בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הארכת שיחות הגרעין עם איראן: אובמה נוקט בשיטת המקל והגזר

הרפובליקאים לוחצים להגביר את הסנקציות על איראן, אבל אובמה סבור שהמשוואה שתוביל להסכם גרעין עוברת דווקא דרך תמריצים מתונים

2תגובות

בבסיס החלטתו של נשיא ארה"ב, ברק אובמה, להאריך את שיחות הגרעין עם איראן בארבעה חודשים נוספים, ניצבת משוואה קפדנית המשלבת לחץ עם תמריצים. בוושינגטון מאמינים כי הותרת הסנקציות החריפות ביותר על כנן, ובמקביל מתן טעימה קטנה של היתרונות שישיגו האיראנים מגישה לתזרים מזומנים בינלאומי, יכולים לדחוף את טהראן להסכם.

רבים בקונגרס האמריקאי, כמו גם כמה מומחים לגרעין, חולקים על היגיון זה ומצדדים בנקיטת עמדה נוקשה יותר. הם טוענים כי היו אלו הסנקציות הקשות, והלחץ בפעולה סמויה נגד תוכנית הגרעין האיראנית, שהביאו את טהראן אל שולחן הדיונים. לגישתם כדי להגיע להסכם סופי, יש להחמיר את הסנקציות, להגביר את הלחץ ולהותיר על כנו את האיום בפעולה צבאית.

"אסור לאפשר לאיראן לקנות עוד זמן כדי להכין פצצה אטומית", חורץ הסנאטור הרפובליקאי מארק ס. קירק. דבריו נאמרו ביום שישי בערב, זמן קצר אחרי שארה"ב, איראן וחמש המעצמות הנוספות הודיעו על הארכת שיחות הגרעין עד 24 בנובמבר. "בעוד שארה"ב הציעה תמריצים נדיבים לאיראן כדי לפרק את תשתיות הגרעין שלה, המנהיג העליון עלי חמינאי ממשיך לסרב להצעות", אמר קירק, "הגיע הזמן להרחיב את הלחץ שייתן רוח גבית להושטת היד הדיפלוטמטית שלנו".

בטווח הקצר, עמדתו של אובמה ניצחה. ארבעה חודשים הם לא תוספת למשא ומתן שמצדיקה את התערבות הקונגרס, ואובמה אותת כי הוא עשוי להטיל וטו על סנקציות נוספות. אולם בטווח הארוך, הממשל יודע שהוא בבעיה גדולה יותר. אין הסכם עם איראן שיכול לכלול את סוג הערבויות שהקונגרס דורש כדי למנוע מאיראן לייצר נשק גרעיני. ההיסטוריה מלמדת שערבויות כאלה אינן אפשריות: יש מספיק דרכים אחרות למדינה הנחושה להשיג נשק גרעיני לעשות זאת אם היא מעוניינת בכך.

AP

גם אם איראן והמעצמות יגיעו להסכם, אובמה יצטרך להתאמץ כדי לשכנע את הקונגרס להסיר את הסנקציות המונעות עשיית עסקים עם איראן, סנקציות שהולכות ונערמות כבר למעלה מעשור. הדבר עוזר להסביר את הבחירה ב-24 בנובמבר כתאריך יעד: לאובמה יהיה אז קצת יותר מחודש עד בחירות אמצע הקדנציה לקונגרס, ולכן יהיה לו קל להסיר את הסנקציות באמצעות הצבעה בסנאט הנשלט כיום על ידי הדמוקרטים. כך, הוא לא יצטרך להסתכן באפשרות ששאלת הסנקציות תעמוד בפני סנאט שרוב חבריו רפובליקאים.

במסגרת הארכת השיחות, קיבלה איראן הקלה מעטה נוספת בסנקציות: היא תורשה להשתמש ב-2.8 מיליארד מנכסיה המוחזקים מחוץ לארה"ב, כמות קטנה מבין הכספים שהוקפאו תחת הסנקציות. אך בבית הנבחרים האמריקאי, יותר מ-300 חברים כבר חתמו על מכתב המתנגד להסרת הסנקציות האמריקאיות, אם לא יושג הסכם המפחית את פיתוח הטילים באיראן ועוצר את תמיכתה בחמאס ובקבוצות טרור אחרות - נושאים שאינם נמצאים אפילו על שולחן הדיונים בשיחות הגרעין בווינה.

"יש התנגדות מדהימה ועמוקה לכל סוג של הסכם, ולא רק בקרב רפובליקאים", אומר אסטרטג מכרזי של הממשל האמריקאי. "איני בטוח שיש כבר תוכנית שיכולה להתמודד עם כך", הוסיף. אך ייתכן שהשאלה כלל לא תעמוד על הפרק. אין כל הבטחה שהסכם יושג בארבעת החודשים הנוספים. 

בשבוע שעבר, נראה היה שרגע האמת הגיע. שלושת הדיפלומטים האמריקאים הבכירים היו כולם בווינה בו-זמנית: שר החוץ ג'ון קרי, סגנו וויליאם ברנס, וונדי שרמן, תת-שר החוץ לעניינים פוליטיים שעומדת בראש הצוות האמריקאי למשא ומתן. שרי חוץ מאירופה הגיעו גם הם, לזמן קצר. בנוסף בא לשיחות אחיו של נשיא איראן חסן רוחאני, שהשתתף בפגישות עם קרי, ואז חזר לטהראן, לפי הערכות כדי לדווח ישירות לאחיו על ההתפתחויות.

אין ספק כי נעשה התקדמות משמעותית בסוגיות הנוגעות ל"דרכים עקרוניות להשגת נשק גרעיני", כפי שהבהיר אחד מאנשי הממשל בשיחת רקע עם כתבים ביום שישי. בהן גם ההבנה כיצד להתאים את מתקן המים הכבדים שליד אראק, כדי להפחית את תפוקת הפלוטוניום שלו, אחד משני החומרים בהם יכולה איראן להשתמש כדי לייצר נשק גרעיני. לפי הדיונים, המתקן התת-קרקעי הענק יהפוך לסוג של מתקן למחקר ופיתוח.

עבור האמריקאים והישראלים, הדבר יהווה שיפור ממצבו הנוכחי של המתקן, שנמצא כה עמוק שהישראלים חוששים שלא יוכלו להפציץ אותו, וגם בארה"ב תוהים אם הפצצות חודרות-הבונקרים הגדולות ביותר שברשותם יוכלו לחדור אליו.

אך הבעיה המרכזית שמרחפת מעל השיחות נותרת לא פתורה: כיצד ניתן לשכנע את המנהיג העליון של איראן לוותר על שאיפותיה של ארצו להגיע אל יכולות העשרה בקנה מידה תעשייתי, כביכול על מנת לייצר דלק לכור הפעיל שלה ולכורים עתידיים? האייתוללה חמינאי והצבא האיראני מתנגדים לכל הסכם המנטרל את מתקניה הקיימים של איראן, ולא מתיר לה בעתיד לייצר כמה דלק שתרצה.

גורמים רשמיים בארה"ב אומרים כי הרציונל לפיו איראן צריכה להפיק דלק משלה אינו מציאותי. לדבריהם יש מספיק דלק בשוק, ודרכים להבטיח כי טהראן תוכל לייבא אותו. שר החוץ האיראני, מוחמד ג'וואד זריף, אמר כי ארצו אינה יכולה לוותר בנושא זה, בשל סוגיות של ביטחון וגאווה לאומיים. איראן, לדבריו, לא יכלה להשיג דלק לכורים שלה במשך 20 שנה. כעת היא תוכל לקבלו מרוסיה, אך לא ניתן להסתמך על אפשרות זו.

בראיון, טען זריף שהסנקציות לא היו יעילות ואף השיגו אפקט הפוך. לפני שהן הוטלו, הוא אמר, לאיראן היו 200 צנטריפוגות במתקניה. כיום, יש ברשותה 22,000. לדבריו לחץ נוסף רק יוביל את הנהגת איראן להתנגדות רבה יותר. בממשל אובמה, יש מי מסכימים עם טענה זו, ומאמינים כי יש לקבוע את הסנקציות בנקודה מאוזנת, בה הלחץ על איראן, לצד האפשרות להקלה בו, ייצור לחץ פוליטי בטהראן להגיע להסכם עם המערב.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו