בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

פרס הנובל לשלום מזכיר לתוניסיה שהאלימות היא עדיין נחלתה

כמה שעות לפני שהוענק הפרס לארגונים שסייעו לכונן בה דמוקרטיה, ניצל חבר פרלמנט תוניסאי מניסיון התנקשות. הפיגועים נגד תיירים והסטטוס קוו השברירי בין הזרמים השונים ממשיכים לאיים על יציבותה

3תגובות
אי־אף־פי

יום לפני שוועדת פרס נובל לשלום העניקה את הפרס המכובד לקוורטט הדיאלוג הלאומי של תוניסיה, שסייע בהקלת דרכה של ארצו לדמוקרטיה, תקפו חמושים את אחד מחברי הפרלמנט התוניסאי וירו בין שבע לשמונה כדורים לכיוון מכוניתו בשעה שנסע לעבודתו.

התוקפים החטיאו את מטרתם אך הפיגוע ביום חמישי היה תזכורת דחופה לאלימות שעדיין מאיימת על הדמוקרטיה בתוניסיה ושמהווה את אחד מהאתגרים הרבים של המדינה מרובת הישגים פוליטיים.

הסכנה הנשקפת לפוליטיקאים בולטים מצד ארגונים קיצוניים היא אחת הדאגות העמוקות של הממשלה: פעמיים בשנתיים האחרונות השקיעו התנקשויות באישים פוליטיים בולטים את תוניסיה במשבר פוליטי. השנה היא גם נאבקה בגל חסר תקדים של אלימות ג'יהאדיסטית, כולל שני פיגועים גדולים נגד תיירים שבהם נהרגו 60 בני אדם לפחות ושהכניסו את כלכלתה של המדינה למיתון.

במדינה זו, שעדיין נאלצת להתמודד עם עברה הרודני, עוררו הפיגועים ויכוחים כואבים על מידת הכוח שהממשלה והמשטרה צריכות להפעיל נגד האיומים. דיונים אחרים — על הכיוון הכלכלי של המדינה ועל יכולתה להתמודד עם מורשת השלטון הקודם — חשפו את המחלוקות בין האליטות הישנות לבין הכוחות הפוליטיים החדשים שקמו בעקבות ההתקוממות בסוף 2010 נגד 23 שנות רודנותו של זין אל-עאבדין בן עלי.

אי־פי

אתגרים אלה מעמידים למבחן לא רק את הממשלה הצעירה אלא גם את הפשרה שהושגה בין החילונים לבין האיסלאמים, שמהווה את לב המערכת הפוליטית הראשונית של תוניסיה ושמועלית לעתים קרובות על נס כדוגמה לשאר המדינות בעולם הערבי.

הצלחתה של תוניסיה מיוחסת לעתים קרובות למעבר השקט, יחסית, שעשתה מרודנות לדמוקרטיה בעיקר נוכח המאבקים האלימים במדינות אחרות באזור, כמו סוריה, תימן ולוב השכנה. התפישה הזאת מתעלמת מתחילת הדרך המפותלת בדצמבר 2010, כשמוכר פירות תוניסאי בשם מוחמד בואזיזי הצית את עצמו במחאה נגד השלטון, בפעולת יאוש שהדהדה בכל העולם הערבי.

לאחר מות בואזיזי בינואר 2011, פרצו הפגנות המוניות שאילצו את בן עלי לעזוב את המדינה. בבחירות לפרלמנט שנערכו באוקטובר של אותה שנה קיבלה מפלגת א־נהדה האיסלאמיסטית את רוב הקולות, אך לא קיבלה רוב בפרלמנט. המפלגה הבטיחה לא לבצע מהפך איסלאמי במדינה החילונית ברובה והבטיחה להקים "שיטת משטר כריזמטית ודמוקרטית".

אי־אף־פי

זו היתה רק ההתחלה. במדינה פרצה מחאה חריפה נגד א־נהדה, שהקבילה לאירועים במצרים נגד ממשלתו של הנשיא מוחמד מורסי ב–2013. ההפגנות איימו להפיל את הממשלה בראשות א־נהדה, אך האיסלאמים סירבו לוותר על השלטון עד שיעבירו חוקה חדשה.

המבוי הסתום החל לערער את היציבות במדינה והממשלה התקשתה להתמודד עם איום הארגונים הג'יהאדיסטיים, התמרמרות האזרחים, השביתות וההידרדרות הכלכלית. אך בתוניסיה, בשונה מבמצרים, התחולל תהליך שונה עליו אחראים ארבעת הארגונים המרכיבים את הקוורטט הלאומי.

בזמן שבמצרים מתו מאות בני אדם, פעלו בתוניסיה איגוד העבודה התוניסאי הכללי, קונפדרציית התעשייה, הסחר והמלאכה התוניסאית, הליגה התוניסאית לזכויות אדם ומסדר עורכי הדין התוניסאי לבלום סכסוך פנימי. המשא ומתן ביניהם סייע למדינה להיחלץ מהסכנה החמורה ביותר שאיימה על הדמוקרטיה הצעירה: המשבר שהתעורר בעקבות רצח הפוליטיקאי האופוזיציוני הבכיר שוקרי בלעיד ורצח מנהיג האופוזיציה מוחמד בראהמי ב–2013.

אחרי חודשים של משא ומתן, שהיה לפעמים סוער, הושג בדצמבר 2013 הסכם חדש בין המפלגות, כולל לוח זמנים למעבר לדמוקרטיה. הממשלה האיסלאמית הסכימה להתפטר ולהעביר את השלטון לממשלת מעבר, שהיתה אמורה לפקח על בחירות לפרלמנט ולנשיאות באוקטובר ובנובמבר 2014.

אימוץ החוקה בינואר 2014 נחשב לנקודת השיא של המעבר, מאחר שהיא נוצרה באמצעות דיונים בין הזרמים הפוליטיים השונים בתוניסיה ובעיקר בין אלה שאימצו עקרונות דמוקרטיים ודגלו בהפרדת הסמכויות. הפשרה שהושגה על ידי רשיד ראנושי, מנהיג א־נהדה לבין אל באג'י קאיד א־סבסי, אחד ממייסדי המפלגה החילונית נדאא תוניס ("קול למען תוניסיה") והנשיא הנוכחי של תוניסיה, שמה קץ למבוי הסתום.

על אף ההישג הזה, ממשיך הבסיס לפשרה להיות שברירי. שני המנהיגים מצליחים אמנם לעמוד איתן נוכח לחצים המגיעים מתוך שורותיהם, אך על הממשלה ממשיכה להימתח ביקורת בשל היעדר כיוון וכישלונה בטיפול בנושאים דחופים, דבר שמדאיג את האזרחים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו