בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

פרשנות || הגחלים הלוחשות מעבר לגבול מאיימות להצית את טורקיה

מעבר באב אל-הווא שבין טורקיה לסוריה מנוהל כיום על ידי המורדים הסורים בשיתוף עם טורקיה. אבל בניגוד לנרמול היחסים עם המילציות, אנקרה רואה דווקא בכורדים את האיום האמיתי

8תגובות

מעבר הגבול באב אל-הווא, שבין טורקיה לסוריה, זכה השבוע למעמד חדש. מעתה יפעלו בו בצד הסורי פקידי מכס אזרחים אשר יבדקו את תכולת המשאיות שיוצאות לטורקיה ונכנסות ממנה, ויחתמו גם על דרכוני יציאה ועל אישורי מעבר. שער הברזל הכבד שופץ אחרי שנפגע בקרבות, ועכשיו נראה המעבר, שבו יעבדו אותם פקידי משרד הפנים, כמו כל מעבר אחר בין שתי מדינות.

אלא שבצד הסורי לא המשטר הסורי מנהל את המעבר אלא מפקדת מחוז אידליב והרשות הכללית לניהול השירותים, שני גופים ששייכים להנהגת המורדים שכבשו את המחוז. עם זאת, המונח "הנהגת המורדים" אינו מסביר את כל המהפך. מי ששומר למעשה על המעבר היא מיליציית "אחראר א-שאם" (בני החורין של סוריה) שמהווה חלק מ"צבא אל-פתח" הכולל מיליציות אסלאמיות רדיקאליות שחלקן נכללות ברשימת ארגוני הטרור. אלה הן אגב, אותן "מיליציות מתונות" שמדינות המערב, ובמיוחד ארה"ב, מוכנות לשתף עמן פעולה.

מעבר באב אל-הווא משמש דגם ניסיוני לניהול קשרים פורמליים ממוסדים בין טורקיה לבין מחוז אידליב, שבו אף החלו להשתמש בלירה הטורקית כ"הילך חוקי". אם הדגם הזה יצליח, מקווים הצדדים להרחיבו גם למעברים נוספים שבהם שולטים המורדים, למעט מעבר תל שעיר שליד העיר קובאני, שבו שולטים הכורדים, והמעברים תל אביאד וג'ראבלוס שבהם שולט המדינה האיסלאמית (דאעש). מעבר באב אל-הווא יוכל אולי לשמש גם דגם לחיקוי באזור קונייטרה בין ישראל לבין כוחות המורדים בצד הסורי ברמת הגולן.

Getty Images

בניגוד ל"נרמול" היחסים, שהולכים ומתבססים, בין טורקיה לבין "מדינת המורדים" במחוז אידליב, מרחיבה טורקיה את המערך הצבאי שלה מול המחוז הכורדי בסוריה, שבו היא רואה איום חמור אף יותר מזה של דאעש. החרדה הטורקית היא מפני כינונו של חבל כורדי עצמאי, ואולי מדינה עצמאית, על גבולה. חבל כזה, שכבר הוכרז אוטונומי על ידי הכורדים, מונהג על ידי מפלגת האיחוד הדמוקרטי הכורדית (PYD) שתומכת ונתמכת על ידי הפק"ק, מפלגת הפועלים הכורדית המוגדרת בטורקיה כארגון טרור. את החשש הזה הזינו דיווחים על "טיהור אתני" שמבצעים הכורדים במחוזות שליטתם כנגד אזרחים ערבים המגורשים מבתיהם ובמקומם הם מיישבים כורדים. הכורדים מכחישים אמנם את הדיווחים הללו, אבל טורקיה אינה מתרשמת במיוחד מאותן הכחשות. "לא ניתן להקים מדינה כורדית על גבולנו", הבהיר ראש הממשלה הטורקי אהמט דבוטולו, שעסוק בימים אלה במשא ומתן על הקמת קואליציה. לא מדינה כורדית, אבל מה עם מדינת דאעש?

המאבק הפוליטי בתוך טורקיה אינו מנותק מן המתרחש בגבול הסורי, ושיאו היה בשבוע שעבר כאשר הדלפות שפורסמו בתקשורת הטורקית האופוזיציונית, העידו על כוונתה של טורקיה לפלוש לשטח סוריה, להקים בה אזור ביטחון שבו יוכלו הפליטים להתגורר, ובעיקר, למנוע באמצעותו את השתלטות הכוחות הכורדים על מחוזות הגבול. האופוזיציה הטורקית נעמדה על רגליה האחוריות והבהירה כי לממשלה הזמנית הטורקית אין סמכות להורות על יציאה למלחמה בתוך סוריה.

דבוטולו דחה את הטענה וקבע כי בשאלות של הגנה על המולדת לממשלה יש סמכות מלאה לנקוט את כל הצעדים שנראים לה. הוא היה משוכנע שכמו בפעמים קודמות, ביטחון המולדת יהיה נימוק מספק כדי שהממשלה תוכל לעשות כרצונה. על פי התוכנית, טורקיה היתה אמורה לשגר אל תוך סוריה כוח של כ–18 אלף חיילים כדי לכבוש שטח באורך של 90–110 ק"מ ובעומק של כ–30 ק"מ. בשטח יוקמו אמנם מחנות פליטים בצד הסורי, אבל לב התוכנית היה ליצור אזור חיץ דווקא בין שני חלקי המחוז הכורדי כדי למנוע הקמתו של מחוז אוטונומי מאוחד.

אלא שלארדואן התברר שלא רק האופוזיציה, שעם חלקה הוא מתכוון להקים ממשלה, מתנגדת לפעולה צבאית, גם הצבא הטורקי אינו שש אלי קרב. הפיקוד העליון בהנהגת הרמטכ"ל נג'דת אוזל, דרש מההנהגה פוליטית הנחיות ברורות בכתב מחשש שהוא יהיה מעורב בהפרה של החוק הבינלאומי וכן שהממשל "יתייעץ" עם רוסיה ואיראן כדי לוודא שמעורבות צבאית טורקית לא תגרור מעורבות ישירה מצדן. זהו נימוק רב משקל למרות שהצבא הטורקי לא היסס לפני מספר חודשים לחדור לשטח סוריה כדי להשתלט על קברו העתיק של סולימאן שאה ולחלץ את החיילים הטורקים ששומרים עליו. הסיבה העיקרית להתנגדות הצבא הפעם היתה ההבנה שכל פלישה לסוריה כדי לכונן בה אזור חיץ פירושה הסתבכות ארוכת טווח במלחמה בסוריה. המחלוקת הפומבית בין הצבא לממשלה הבהירה לראשונה מאז דחק ארדואן את הצבא מן הפוליטיקה, שלצבא יש עדיין מעמד רב כוח וכי הוא יכול לאתגר את ארדואן, גם אחרי חילופי הגברא שביצע ארדואן בשורות הפיקוד העליון.

ארדואן הזדרז לקיים דיון דחוף עם המועצה לביטחון לאומי ואחרי ארבע שעות של דיונים הוחלט שטורקיה תימנע מלפלוש לסוריה. בה בעת פרס הצבא טנקים וכוחות משוריינים אחרים לאורך קו הגבול באזור הערים הטורקיות שאנליאורפה וגזיאנטפ, מרחק קילומטרים ספורים מן הגבול הסורי באזור שבו שולטים כוחות ההגנה העממיים של הכורדים הסוריים. למורת רוחו של ארדואן, דווקא המיליציות הכורדיות הללו, שהצליחו לגייס כמה מאות מתנדבים מחוץ לסוריה, זוכות להצלחה בשדה הקרב. לוחמיהן הצליחו להדוף את כוחות דאעש מעשרות כפרים לאורך הגבול כשהם נעזרים בהתקפות אוויריות של מטוסי הקואליציה המערבית. השבחים שהרעיפו בכירים אמריקאים על יעילותם והצלחותיהם של הכורדים הבהירו לארדואן כי הוא עומד עכשיו לא רק נגד איום כורדי על גבולו, אלא שהכורדים הפכו לבעלי בריתה של וושינגטון, וכי תוכניתו לבלום את שליטתם באזור הגבול נועדה לכישלון.

כדי להדגיש את התנגדות של וושינגטון לפעולה טורקית עצמאית בסוריה, הגיע השבוע לטורקיה הגנרל בדימוס ג'ון אלן, מתאם כוחות הקואליציה במלחמה נגד דאעש. רשמית נמסר כי אלן דן עם ההנהגה הטורקית על דרכים אפשריות לשיתוף פעולה עם הצבא הטורקי, אבל למעשה הביקור נועד להבהיר לטורקיה את עמדתה התקיפה של וושינגטון נגד הקמת אזור חיץ, ולהזהיר מפני המשך שיתוף הפעולה הטורקי עם גורמים קיצונים בסוריה על רקע הדיווחים על כך שלוחמי דאעש ממשיכים להשתמש במעברי הגבול הטורקיים כדי להיכנס לסוריה.

ארה"ב מתקשה להקים כוח של מורדים שיוכל לשמש זרוע קרקעית במקביל לתקיפות האוויריות. המאמץ לגייס מורדים לתוכנית האימונים הגרנדיוזית שתכנן הפנטגון עבור המורדים כחלק מן המלחמה נגד דאעש, ושעבורה הקציב הקונגרס חצי מיליארד דולר עבור אימונם של כ-3,000 לוחמים, נתקל בקשיים עצומים. לדברי שר ההגנה האמריקאי, אשטון קרטר, עד כה אומנו במסגרת התכנית כ-60 לוחמים בסך הכל מתוך כ-7,000 מתנדבים שביקשו להצטרף.

סבך השיקולים והאינטרסים הפוליטיים הסותרים מכשילים בינתיים את המאמץ המלחמתי הן נגד דאעש והן נגד משטרו של הנשיא אסד. אסטרטגיית התקיפות האוויריות הצליחה אמנם לפגוע בחלק ממקורות ההכנסה של דאעש ולבלום לפחות בעיראק את התקדמותו הטריטוריאלית, אבל היא רחוקה מלחולל תפנית משמעותית. בעיראק מתמהמהת המערכה לשחרורן של רמאדי ומוסול, שהיתה מתוכננת לחודש מאי, ובסוריה הולכת ומתקבעת חלוקה של שליטה גיאוגרפית בין המיליציות לבין המשטר מבלי שאף צד מחזיק ביכולת הכרעה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו