בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

פרשנות || הקואליציה הערבית נלחמת במורדים בתימן, אך המאבק האמיתי הוא מול איראן

הכוח הצבאי שמובילות סעודיה ומצרים נגד המורדים החותים הוא חלק מאסטרטגיה מתוכננת ומתואמת עם ארה"ב להורדת ההשפעה האיראנית במזרח התיכון

17תגובות

המתקפה הסעודית על תימן היא חלק בלתי נפרד מאסטרטגיה כוללת, שנועדה לבלום את התפשטות ההשפעה האיראנית במזרח התיכון. התוכנית הצבאית נארגה כבר לפני כמה שבועות אחרי שסלמאן, מלך סעודיה החדש, מונה לתפקידו והביא עמו רוח מדינית חדשה, תוקפנית יותר. עיקרי התוכנית הם בניית ציר סוני שיכלול את רוב מדינות ערב ואת הארגונים הסוניים המתונים והפחות מתונים; הקמת כוח התערבות ערבי שיישען על צבאות מדינות המפרץ ומצרים, בהיקף של כ–40 אלף חיילים; ושכנוע אגרסיבי של מדינות המקורבות לאיראן להחליף צדדים ולהצטרף לציר הסעודי.

ארה"ב שותפה למהלכים הללו, והיא נתנה את ברכתה גם למהלך הצבאי שהחל אתמול (רביעי) בלילה. כוחותיה מסייעים מאוד למהלך במישור המודיעיני והטכנולוגי, אך אינם משתתפים בו באופן ישיר. ההכנות הצבאיות שנמשכו יותר משבועיים כללו, בין היתר, תיאום ישיר עם נשיא מצרים עבד אל־פתאח א־סיסי, גיוס תמיכה פקיסטאנית — שמשטרה מקורב לסעודיה ונהנה מתמיכה כספית גדולה, לצד העסקתם של מיליוני אזרחים פקיסטאנים במדינה — וצירופה המפתיע של סודאן לכוח הצבאי. סעודיה גם הגבירה באחרונה את מאמציה הדיפלומטיים בעיראק, שנחשבת למדינת חסות איראנית, והזמינה את ראש ממשלתה חיידר אל־עבאדי לבקר בסעודיה. 

על פעולות התיאום הללו ממונה בנו של המלך, מוחמד בן סלמאן, שהוא גם שר ההגנה הסעודי שנמצא בקשר ישירעם הממשל האמריקאי. המהירות שבה גובשה הקואליציה הערבית מעידה על חששותיהן של סעודיה ושל בעלות בריתה מכך שהפיכת תימן לחלק ממערך ההשפעה והשליטה האיראני עלולה לחולל התפרצות חדשה בממלכה. התפרצות כזו עלולה לעורר את המיעוט השיעי, להפיח מרי בבחריין שבה יש רוב שיעי, לתת בידי איראן שליטה אסטרטגית במיצרי באב אל־מנדב ולחלק את המזרח התיכון לשני אזורי השפעה: ערבי ואיראני, במיוחד אחרי שסוריה ועיראק, ובמידה רבה גם לבנון, הפכו למדינות חסות איראניות. 

רויטרס

סעודיה מתוסכלת גם ממדיניות ארה"ב שמקדמת את הסכם הגרעין עם איראן — שאם ייחתם יעניק לטהראן מעמד אסטרטגי חדש לא רק באזור, אלא בעולם כולו; מכך שוושינגטון רואה באיראן שותפה למלחמה בארגון המדינה האיסלאמית (דאעש) ולכן אינה מתרגשת מהעמקת השפעתה בעיראק; מכך שהחותים בתימן עלולים להיחשב כשותפים למלחמה נגד אל־קאעדה; ומאזלת היד האמריקאית בחזית הסורית. 

עם זאת, המתקפה המשולבת בתימן אינה פטורה מאיומים. אם תחליט איראן לשגר כוחות סיוע לתימן, ואם תיזום איראן פעילות חתרנית אלימה בבחריין ובסעודיה, עלולה הקואליציה הערבית למצוא עצמה שקועה בכמה חזיתות. החזית התימנית עצמה מורכבת ומסועפת, שכן גם התקפות אוויריות מסיביות אינן מבטיחות את סילוקם של החותים מהערים שכבשו, או את הבאתם לשולחן המשא ומתן, שאותו טרפדו פעם אחר פעם. 

כמו בחזית הסורית או העיראקית, ללא התערבות קרקעית ישירה עלולים החותים — בשיתוף עם כוחותיו של הנשיא התימני לשעבר עלי עבדאללה סאלח ובני שבטים שנאמנים לו — לנהל מלחמה ארוכה ומתישה ללא הכרעה. סעודיה אמנם הודיעה שהקצתה כ–150 אלף חיילים למלחמה, וגם מצרים מסרה כי תהיה מוכנה לשגר כוחות קרקע, אבל בתימן, שבה אזרחים מצוידים בכלי נשק מכל הסוגים ולשבטים יש צבאות פרטיים, לכוחות סדירים שיפעלו נגדם לא תמיד יהיה יתרון, כפי שמצרים לומדת במלחמתה נגד ארגוני הטרור בסיני.

אי־אף־פי

למרות כל אלה, המלחמה נגד החותים לא מכוונת רק לניצחונות צבאיים בשטח. במישור המדיני, למשל, הצליחה סעודיה לגרום לסודאן לנתק את קשריה המסורתיים עם איראן. נשיא סודאן, עומר אל־באשיר, שמבוקש על ידי בית הדין הבינלאומי על פשעים נגד האנושות, התקבל בהוד ובהדר על ידי המלך סלמאן, ובסוף הביקור הודיע על הצטרפות מדינתו לקואליציה. הוא גם הורה לסלק את כל המשלחות האיראניות מארצו ולמעשה העניק לסעודיה עוד נקודת זכות חשובה במאזן נגד איראן.

גם קטאר הצטרפה לקואליציה, למרות שהיא נחשבת לבעלת בירתה של איראן. חשוב מכך, סעודיה ובעלות בריתה העניקו לעצמן רישיון לפעול באופן חופשי בכל מדינה ערבית אחרת שתחליט להצטרף לחוג האיראני. זו איננה הפעם הראשונה שבה כוחות ערבים נלחמים נגד מדינה ערבית אחרת. ב–1991 הצטרפו רוב מדינות ערב לקואליציה נגד סדאם חוסיין, ובחודש שעבר תקפה מצרים בלוב אחרי שאנשי המדינה האיסלאמית הוציאו להורג 19 אזרחים קופטים, אזרחי מצרים. 

תימן איננה חזית בילטרלית שמאיימת רק על סעודיה או על מצרים. היא הפכה לחזית אסטרטגית על אף שהיא אחת המדינות העניות בעולם, ולא רק משום שהיא יושבת על ציר מעבר חיוני לים סוף. תימן היא עוד דוגמה לאסטרטגיה האיראנית המוצלחת, שנשענה על ארגונים מקומיים כדי להשיג השפעה ושליטה על מדינות, דוגמת חיזבאללה בלבנון או המיליציות השיעיות בעיראק. מכאן החשיבות האסטרטגית שקנו לעצמם החותים, שכרתו ברית אינטרסים עם איראן למרות שהאמונה שבה הם דבקים אינה האמונה השיעית של איראן. את האסטרטגיה האיראנית הזאת מקווה עכשיו סעודיה לבלום.

בשלב הזה של המערכה קשה לקבוע כיצד יתנהל המשא ומתן על סיומה. ניצחונם של החותים אמנם מרשים ומקיף, אבל ללא היכולת לממש את רווחיהם, להפיק נפט ולמכרו ולזכות בהכרה, הם עלולים לאבד את שותפיהם, בני השבטים הגדולים, שמצפים לגמול תמורת סיועם. ייתכן שבימים הקרובים החותים יכירו בכך שהם בלעו חתיכה גסה מדי שאין ביכולתם לעכל ויסכימו למשא ומתן שאולי יכעיס את איראן, אבל ייתן בידי החותים מעמד ונתח ראוי בשלטון.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו