קץ לטרור ותומך בשיחות עם הפק”ק”, קובע סקר שפורסם בשבוע שעבר בטורקיה.

ארדואן הפך את השיח עם הפק”ק ללגיטימי. “ארדואן הוא רב-אמן בכפיית נושאים, הוא יודע כיצד לבלף ולכבוש אחרים עם האג’נדה שלו. לא ראינו עד כה איש מן האופוזיציה שיכול לכפות על המדינה דיון בנושא אחד כמו ארדואן”, כתב הפובליציסט פהמי קורו במגזין “סטאר”.

ההכרה וההבנה שאין פתרון צבאי למאבק בין המיעוט הכורדי לטורקיה לא החלו עכשיו. כבר בשנת 2009  הציע ארדואן יוזמה לפתרון הבעיה הכורדית שעלתה על שרטון, משום שהכורדים לא חשבו שהיא מעניקה להם מספיק תמורה להפסקת הלחימה. הפסקת האש שהולידה היוזמה אז התמוטטה ברעש גדול בתוך זמן קצר.

שחרור אלפי אסירים

עכשיו ארדואן מציע לא רק נכונות להאזין לדרישות הכורדים אלא גם צעד מעשי חשוב. שינוי חוק הגדרת הטרור באופן שעשוי להביא לשחרורם של אלפי אסירים ועצירים פוליטיים. אלה כוללים עיתונאים שכתבו על הבעיה הכורדית ודרשו ליישם רפורמה במדיניות הממשלה כלפי המיעוט הכורדי. נוסח החוק המוצע קובע כי “אלה שבאופן גלוי העניקו לגיטימיות לפעולות אלימות או איום של ארגוני טרור, או אלה שהסיתו בגלוי לפעול בדרכים אלה ייענשו במאסר שבין שנה לחמש שנים”. זאת לעומת הנוסח הקיים שבו אפשר להעניש גם “את מי שרק תומך בארגון טרור”, נוסח שפוגע באופן ברוטלי בחופש הביטוי.

כבר השבוע עשויה הממשלה להציג את הצעת החוק לאישור הפרלמנט כחלק מצעדי הריכוך לקראת הדיאלוג עם הנהגת מפלגת הפועלים הכורדית. צעד זה נועד גם לעיניהם הבוחנות של מנהיגי האיחוד האירופי שיצטרכו לאשר את המשך דיוני ההצטרפות של טורקיה לאיחוד. בבית הדין לזכויות אדם של האיחוד האירופי מונחות עכשיו כ-16,879 תלונות על הפרת זכויות אדם, שמהוות כ-13 אחוזים מכלל התלונות שהוגשו לבית הדין.

קבלת החוק והענקת הזכויות בעקבותיו עשויה לשפר מאוד את מעמדה של טורקיה בבית הדין הזה ובאיחוד בכלל. לכך חשוב לצרף את הבונוס הפוליטי לו מצפה ארדואן מהפיוס. שאיפתו היא לשנות את החוקה באופן שתעניק לנשיא המדינה – משרה עליה הוא מתכוון להתמודד ב-2014 – סמכויות רחבות ביותר. יש כבר מי שמכנה את הסמכויות הללו, שכוללות פיזור הפרלמנט והכפפת השליטה על מערכת המשפט לנשיא, סמכויות סולטאניות.

ארדואן יזדקק לכל קול בפרלמנט והמפלגה הכורדית חיונית להצלחתו. סקרי דעת קהל מלמדים אמנם שרוב הציבור מתנגד לשינוי סמכויות הנשיא, אבל ארדואן כבר לימד את הציבור שמה שטוב לו, טוב גם לציבור. עכשיו הוא תלוי במידה רבה באיש עם השפם שיושב בכלא אימראלי. אם אוג’אלאן יצליח לשכנע את מורדיו להניח את נשקם – ספק גדול בפני עצמו – יוכל ארדואן לרכוב בבטחה לעבר ארמון הנשיאות באנקרה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו