בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

קו החזית של המבוי הסתום במצרים

השלטונות מאיימים לפזר אותם אך בינתיים בשני מתחמי ענק בקהיר מתכנסים רבבות תומכי מורסי ולמעשה מנהלים את חייהם משם

3תגובות

כדי להגיע למחנה האוהלים ההולך ומתפשט בצפון מזרח קהיר, שהקימו תומכי הנשיא המודח מוחמד מורסי, יש לנווט בין קירות מאולתרים עשויים לבֵנים ולעקוף את מעגלי האבנים המציינים את המקומות שבהם נפלו “הקדושים” שנורו בידי כוחות הממשלה.

כשכבר מגיעים לשם, על המבקרים לעבור הליך זיהוי ובדיקה גופנית מידיהם של גברים לבושים אפודים כתומים, חבושי קסדות והחמושים באלות. על השלטים שנתלו על האוהל רחב הידיים נכתב: “ילדים נגד ההפיכה”.

מעבר לו, מתפרש אל המרחק, עומד מחנה מצויד למדי, במקום שהיה בעבר צומת עמוס בבירת מצרים. יש אוהלים עם חשמל, טלוויזיות וגישה לאינטרנט, כמה מהם מתנוססים לגובה שתי קומה. במקום יש בית חולים, מטבחים קהילתיים, בתי שימוש ומקלחות.

המחנה הזה ועוד מחנה קטן יותר בצד האחר של העיר הם קווי החזית במבוי הסתום המסוכן, שבו שרויה מצרים, המתקיים בין הממשלה שהצבא הרכיב ובין האחים המוסלמים ובעלי בריתם האיסלאמיים, התומכים בנשיא המודח מוחמד מורסי. הממשלה החדשה מאשימה אותם באיסוף נשק ופוקדת עליהם לעזוב את המקום, ולא, תפנה אותם בכוח.

אולם הפריצה אל המחנות לא תהיה קלה בגלל ההמונים המתקבצים בהם, התשתיות שבנו שם והלהט הדתי שהמפגינים מביאים למאבקם. הצבא והמשטרה כבר הרגו עשרות בני אדם, ארגוני זכויות אדם דיווחו על מקרים שבהם תומכי מורסי עוצרים יריבים ומענים אותם. אולם במקום שהאזהרות יבהילו את המפגינים חזרה לבתיהם, חיזקה פעילות הדיכוי את רוחם להישאר במקום.

“כל מי שבא הנה יודע שהוא עלול לא לחזור”, אומר מחמוד עראפה, רופא וטרינר אפור שיער, שלפני חודש עבר לגור בקטע מהמדרכה עם כמה עשרות מידידיו.

כעת עראפה וידידיו ישנים על שמיכות רכות בצלן של יריעות ברזנט ממוסמרות למסגרת עץ. מהחשמל שנלקח מבניין סמוך ניזונים מאווררים, טלפונים ניידים, מקרר ומסך טלוויזיה גדול. הם מכינים קפה ותה על כיריים גז. “אנחנו לא מתכוונים לזוז מכאן”, מטעים עראפה.

היכן נמצאים המחנות המרכזיים של תומכי מורסי

המחנות מסומנים בחצים כחולים. מימין: רבעה אל-אדאווייה, משמאל: כיכר נהדה

View מחנות התומכים במורסי in a larger map

מחנות האוהלים בקהיר התפתחו מההפגנות למען מורסי ונגדו, שאיפיינו את החודשים האחרונים של שלטונו. בעוד שמרבית המיליונים שהפגינו נגדו בכיכר תחריר ובמקומות אחרים כבר חזרו הביתה, נשארו תומכיו והפכו את הצמתים למיני יישובים מורכבים.

המחנה הראשי והמחנה הקטן יותר, מחוץ לאוניברסיטת קהיר, משקפים את כושר הארגון של האחים המוסלמים ואת כישרונם של המצרים להסתדר עם מה שיש.

הקירות החוסמים את הכביש המוביל אל המחנה העיקרי שסביב מסגד ראבעה אל-עדאוויה נבנו מאבני מרצפות שנתלשו מהמדרכות ועליהם צוירו פניהם של “קדושי 27 ביולי”, כשכוחות הביטחון הרגו 72 מתומכי מורסי לפחות.

בפנים ההרגשה הייתה כשל וודסטוק איסלאמי, שעה שתושבי המקום חגגו את עיד אל פיטר המציין את סיומו של חודש רמדאן. גברים, נשים וטף מילאו את הרחובות, עברו על פני דוכנים לממכר דגלי מצרים, עוף בגריל ומסכות של פניו של מורסי. הם הצטרפו למצעדים ספונטניים וקראו “הלאה המשטר הצבאי”, ו”אחת ושתיים, איפה מורסי?”

מזמורים הרעימו ברמקולים שנתלו על עמודי התאורה, מהאוהלים עלתה שירה בשבח מורסי ובגנות הרמטכ”ל, הגנרל עבד אל-פתח א-סיסי, בלווי דרבוקות. שורות ארוכות נפרדות של גברים ונשים עמדו מחוץ למטבחים הקהילתיים המחלקים ארוחות חינם של אורז, עדשים ורוטב עגבניות. באחד הרחובות גברים שיחקו פינג פונג.

המחנה מעוטר בכרזות “מהנדסים למען מורסי”, “נשים למען מורסי” ו”רוקחים נגד ההפיכה”. באחד השלטים פופולריים נראה אובמה בדמות פרעה מחזיק ברצועותיהם שני כלבים שפניהם פני א-סיסי ומוחמד אל בראדעי, סגן הנשיא החדש. מתחתיו הכתובת “שוב משחקת בנו רודנות הדמוקרטיה”.

עוברים ושבים מצחקקים ומצלמים כתריסר אפרוחי ברווזים ליד אחד האוהלים ומעליהם השלט: “ברווזים נגד ההפיכה”.

“הברווז יוצא מהביצה ולא יכול לחזור אליה, אותו דבר אנחנו, מהרגע שקיבלנו את החופש שלנו לא נסכים לחזור לאחור”, מכריז בעליהם אחמד עבד אל-רחמן, בן 49.

כמו אוהלים רבים אחרים גם הוא לוקח חשמל מתאורת הרחוב. גברים מהמחנה שלו הולכים כל אחד בתורו למלא מכלים גדולים במים שמשמשים לשתייה, בישול, כביסה והיטהרות. כל קבוצה אמורה לשמור על ניקיון האזור שלה, הוא מספר, וצוותי ניקיון עוברים פעמיים ביום ואוספים את האשפה.

המחנה התפתח בצורה אורגנית, ואין בו מנהיגות רשמית. אוכלוסייתו משתנה, מעשרות אלפים במשך היום, כשרבים מתושביו הולכים לעבודה, ליותר מ–100 אלף בלילה ובזמן אירועים גדולים.

במרחק כמה קילומטרים משם, קם עוד מחנה אם כי קטן יותר ופחות ססגוני. כל הכניסות לכיכר א-נהדה מבוצרות בקירות עשויים לבנים, צמיגים, חלקי מתכת ושקי חול. על עמודי התאורה הותקנו מצלמות מעקב, ערמות עצומות של אבנים מפוזרות בכל מקום, מוכנות לשימוש. המפגינים השתמשו בנשק חם בהתנגשויות קודמות עם כוחות הביטחון ועם מפגינים נגד מורסי, אם כי אין זה ברור אם יש נשק במחנה כעת, ואם כן, כמה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו